שאלת איזון המשאבים

1. פסק דין זה עניינו תביעה לאיזון משאבים שהגיש א. ח. (להלן: התובע) כנגד ס. ח. (להלן: הנתבעת), אלמנתו של אביו המנוח, י. ח. (להלן: המנוח), ובמסגרתה הוא עותר, מכוח היותו יורש של המנוח, להורות על איזון הרכוש שנצבר על ידי המנוח והנתבעת במהלך החיים המשותפים, לרבות דירת מגורים הרשומה על שם הנתבעת בלבד.

כן עותר הוא לחייב את הנתבעת בדמי שימוש בגין מגוריה בדירה.

העובדות הרלוונטיות

 2. המנוח והנתבעת נישאו ביום ..... עבור שניהם היו אלה נישואין שניים: הנתבעת היתה אותה העת גרושה עם שבעה ילדים, והמנוח היה אלמן עם שני ילדים - התובע, וכן בן שנהרג בנסיבות טראגיות זמן קצר לפני נישואי המנוח והנתבעת.

3. המנוח והנתבעת התגוררו בתחילת דרכם בדירת "עמידר" מכוח זכאותה של הנתבעת לדיור ציבורי. למנוח היו באותה עת זכויות בעלות במחצית מדירה ברח' .... בירושלים (להלן: הדירה בקטמונים). יתר הזכויות בדירה בקטמונים היו בבעלות התובע (מכוח היותו יורש של אימו רעייתו הראשונה של המנוח).

4. בשנת 1998 נחתם בין המנוח לנתבעת הסכם ממון (להלן: ההסכם הראשון) שאושר בבית משפט זה בפני כב' השופטת אילתה זיסקינד, ובו הוסכם כי מחצית מזכויותיו של המנוח בדירה בקטמונים יועברו לנתבעת. יצוין כי זמן מה לאחר אישור ההסכם, מכרו המנוח והתובע את הדירה בקטמונים וחלקו ביניהם את התמורה.

5. מספר שנים לאחר נישואיהם של המנוח והנתבעת, זכאות הנתבעת להנחה בשכר דירה מטעם משרד השיכון הופסקה, ומשכך עזבו הנתבעת והמנוח את דירת "עמידר". השניים עברו בשנת 2003 להתגורר בדירה ברח' מ', הידועה כגוש ... חלקה ... (להלן: הדירה או דירת המגורים). דירה שנרכשה על ידי הנתבעת, כך על פי חוזה המכר, והזכויות בהתאם לכך נרשמו על שם הנתבעת בלבד בשלמות.

6. ביום 13.5.04 נחתם בין המנוח לנתבעת הסכם (להלן: ההסכם) לפיו הזכויות בדירה שייכות במלואן לנתבעת, ובמקביל, למנוח ניתנה זכות מגורים בלתי הדירה למשך כל חייו. עוד הוסכם, כי הנתבעת מתחייבת שלא למכור את הדירה ללא הסכמתו של המנוח.

בהתאם לאמור בהסכם, נרשמה הערת אזהרה במרשם המקרקעין. הסכם זה לא אושר על ידי בית המשפט.

7. במהלך שנת 2005 התגלע סכסוך בין המנוח לנתבעת, והמנוח הגיש לבית משפט זה תביעה לפסק דין הצהרתי, ובמסגרתה ביקש לקבוע כי מחצית הזכויות בדירה שייכות לו. בדיון שהתקיים ביום 4.1.06 בפני כב' השופט ב"צ גרינברגר, הגיעו המנוח והנתבעת להסכמות שאושרו על ידי בית המשפט, לפיהן יחזרו השניים לשלום בית וינהגו אחד בשני בכבוד. כן הוסכם כי המנוח יממן את כל הוצאות הבית השוטפות. ביום 3.3.06, בעקבות הודעת הצדדים, ניתן תוקף של פסק דין להסכמות והתיק נסגר.

8. המנוח הלך לעולמו ביום 20.1.09 וצו קיום צוואה בנוגע לעיזבונו ניתן ביום 22.11.09. בצוואתו ציווה המנוח את כל רכושו, לרבות נכסי דלא ניידי ומיטלטלין, לבנו התובע.

 כעת, מכוח היות התובע יורש עזבונו של אביו, עותר הוא להורות על איזון משאביהם של המנוח והנתבעת, ובמסגרת זו מבקש לקבוע כי מחצית הזכויות בדירת המגורים שייכות לו מכח היותו יורש של המהנוח. כן תובע הוא, , לחייב את הנתבעת בסך של 32,000 ש"ח בגין דמי שימוש בדירה עד מועד הגשת התביעה ו-2,000 ש"ח עבור כל חודש עד פירוק השיתוף בפועל.

טענות הצדדים

9. התובע טוען כי ההסכם שנתחם ביום 13.5.04 לא אושר על ידי בית המשפט או בית דין דתי, ומשכך אין תוקף להסכם. לכך מוסיף התובע בכתב הסיכומים, כי מהפרוטוקולים של ההליך שהתנהל בין המנוח לנתבעת בפני כבוד השופט גרינברגר עולה כי המנוח פחד מהנתבעת, ובנסיבות אלה, שבהן ההסכם, לרבות רצונם החופשי של בני הזוג, לא נבחן על ידי בית המשפט, לא ניתן לקיים הסכם זה. כבר עתה יוער, כי משטענה זו עלתה לראשונה בשלב הסיכומים, בית המשפט לא יידרש לה.

 10. עוד טוען התובע כי הסכם שלום הבית שניתן לו תוקף של פסק דין ביום 3.3.06 לא התייחס כלל לרכוש הצדדים ואין בו כדי להביע ויתור של מי מהצדדים על זכויותיו הרכושיות.

לטענת התובע, הסכם הממון הראשון משנת 1998 ממשיך לחול באופן זה שהזכויות בדירת המגורים ברח' מ' שייכות למנוח ולנתבעת בחלקים שווים, וזאת במקום הזכויות שחולקו בנכס הקודם - הדירה בקטמונים.

לסיום, טוען התובע כי בנוגע לדירה חלה חזקת שיתוף ספציפית - המנוח גר בדירה והתייחס אליה כאל רכושו ומשכך, חלה חזקת השיתוף.

 11. הנתבעת מצידה טוענת, כי הדירה ניתנה לה על ידי המנוח במתנה, בהתאם להוראות חוק המתנה, תשכ"ח - 1968 (להלן: חוק המתנה), ובהתאם לסעיף 5(א) ל חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג - 1973 (להלן: חוק יחסי ממון או החוק), יש להחריגה מאיזון המשאבים.

עוד טוענת הנתבעת, כי המנוח ביקש להגן בחייו על זכותו למגורים בדירה ולא על זכותו הקניינית, ובשל כך פנה לעו"ד סימה מירסקי שערכה בין הצדדים הסכם (אותו הסכם שלא אושר בבית המשפט).