רע"א
בית המשפט העליון
|
6792-15,6839-15
27/01/2016
|
בפני השופטים:
1. י' דנציגר
2. צ' זילברטל
3. ע' ברון
|
| - נגד - |
המבקשים/המשיבים:
1. אלדד יניב
2. שמואל הספרי
עו"ד ישי שנידור; עו"ד כרמל פומרנץ
עו"ד מיכאל ספרד
|
משיב/מבקש:
1. אהרון דומב
2. גדי טאוב (משיב פורמאלי)
עו"ד אביעד ויסולי
|
| פסק-דין |
השופט צ' זילברטל:
מונחות בפניי שתי בקשות רשות ערעור על פסק דינו מיום 21.7.2015 של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הנשיא ד' חשין, כב' סגן הנשיא מ' דרורי וכב' השופט ע' שחם) בע"א 60587-12-14, בגדרו נדחה בחלקו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים מיום 11.11.2014 בת"א 16170-03-11.
רקע והליכים קודמים
- בקיץ 2009 פרסמו מר אלדד יניב ומר שמואל הספרי (המבקשים ברע"א 6792/15, להלן: הנתבעים) ספרון הנושא את הכותרת "השמאל הלאומי" (להלן: הספרון). בתביעה שהוגשה לבית משפט השלום, טען מר אהרון דומב (המבקש ברע"א 6839/15, להלן: התובע) כי פרק 23 לספרון, אשר בכותרתו הוא מוזכר בכינויו "דומפה", כולל טענות ואמירות המהוות לשון הרע כלפיו, על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע). כמו כן, נטען בכתב התביעה להתקיימותן של עילות תביעה נוספות ובהן רשלנות, פגיעה בפרטיות, הפרת חובה חקוקה, עשיית עושר ולא במשפט ושקר מפגיע (להלן: העילות האחרות). יוער, כי התביעה נדונה תחילה בפני כב' השופטת מ' אביב, אך עקב יציאתה לשבתון לקראת פרישה הועבר הטיפול בתיק בחודש ינואר 2014 לכב' השופטת ת' בר אשר-צבן.
- להלן יובאו קטעים מתוך שתי הפסקאות הראשונות של פרק 23 של הספרון, הנדרשות לענייננו:
"23. דומפה, ולרשטיין, זמביש ושות'. אלה לא בעלים של משרד עורכי דין תל אביבי. אלה אדוני הארץ. הם ומתנחליהם. אדונים ממש, לא חלוצים ולא נעלים ... הם לא נטעו עץ ולא בנו בית. זה האחמדים שעשו עבורם את הכל. כבר יותר מארבעים שנה שהם אוספים את הפלשתינאים מהמחסומים ונוסעים למפעל באזור התעשייה המפואר בברקן, למשל, שהמדינה הקימה על חשבונך תושב שדרות, ואפילו לא משלמים להם שכר מינימום. כי הם סתם ערבושים. החוק הישראלי לא חל עליהם ואם חל, מי אוכף?
תגידו תודה לדומפה, ולרשטיין וזמביש. בשירקס, בקומבינות, שקרים, לחצים, איומים הם הפכו את ממשלות ישראל לדורותיהן, משמאל ומימין, לקבלן הביצוע של מועצת יש"ע".
בית משפט השלום דחה את התביעה, וקבע כי אין מדובר בפרסום המהווה לשון הרע, וכי גם אם היה נקבע שקיים בפרסום לשון הרע, הייתה עומדת לנתבעים ההגנה הקבועה בסעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע. על שלושה טעמים ביסס בית המשפט את קביעתו. טעם ראשון הוא כי פרק 23, בדומה לפרקים נוספים בספרון, עוסק בצורה ביקורתית ב"מפעל ההתנחלויות", וראיית הפרק כעוסק באופן ישיר בתובע היא הוצאת דברים מהקשרם וחוטאת להבנת הספרון כפשוטו. טעם שני עליו עמד בית המשפט, הוא שבפרק אין התייחסות ישירה לתובע, המוזכר בפרק בכינויו בלבד, ללא פרטים מזהים נוספים. הטעם השלישי למסקנתו האמורה של בית המשפט היה, כי סגנון הכתיבה מעיד על כך שאין מדובר בקביעת עובדות אלא בהבעת עמדה.
- ערעור שהגיש התובע על פסק הדין של בית משפט השלום התקבל בחלקו בבית המשפט המחוזי (פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ברוב דעות: דעת הרוב נכתבה על-ידי כב' השופט שחם, שלחוות דעתו הסכים כב' הנשיא חשין, כנגד דעתו החולקת של כב' השופט דרורי שסבר כי יש לקבל את ערעור התובע בעניינים נוספים). בית משפט קמא קבע, כי אין לקבל את מסקנתו הגורפת של בית משפט השלום, לפיה אין בפרסום כל התייחסות אישית למערער, מאחר שמכלול נסיבות הפרסום מאפשר לאדם סביר לזהות בנקל את התובע כמי שהפרסום מתייחס גם אליו. בית המשפט גם הדגיש, כי הדברים שנכתבו בפסקה הראשונה של הפרק ("ואפילו לא משלמים להם שכר מינימום. כי הם סתם ערבושים") (להלן: ההיגד הראשון) הם דברים חריפים ובוטים, המייחסים עבירה על החוק והלך רוח גזעני. יחד עם זאת, נקבע, כי מאחר שהטקסט ניתן לפירוש באופן סביר כמתייחס לציבור ("הם ומתנחליהם"), להבדיל מהתובע עצמו, ובשים לב לכללי הפרשנות שנקבעו בע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ', פ"ד נח (3) 558 (2004) (להלן: עניין הרציקוביץ')), לפיהם במקרה של ספק יש להעדיף פירוש הנותן תוקף לחופש הביטוי, יש להותיר על כנה את קביעתו של בית משפט השלום, כי חלק זה של הפרסום אינו מהווה לשון הרע.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת