שאלת קיום זכויות בחברה שבעל ואחיו רשומים כבעלי מניותיה ופירוק

היש לבעל זכויות בחברה שהוא ואחיו רשומים כבעלי מניותיה, אם כן, מה היקפן, מה שווי החברה, מהי הדרך הראויה לפירוק השיתוף במניות הבעל בחברה ומהו המועד הקובע לפירוק זה- על כל אלו נסב עיקרו של פסק דין זה.

1.         רקע עובדתי בקצירת האומר:

            התובעת, כבת 45, בוגרת לימודי הוראה, מנהלת גן ילדים שבבעלותה הידוע בשם "..." (להלן: " האישה") והנתבע מס' 1, כבן 49 המהנדס בהשכלתו (להלן: " הבעל") נישאו זה לזו כדמו"י ביום ....

מנישואין אלו נולדו ילדיהם, הבכור בן 20 והצעיר בן 14.

בחודש מאי 2003, החלו הצדדים בטיפול זוגי שנמשך כשנה. הטיפול הזוגי לא צלח ובחודש מרץ 2004 עוזב הבעל את דירת המגורים.

משנת 2005 ואילך מנהלים הצדדים סכסוך גירושין, עד כה בפני חמש ערכאות (בית הדין הרבני האזורי, בית הדין הרבני הגדול, בית המשפט לענייני משפחה,ובית משפט השלום ולשכת ההוצאה לפועל ולהתרשמותי, היד עוד נטויה).

הבעל ואחיו, שף- טבח במקצועו (להלן: "האח"), הקימו ביום 23.9.98, את חברת  ".." הפועלת בתחום שירותי הקייטרינג וההסעדה. המניות בחברה רשומות ע"ש הבעל והאח בחלקים שווים ושניהם מכהנים כמנכ"לים במשותף; הבעל אחראי על הניהול העיסקי של החברה ואילו האח אחראי על הכנת המזון (להלן: "החברה").

הגן, שמנהלת האישה, נוהל עד לשנת 2002 לערך, כעסק עצמאי ובשנת 2002 לערך צורף כחלק מפעילות החברה כאשר האישה הועסקה בחברה כשכירה. בחודש ספטמבר 2004 נפרד הגן מהחברה וחזר להיות עסק עצמאי ונפרד המנוהל ע"י האישה.

1.1        ההליכים בבית הדין הרבני האזורי ובבית הדין הרבני הגדול:-

ביום 2.1.05 מגישה האישה תביעה לשלום בית בבית הדין הרבני האזורי בחיפה.

ביום 4.9.05 מגיש הבעל תביעת גירושין. בית הדין דוחה, בהחלטתו מיום 29.9.05, את תביעת הגירושין של הבעל וקורא לו לשוב לחיי שלום עם האישה ולשקם את חיי המשפחה.

ביום 18.1.06 מאשר בית הדין הרבני את ההסכם לשלום בית שחתמו הצדדים.

ביום 29.3.06 מופנים הצדדים על ידי בית הדין הרבני לבדיקת פוליגרף אשר אימתה את גרסת האישה.

ביום 17.8.06 חוזר בית הדין הרבני ומחייב את הבעל לשוב לחיות בשלום בית עם האישה. הבעל מערער לבית הדין הרבני הגדול על החלטה זו.

ביום 20.11.07 מחליט בית הדין הרבני הגדול בהרכב כב' הדיינים הרב דיכובסקי, הרב בר שלום והרב בוארון כדלקמן:

 "הישיבה שנקבעה להיום, נועדה להביא את הצדדים להסכמה, בהתאם לבקשה בכתב של באי כח הצדדים. במהלך הדיון הציעה ב"כ המערער (הבעל כאן- א.א.) כי מרשה ייקנה דירה בשכונת ... בחיפה בת 4 חדרים, ללא משכנתא בסכום של 160,000$ תמורת הכתובה. הסכום הנקוב בכתובה הוא מיליון דולר. היות ובין הצדדים מתנהל דיון בבית המשפט לחלוקת רכוש, הציע ב"כ המשיבה (האישה כאן-א.א) כי כל סכום שיפסק בבית המשפט בגין חלקה של המשיבה ברכוש ינוכה ממנו סכום הדירה שתקנה. במידה והסכום שייפסק ייפול מערך הדירה, אזי תקבל המשיבה את הדירה בלבד. המערער לא נתן את הסכמתו. עמדתו היא שעל המשיבה לוותר על תביעתה בבית המשפט. עמדת המערער לא נראית לנו, ויש בה הטעיה מצידו. המשיבה זכאית לכתובה אלא שהיא מוכנה לרדת דרסטית ולהסתפק בסכום של כ-160,000$. אין כל סיבה שהמשיבה תוותר על מה שיכולה לקבל. אנו מקציבים לב"כ הצדדים שבועיים ימים למסור לנו תשובה סופית. במידה ולא נקבל תשובה חיובית יינתן פסק דין" (ת/6).

משהבעל לא קיבל את הצעת הפשרה, פסק בית הדין הרבני הגדול ביום 7.5.08 כדלקמן:

"..הצדדים מבקשים שנחרוג מן הערעור ונפסוק ביחס לכתובה. הסכום הנקוב בה הוא מיליון דולר, וב"כ הבעל הציע קניית דירה לאישה בתמורה של 160,000$ תמורת ויתור על הכתובה וכן ויתור על תביעתה בביהמ"ש לרכוש. האישה לא הסכימה לכך, ואנו הצדקנו את עמדתה. כפי הנראה, המערער חושש מהתדיינות בענין הרכוש ומבקש לרכוש את הסכמתה של האישה במחיר הנראה לו. בנסיבות הללו לא נראה לנו לחרוג מן הערעור הפורמאלי... הערעור נדחה. נושא הכתובה יועבר לבית הדין האזורי ".

ביום 31.5.09 מחליט בית הדין הרבני האזורי, בדעת הרוב, כי יש להעמיד את סכום הכתובה המגיע לאישה על סך של מיליון דולר, בית הדין רושם את התחייבות האישה וב"כ שמסכום הכתובה יקוזז מה שתקבל מחלקו של הבעל במסגרת איזון המשאבים. עפ"י דעת המיעוט של כב' הרב בלייכר יש להעמיד  את סכום הכתובה על סך של מיליון ש"ח (להלן: " ההחלטה"- ת/7).