ש' נ' קורין - ארד (חקלאות) בע"מ

התובעת הועסקה אצל הנתבעת מיום 8.2.12 ועד ליום 16.8.12 (6 חודשים ו- 6 ימים), מועד בו נפגעה בתאונת דרכים שהמוסד לביטוח לאומי הכיר בה כתאונת עבודה, כאשר היא לא מבוטחת בביטוח פנסיוני כלשהוא. עיקר תביעת התובעת הוא לפיצויה בגין אי ביטוחה בביטוח המנהלים ובפוליסת אבדן כושר עבודה, בהם בוטחה, לטענתה, לפני המועד בו החלה העסקתה אצל הנתבעת.

האם הנתבעת הפרה את התחייבותה וחובתה לביטוחה בפוליסה האמורה ואחראית לשפותה, אם בכלל, בגין נכותה? זו השאלה העיקרית המונחת לפנינו.

1.ביום 7.12.16 הגישה התובעת את כתב תביעתה בו עתרה לתשלום פיצויי בגין אי עריכת ביטוח פנסיוני בסך 1,750,000 ₪. התובעת, ילידת 1980, הועסקה אצל הנתבעת כאחראית בית אימון לאפרוחי הודו בקיבוץ חולית. התובעת טענה שהנתבעת הפרה את ההתחייבויות כלפיה לעניין ביטוחה הפנסיוני, עת לא ביטחה אותה בביטוח מנהלים, בו בוטחה לפני מועד בו החלה העסקתה אצל הנתבעת.

ביום 16.8.12 נפצעה התובעת בתאונת דרכים, בגינה טוענת כי נותרו לה נזקים רבים בתחומים שונים. מאחר שבמועד בו נפצעה התובעת היא לא בוטחה בביטוח המנהלים, ניזוקה התובעת כלכלית שכן לטענתה, היא איבדה את כושרה לעבוד. בגין האמור עתרה לתשלום סך של 1,504,881 ₪ כפיצויים בגין אבדן כושר ההשתכרות שלה ממועד התאונה ועד גיל 65 (75% מהשכר הקובע בהתאם לפוליסה שעמד על 8,000 ₪ ברוטו) וכן סך של 380,160 ₪ כהפרשות פנסיוניות בחלק מעסיק בשיעור של 12% משכרה הקובע, ממועד בו החלה העסקתה ועד למועד פרישתה.

2.ביום 31.1.19 הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב תביעה. בבקשתה, עתרה לתוספת סך של 585,265 ₪ לפיצוי שנתבע בכתב התביעה המקורי. הסך האמור כולל בתוכו הגדלת רכיב הפיצוי בגין אבדן כושר העבודה, כאשר במקור העמידה אותו התובעת, משיקולי אגרה על 1,750,000 ₪, במקום 1,885,041 ₪, דהיינו תוספת של 135,041 ₪; סך של 450,224 ₪ בגין הפסד תשלומי פנסיה, המהווים את היוון סכום ההפרשה החודשית שהייתה אמורה להצטבר במהלך 33 שנים (מגיל התובעת בעת התאונה ועד לגיל תום פוליסת אובדן הכושר) תחשיבה של התובעת נערך על בסיס שכרה הקובע והפרשות (מעסיק ועובד) בשיעור 18.33% (ללא ההפרשה הנוספת בגין פרמיית אובדן כושר העבודה) משכרה הקובע (8,000 ₪). לגרסתה, לו הייתה פוליסת הביטוח שלה בתוקף, היא הייתה משוחררת לחלוטין מתשלומי הפרמיה עד לתום תקופת הפיצויים בגין אבדן כושר העבודה, דהיינו עד גיל 65. בהחלטתנו מיום 2.4.19 נעתרנו לבקשת התובעת לתיקון התביעה.

3.הנתבעת הגישה ביום 8.5.19 עם כתב הגנתה המתוקן בקשה לצירוף חברת הביטוח מנורה מבטחים, כנתבעת נוספת. ביום 20.3.19, נעתרנו לבקשה האמורה. התובעת הגישה בר"ע (19168-07-19) על ההחלטה האמורה. ביום 9.1.19 כב' השופטת לאה גליקסמן קיבלה את בקשת רשות הערעור וביטלה את ההחלטה לצירוף חברת מנורה מבטחים לתיק. כמו כן ביום 5.8.20 הגישה הנתבעת בקשה לצרף את אליעזר ארד, יגאל קורין, א.ו חקלאות בע"מ וקורין תוצרת חקלאית בע"מ כנתבעות נוספות בתיק. בהחלטתי מיום 25.9.20 נדחתה הבקשה. על ההחלטה האמורה הגישה התובעת בר"ע לבית הדין הארצי לעבודה (6445-10-20). ביום 4.11.20, כב' השופטת חני אופק גנדלר דחתה את בקשת רשות הערעור.

טענות התובעת

4.התובעת, בוגרת של הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית והיא הייתה מוכרת כאשת מקצוע מצוינת בתחום הטיפול ברפתות, לולים ובהגדלת הפוריות אצל אפרוחי רביבים בשטח א'. העסקתה אצל הנתבעת החלה ביום 8.2.12 בתפקיד אחראית בית אימון לאפרוחי הודו בקיבוץ חולית. תנאי ההעסקה סוכמו בכתב והעתק ההסכם לא נמסר בידה. את העתק ההסכם ראתה התובעת לראשונה במועד הגשתו עם כתב ההגנה בתיק (סעיף 15 בתצהיר התובעת). לטענתה, נהגה בתמימות מול הנתבעת מתוך אמון גמור במר אליעזר ארד, (להלן- מר ארד), לאור ההמלצות אותן קיבלה לגביו. מאחר שהיא לחצה על מר ארד לחתום על החוזה, הוא אמר לה להוריד נוסח חוזה סטנדרטי מהאינטרנט כדי שיחתמו וכך נעשה. בחוזה עצמו הושלמו פרטים טכניים בלבד. התובעת לא ידעה מה החשיבות של מעבר על כל סעיף וסעיף. התובעת ביקשה לקבל העתק מההסכם החתום, אולם נדחתה בכל מיני תירוצים. בין היתר נתבקשה שלא להגיע למשרדי הנתבעת משום התפרצות שפעת העופות בשטח. עבודתה השוטפת הייתה עמוסה ולכן לא הקדישה זמן רב לעניין האמור ובסופו של דבר היא נשארה ללא העתק ההסכם בידה. כמו כן נמסר לה העתק מתיאור תפקידה (נספח ב בתצהיר התובעת), בתיאור התפקיד הודגש כי עליה להיות מוכנה לעבוד גם בשעות הלילה, בשבתות ובחגים ולהיות בכוננות מסביב לשעון. תפקידה כלל סיבובים בלול לאיתור מפגעים ותקלות, חיסון אפרוחים, השגחתה עליהם ועוד (סעיף 17 בתצהיר התובעת). בעקבות ההשקעה והמקצועיות אותה הפגינה, דרשה התובעת העלאת שכר והנתבעת העלתה שכרה ל-8,000 ₪. בין התובעת לנתבעת התעוררו ויכוחים בעניין השימוש ברכב לנסיעות להוריה וכן בעניין עלות קיזוז שיחות טלפון. בפגישה עם מר ארד הוסדרו הנושאים האמורים ועלה שוב נושא ביטוח המנהלים שלה, ומר ארד הבטיח לה שהחברה תסדיר זאת בהקדם (תלושי שכרה של התובעת סומנו כנספח ג בתצהירה).

5.עוד טענה התובעת כי הייתה בעלת פוליסת ביטוח מנהלים בתוקף מסוג "מרב- הוני מנהלים" מספר 11090297 בחברת מנורה שהוצאה עבורה בעבודתה כמזכירה ועוזרת סמנכ"ל תפעול אצל מעסיק הקודם, PROCHON BIOTECH, חברת ביוטכנולוגיה. הפוליסה הוצאה בשנת 2002. התובעת החזיקה את הפוליסה בתוקף גם לאחר שסיימה העסקתה שם, אם כי הקטינה את היקף הכיסויים והתשלומים עבור הפוליסה עצמה והיא נשארה בתוקף עד שהחלה העסקתה אצלה נתבעת בשנת 2012. פוליסה זו נשארה בתוקף עד היום, בין השאר לכיסוי חסכון, תשלום חד פעמי במקרה של פטירה, נכות מתאונה ושחרור מתשלום פרמיה במקרה של אבדן כושר עבודה (דו"ח לשנת 2016 צורף כנספח ד בתצהיר התובעת). בהמלצת סוכן הביטוח שלה, מר רוזנר, המשיכה התובעת להחזיק את הפוליסה בתוקף לפי פרמיה חודשית בסך 200 ₪, כאשר הכיסוי כלל אבדן כושר עבודה. בהמשך הקטינה התובעת את התשלום והוא הועמד על 50 ₪ לחודש. זו הפוליסה שעומדת בתוקף עד היום (העתק המסמכים הרלבנטיים צורפו כנספח ה לתצהיר התובעת). בהתאם לסיכום בין הצדדים, התחייבה הנתבעת כי לאחר 3 חודשי עבודה, תוחזר הפוליסה לכיסוי מלא באותו היקף שהיה אצל המעסיק הקודם- כולל כיסוי בגין אבדן כושר עבודה (סעיף 23 בתצהיר התובעת). ההתחייבות האישית של מר ארד כלפי התובעת הייתה שהפוליסה תחזור לכיסוי מלא רטרואקטיבית מיום תחילת העסקתה. בפגישה הראשונה מסרה התובעת למר ארד את פרטי סוכן הביטוח שלה – מר רוזנר. במהלך תקופת העסקת התובעת, חזר מר ארד על התחייבותו לבטחה, כך גם בחודש יולי 2012 (סעיף 26 בתצהיר התובעת). התובעת הציעה למר ארד להגיע אליו למשרדים כדי לחתום על מסמכי הביטוח פנים אל מול פנים, אולם מר ארד ביקש ממנה לא להגיע משום שיש חשש שתביא עמה גורמי מחלת עופות מהשטח. מר ארד גרר רגליים בעניין ותמיד היו לו תירוצים, אביה של התובעת התריע בפניה שלא לעבוד ללא ביטוח מסודר. לאור האמור, פנתה התובעת אל מר רוזנר וניסתה לקדם הענין. לשאלת התובעת את מר רוזנר אם הנתבעת פנתה אליו בעניינה- השיב בשלילה. ביום 23.7.12 קיבלה ממר רוזנר דוא"ל תשובה שם השיב לה מר רוזנר כי יטפל בנושא (נספח ו בתצהיר התובעת). ביום 25.7.12 קיבלה ממר רוזנר את טופס העברת הבעלות והיא העבירה אותו אל הנתבעת באמצעות הדוא"ל (נספח ח בתצהיר התובעת).