רע"א 64373-05-16 עמר ואח' נ' מבורך ואח'

מקורה של הבקשה שבפני בתובענה שהגיש מר מבורך דידי (המשיב 1) לבית משפט השלום בבאר שבע (בחודש מאי 2013), לסילוק ידם של המבקשים – יורם ורפי עמר (להלן – המבקשים) מקרקע השייכת לדידי ומהווה חלק מזכויותיו במשק מספר 3 (להלן – המשק) המצוי במושב שרשרת שבדרום ומאוגד כאגודה שיתופית (להלן – האגודה).

ביום 23/12/15 נעתר בית המשפט קמא לבקשתו של דידי לתיקון כתב התביעה בדרך של הוספת טענה עובדתית והוספת בנו, מר משה דידי, כתובע נוסף לאחר שהזכויות במשק נרשמו על שמו.

המבקשים, יורם ורפי עמר הגישו כתב הגנה מתוקן מטעמם, ואף הוגשו תצהירים משלימים מטעם הצדדים, ובדיון מקדמי מיום 16/5/16, עתרו המבקשים להעברת הדיון בתובענה לבוררות – מכוח סעיף 149 לתקנון האגודה, הקובע שכל סכסוך בין חברים הנובע מנכסי האגודה, יועבר לבוררות.

המשיבים (מבורך ומשה דידי) התנגדו לבקשה, ובתום הדיון (מיום 16/5/16) קבע בית המשפט קמא (כב' השופטת נ. חת-מקוב) כי:

"בהעדר הסכמה להליך בוררות ומשהנתבעים אינם חברי האגודה ומבלי לקבוע כי לא ניתן לקיים בוררות בין הצדדים בהליך זה, לא מצאתי לנכון בשלב הנוכחי של ההליך, שהחל לפני שלוש שנים, לכפות על הצדדים הליך של בוררות..."

נגד החלטה זו מוגשת בקשת הרשות לערער שבפני.

לטענת המבקשים, שגה בית המשפט קמא משהותיר בירור התובענה בפניו – וזאת על אף ההוראה המחייבת שבסעיף 149 לתקנון האגודה.

לשיטתם, העובדה שהתובענה קמא מתבררת מספר שנים וטרם הוכרעה, נובעת מהתנהלות המשיבים בהגשת כתב תביעה מתוקן – ואין לזקוף זאת לחובתם של המבקשים דווקא.

מוסיפים המבקשים וטוענים, כי בניגוד לקביעתו של בית המשפט קמא לפיה הם אינם חברי אגודה, הרי שהם "נכנסים" בנעליו של חבר אגודה אחר שהינו בר הרשות לשימוש החורג בקרקע שבמחלוקת, ומכאן שעל הסכסוך דנן חלה חובת הבוררות.

כמו כן, טוענים המבקשים כי העברת ההליך לבוררות עשויה לחסוך במשאבים ובזמן שיפוטי יקר.