1. בתיק זה נדרש בית המשפט לקבוע באם הקשר בין הצדדים היה מסוג הקשר של ידועים בציבור.
2. התובעת עותרת בתביעתה לקבלת הצהרה על היותה ידועתו בציבור של הנתבע, ובתור
שכזו, על בעלותה על מחצית הרכוש המשותף אשר צברו יחדיו לטענתה, לרבות מוניטין ומיטלטלין, כל זאת בעסק המתנהל על שמו של הנתבע.
הרקע העובדתי בתמצית
3. הצדדים הכירו בשנת 2000 בהיותם בשלהי השירות הצבאי. לאחר תקופת חברות קצרה,
עברו להתגורר יחדיו בדירה שכורה.
4. הקשר בין הצדדים נמשך כ- 6-7 שנים, כאשר בכל אותה תקופה התגוררו הצדדים
בדירות שכורות. מתוך הסכמי השכירות הוצגו בפני שניים, האחד על שם שני הצדדים, והשני על שם הנתבע בלבד.
5. התובעת החלה לימודיה לתואר ראשון בחינוך. התובעת לא סיימה לימודים אלו. לטענתה, אי סיום הלימודים נבע ממעורבותה בעסק משותף שלה ושל הנתבע. מכל מקום, אין חולק כי במהלך תקופת הקשר בין הצדדים, עבדה התובעת במקביל בעבודות שונות אשר אינן קשורות לתחום עסקו של הנתבע.
6. הנתבע הקים עסק בשם ........ הרשום על שמו. העסק נרשם ביום ........ (מאוחר יותר, יטען הנתבע, כי העסק הוקם בפועל הרבה קודם לכן, דהיינו לפני שהכיר את התובעת). בהמשך התנהל העסק גם תחת השם ...... לטענת התובעת, נטלה חלק פעיל בניהול העסק. לטענת הנתבע, התלוותה אליו ועזרה לו מדי פעם, אך לא היה שיתוף פעולה עסקי כלל וכלל.
7. בשנת 2006 שכר הנתבע מבנה ברח' ....... ב........ אשר שימש לפעילותם העסקית. התובעת טענה כי הסכם השכירות היה ע"ש הנתבע בלבד מטעמי מיסוי בלבד. מתוך מבנה זה, הופעלו ע"י הצדדים שני עסקים: עסק הקרוי ....... בניהול התובעת ועסק ........, בניהול הנתבע. בעוד התובעת טוענת כי הרכוש במבנה נרכש במשותף לשני העסקים יחדיו והכנסות העסק אשר בניהולה הוכנסו לכיסו של הנתבע , טוען הנתבע להפרדה עסקית בין העסקים כאשר כל אחד מהצדדים מקבל הכספים לכיסו. עוד טוען הנתבע כי העסק....... (אשר בניהול פלונית) כמעט ולא היה פעיל.
8. לצדדים לא היה חשבון בנק משותף, אך לנתבע היה ייפוי כוח בחשבונה של התובעת. לטענת הנתבע, עשה שימוש ביפוי כוח זה בשני מקרים בלבד, לצורך הפקדת שיקים. התובעת לא הכחישה זאת ולא טענה אחרת.
9. במהלך החיים המשותפים חסך כל אחד מהצדדים כספים במאות אלפי שקלים ואלו הופקדו בחשבונות נפרדים.
10. במהלך הקשר נרכשו שני כלי רכב אשר נרשמו ע"ש הנתבע. רכב מסוג .........היה בשימוש הנתבע ורכב מסוג .......... היה בשימוש התובעת. שווי רכישתם הכולל של כלי הרכב הנ"ל, הסתכם בכ- 30,000 ש"ח.
11. הקשר בין הצדדים נמשך כאמור, כ- 6-7 שנים, כשהוא מלווה בפרידות. כאשר הסתיים הקשר סופית, בחודש 4/07, נותר הנתבע להתגורר בדירה שכורה אשר שימשה למגוריהם קודם לכן, בעוד שהתובעת שבה להתגורר בבית הוריה. עם עזיבתה, הותירה התובעת בדירה מכתב פרידה, הכתוב בכתב ידה בזו הלשון (ראה פרו' מיום 27.1.11 עמ' 10 שורות 31-30):
"אז כן,
נראה לי שגיל 27 זה כבר גיל מכובד שכבר אמורים לדעת מה רוצים בחיים, או לפחות לאיזה כיוון הולכים! מי בן הזוג שלך, מה החסרונות שלך, איזה דברים היית
עושה אחרת, באיזה סוג של מקום אתה רוצה לחיות ולגדל את הילדים שלך ועוד ועוד ועוד...
לא נראה לי שככה המצב אצלנו, וכבר כתבתי לך פעם אחרונה שקצת קשה לי "לשים את האצבע" בדיוק על הבעייתיות כי אני חושבת שזה הרבה מעבר לזה שאנחנו רבים ומתווכחים.
אני חושבת שאנחנו מפחדים ללכת עד הסוף, מפחדים שמישהו ייקח לנו את הכי אמיתי שישי לנו בחיים וזה אנחנו בעצמנו.
ואולי יש פחד מנישואין אחרי 2 בתים מפורקים ולא בדיוק אידיאליים... אני יודעת שאתה אוהב אותי אבל... זה כאילו הכל אצלך קצת יותר מדי מהראש ופחות מדי מהבטן...
חשבתי שאתה תהיה הבחור שיעמוד לידי בחופה ושירוץ עם הילדים שלי/שלנו בכל הבית, אבל כנראה שלא כך הדברים. פתאום הבנתי שאני מוצאת את עצמי ממציאה לאנשים תירוצים כששואלים אותי למה אנחנו לא מתחתנים ולמה אנחנו מחכים. ואני יודעת מה עובר לך עכשיו בראש אז תוציא את זה מהר כי זה לא ככה, לא נהייתי רווקה זקנה לחוצת חתונה אבל מצד שני,
אני שומעת גם מה אתה עונה לאנשים ("אני לא ממהר")(יש לי חדשות בשבילך 7 שנים זה לא למהר זה כבר גלגול שלם!) ואז אני מבינה שאתה לא בטוח ואיך זה שאנחנו לא בטוחים אחרי כ"כ הרבה...להיות אמא בת 30 זו הייתה התוכנית שלי בחיים, אבל
כנראה שאלוהים מתכנן לנו אחרת ממה שהיינו רוצים את הדברים... שוב, יכול להיות שזאת טענות, ויכול להיות שאני רק מקדימה משהו שהיה קורה בכל מקרה מתישהו -
אם אין לנו עתיד ביחד אז למה "לשרוף" את הסיכויים שלנו למצוא עתיד עם מישהו אחר? קשה לי להאמין שבסופו של דבר אתה לא תהיה בעלי, אבל אני רוצה להתקדם בחיים שלי לעוד כיוונים חוץ מקריירה ו[..........].."