רת"ק 65244-06-17

1.עניינה של החלטה זו בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' הרשמת הבכירה עדי בר-טל) בת"ק 3493-12-16 שניתן ביום 11.6.17.

2.בפסק הדין שביסוד הבר"ע נתקבלה בחלקה תביעה שבאה כספיח לתקלות שהיו ברכב שהוחכר ע"י המבקשת למשיב.

המשיב תבע 10,000 ש"ח בתוספת הוצאות משפט ובפסק הדין נפסקו לזכותו 2,425 ש"ח ועוד הוצאות משפט בסך 600 ש"ח.

3.לאחר עיון בבר"ע ובנספחיה, החלטתי לדחותה ללא צורך בתשובה.

4.לעניין בקשות רשות ערעור על פסיקת בתי המשפט לתביעות קטנות נפסק ע"י בית המשפט העליון כי רשות כזו תינתן "במשורה" (ראו רע"א 6456/14 קט נ' עמידר (החלטה מ-16.11.14); רע"א 7074/12 סעדה נ' בן טוב, החלטה מ-18.11.12). עוד נפסק כי "יש לצמצם את המקרים בהם ניתנת רשות ערעור על פסקי דין של בתי המשפט לתביעות קטנות" (ראו רע"א 3204/12 חן נ' בן שושן, החלטה מ-2.1.13), וכי "בהמשך למגמת צמצום זו, ייעתר בית המשפט המחוזי לבקשות רשות ערעור על פסקי דינו של בית המשפט לתביעות קטנות, רק כאשר מדובר במקרים חריגים, ובפרט כשמתגלה טעות בולטת בפסק הדין, או כאשר מדובר בשאלה שבתי המשפט לתביעות קטנות מרבים לעסוק בה" (רע"א 3376/14 רפאל נ' פייטל, החלטה מ-2.6.14).

לצד הפסיקה דלעיל נפסק גם כי "ראוי שערכאת הערעור תבחן בקפידה יתירה האם הכרחי לדרוש מהמשיבה תשובה לבקשת רשות הערעור" (ראו למשל בר"ע (מח', י-ם) 375/08 ארקיע נ' קורח, החלטה מ-3.4.08 (שממנה הציטוט) ובר"ע (מח', י-ם) 1120/09 ארנסטי נ' סגל, החלטה מ-30.12.09).

5.במקרה דנן גם אילו סבורה המבקשת ככל שמצוין בבר"ע, לא היה מקום להגיש את הבר"ע ומשהוגשה – יש לקבוע לגביה כנ"ל.

6. פסק הדין דנן מבוסס על הראיות שהובאו ועל קביעת ממצאי מהימנות וממצאים עובדתיים. בידוע שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות בכגון דא. בית המשפט קמא גם היה ער לכך שמדובר בהחכרה ולא במכר וציין בקשר לכך מה שציין. ברי כי אין זה מקרה אשר בו נתגלתה "טעות בולטת בפסק הדין", למרות מה שמציינת המבקשת לעניין זה. על האמור עד כה אוסיף כי נימוקי הבקשה תחומים למחלוקת הספציפית בין הצדדים, המתייחסת לנסיבות המיוחדות של המקרה דנן ולא לשאלה שבתי המשפט לתביעות קטנות מרבים לעסוק בה.

7.גם הסכום הנמוך באופן יחסי שבו חויבה המבקשת (שהיא חברה, המיוצגת בבר"ע דנן ע"י עורכי דין) במקרה דנן תומך בכך שלא היה מקום להגיש את הבר"ע שהוגשה. כך נפסק כי "מן הראוי להקנות משקל הולם לסופיות הדיון ולהקפיד שההוצאות המוקדשות לניהול ההליך בכללותו יהיו מידתיות ביחס לשווי הסכסוך". בהמשך לכך נקבע כי "הארכת ההליך המשפטי המתנהל בין הצדדים, בדרך של הגשת בקשת לרשות ערעור ב"גלגול שני" ואף ב"גלגול שלישי", וזאת כאשר שוויה הכספי של התביעה אינו רב, עלולה להיחשב כמהלך לא מידתי שכמוהו כשימוש לרעה בהליך המשפטי" וכן כי "מצופה מצד להליך... כי ינהג בסבירות ובהוגנות, ולא יפעל בדרך שתחייב את המערכת המשפטית, המוגבלת במשאביה, ואת הצד שכנגד, להקצות משאבים שבינם לבין שווי נושא המחלוקת אין ולא כלום" (ראו רע"א 6350/15 אוסטין נ' דיין (2.12.15) וההפניות שם).

8. במכלול הנסיבות, חל האמור בסעיף 5 דלעיל ויש לדחות את הבר"ע מבלי לבקש תשובה.