רע"ב 7482/15 עודאי מסראווה נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת הבכירה נ' אהד), בעת"א 8288-07-15, מיום 20.10.2015, במסגרתה נדחתה עתירתו של המבקש לשילובו בסבב חופשות.

רקע והליכים קודמים

2. המבקש הינו אסיר, אשר מרצה עונש של 7 שנים ו-4 חודשי מאסר בגין ביצוע עבירות אמל"ח שונות, ובין היתר, עבירות של ייצור נשק, לפי סעיף 144(ב2) רישא, בצירוף סעיף 144(ג)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); נשיאת נשק, לפי סעיף 144(ב) בצירוף סעיף 144(ג)(3) לחוק העונשין; וניסיון להיזק בחומר נפיץ, לפי סעיף 454 סיפא, בצירוף סעיף 26 לחוק העונשין (גזר דינו של המבקש ניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה, ביום 20.3.2013, בת"פ 54104-07-12, מפי כב' השופטת ח' הורוביץ). המבקש נמצא במאסר מיום 26.6.2012, הוא עתיד להשתחרר ביום 25.10.2019, וזה לו מאסרו הראשון. עם כניסתו למאסר, סווג המבקש, לעניין החופשות מבית הסוהר, לקטגוריה ב'1, אשר משמעותה, לפי סעיף יא לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.40.00, שעניינה "חופשות אסירים" (להלן: הפקודה) היא זו: "אסירים שכל יציאה שלהם לחופשה מותנית- באישור אח"מ/קמב"ס וכפופה לתנאים מגבילים מבין התנאים המפורטים בנספח א' לפקודה שייקבעו על ידי אח"מ/קמב"ס". למען שלמות התמונה, יצוין, כי בנספח א' לפקודה מנוסחים תנאים מגבילים שונים, כגון, התייצבות במשטרה במהלך החופשה, והגבלת החופשה למקומות מסוימים. במהלך מאסרו, יצא המבקש לשתי חופשות חריגות, בנות 4 שעות כל אחת, בכפוף להפקדת ערבות ובתנאים מגבילים.

1. בחודש יולי 2015, הוגשה עתירתו של המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד ובה הוא ביקש לשלבו בסבב החופשות. נזכיר שנית, כי עקב סיווגו של המבקש לקטגוריה ב'1, הוא איננו נכלל בסבב החופשות, וכי כל חופשה אליה הוא יוצא הינה חריגה, וטעונה אישור על ידי הגורמים הרלוונטיים בשירות בתי הסוהר (להלן:שב"ס) – ועל כך בהמשך. בעתירתו, ציין המבקש כי הוא הופנה על ידי שב"ס לטיפול, על מנת לשקול את בקשתו להשתלב בסבב חופשות, ואולם, לאחר סיום הטיפול, סורבה בקשתו. עוד טען המבקש בעתירתו, כי לא נרשמו לחובתו הפרות משמעת במשך שהייתו בבית הסוהר, מלבד הפרה אחת מחודש פברואר 2015, במסגרתה נשללו ממנו ביקורים וקנטינה למשך 30 ימים. על כן, ולאור העובדה שהוא יצא לשתי חופשות בעבר, עתר המבקש לשלבו בסבב החופשות. בכתב התשובה שהגישה המשיבה לעתירתו של המבקש, נאמר כי משטרת ישראל מתנגדת להוצאתו לחופשות, וזאת על בסיס ידיעות מודיעיניות הקיימות בעניינו של המבקש. בדו"ח שמסרה משטרת ישראל לבית המשפט, המכיל את הידיעות המודיעיניות הנזכרות לעיל, ציינה המשטרה, כי "לאור העולה מהמידע ובהתבסס על חוו"ד יחידת השטח אשר מכירה את העותר על כל קשריו, סכסוכיו, יכולותיו ופעילותו הפלילית, משטרת ישראל סוברת כי יציאתו של העותר לחופשה עלולה להעמידו בסכנת פגיעה וכן מעלה חשש לפגיעה באחרים [...] במקרה דנן רב הסיכון על התועלת וע"כ, משטרת ישראל מתנגדת ליציאתו לחופשות".

2. ביום 20.10.2015, ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי הבהיר, כי ההתנגדות לשילובו של המבקש בסבב החופשות איננה נובעת מהתנהגותו של המבקש בין כותלי בית הסוהר, אלא מבוססת על חומר מודיעיני, מטעם משטרת ישראל. לאחר זאת, דחה בית המשפט המחוזי את עתירתו של המבקש, באומרו, בין היתר, את הדברים הבאים:

"טענת ב"כ העותר [המבקש] כי מדובר בחומר ישן, נכונה היא. מדובר בחומר מלפני מספר שנים, אך מהותו של החומר רלוונטית גם היום והמסוכנות לאור החומר, ממשית גם היום. בנסיבות אלה לא ניתן להוציא העותר [המבקש], גם לא בתנאים מגבילים ובהתראה קצרה טרם החופשה".

הבקשה לרשות ערעור

3. ביום 4.11.2015, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור, על החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא לשלבו בסבב חופשות. המבקש טען, כי בקשתו מעוררת שאלה משפטית רחבת היקף, אשר: "משליכה הן על שיקום אסירים בכלא- כאשר חופשה הינה חלק נכבד מכך, הן על שרירותיות מידעים מודיעינים ללא בחינתם לעומק, תוכנם, זמן נתינתם וכן התפוגגותם, ובעיה ישירה על עומס העתירות אשר נובע לרוב מידיעות מודיעין אלה". כמו כן, סבר המבקש כי עומדת לו הזכות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי, להבדיל מהצורך לקבל רשות ערעור, וזאת, עקב העובדה כי בית המשפט המחוזי היה, למעשה, הערכאה ראשונה שדנה בעניינו.