מופיד נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לפי סעיף 57 ב לפקודת התעבורה (נוסח חדש) ובה התבקשתי להורות על ביטולה של הודעת איסור שימוש ברכב למשך 30 יום לגבי רכב בבעלות המבקש (אשר הוטלה ביום 29.4.18).

הצו ניתן בהקשר לדו"ח הזמנה לדין מספר 51211510261 שעניינו נהיגת נהג חדש ללא מלווה.

לדברי ב"כ המבקש אין שום זיקה בין בעל הרכב לנהג. הוא לא משפחתו, הוא לא עובד אצלו. הקשר הוא כך שאביו של הנהג עובד אצלו והמבקש נתן את הרכב לאביו של הנהג שמסר את הרכב לבנו.

לא הוכח שום קשר בין בעל הרכב לילד הזה שנהג ברכב, הנהג הודה בהזדמנות ראשונה, מבין את טעותו ואף הודה בתיק העיקרי, לפיכך מבוקש בנסיבות אלה כי בית המשפט יסתפק באיסור השימוש המנהלי שניתן על הרכב מיום 29.04.2018. זה רכב שמשמש לפרנסתו של המבקש, המבקש הינו קבלן שיפוצים, מעסיק לא מעט אנשים, הרכב משמש אותם לעבודה, הוא שכר רכב אחר במקום. הנזק הכלכלי הוא נזק מבחינתו בלתי הפיך.

לדברי ב"כ המשיבה: המחוקק לקח בחשבון שהבעלים של הרכב הוא לא מבצע העבירה. במקרה דנן לקצין קיימת סמכות והייתה סמכות על פי החוק להשבית את הרכב. הבעלים של הרכב לא הוכיח ולו בדל של ראיה שהוא עשה כל שביכולתו כדי למנוע את ביצוע העבירה. לכן מבקשים מבית המשפט לקבוע שהקצין פעל בסמכות והפעיל שיקול דעת תקין וראוי ולא להיעתר לבקשה המבקש.

אין מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה, באשר הנהג הודה בתיק העיקרי ונגזר דינו (יוצג ע"י אותו ב"כ של המבקש).

מאחורי איסור מנהלי על השימוש ברכב עומד הרציונאל של נטילת "כלי העבירה" מידי בעליו או המחזיק, בין היתר על מנת למנוע הישנותם של מקרים דומים ועל מנת להדק את פיקוחו של בעל הרכב או המחזיק על הנהג הנוהג ברכב ולוודא באופן מוחלט, שהנהג יהיה כשיר לנהוג ברכב. כך מציין בית המשפט העליון ברע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל כי: "במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו, בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק. . . האמצעי האמור נועד ליתן כלים אפקטיביים במלחמה הקשה בקטל בדרכים. נכון כי השבתת הרכב, מקום בו בוצעה העבירה, שלא על-ידי הבעלים, כי אם על-ידי אחרים, יכולה לעורר קשיים. אולם נדמה כי קשיים אלו קיבלו מענה במהלך הדיונים בוועדת הכלכלה ובנוסח החוק שאושר על-ידי הכנסת. המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים. . . בעל הרכב שנגדו הוצא צו איסור השימוש רשאי לבקש מבית המשפט לבטלו, בהתקיים אחת משתי עילות המנויות בסעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה."

סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה מאפשר לבית המשפט לתעבורה לבטל את צו ההשבתה המנהלי אם הוכח כי הנהג פעל בניגוד להוראות בעל הרכב ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה. כמו כן, סעיף קטן (ג) מסמיך את בית המשפט לבטל או לקצר את תקופת האיסור, בנסיבות אחרות המצדיקות זאת: "ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב".

המבקש כשל מלהצביע על קיומן של ההגנות הקבועות בסעיף 57ב(2) הנ"ל. המבקש הצהיר בפני ביהמ"ש שכאר מסר את הרכב לאביו של הנהג לא אמר לו כי איננו יכול למסור את הרכב לנהג אחר, כמו כן לא ציין כי עשה כל אשר נדרש על מנת שלא יעשה ברכב שימוש שלא כדין או אם בכלל הזהיר את מי אשר מסר לו את הרכב לא לעשות ברכב שימוש שלא כדין.

לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים שבפניי, לא שוכנעתי כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול ההודעה בדבר איסור השימוש ברכב, ומצאתי כי לא נפל פגם בהחלטת קצין המשטרה בהודעתו על איסור השימוש ברכב ואני דוחה את הבקשה.