המבקשים, תושבי רצועת עזה, הגישו תביעה כספית נגד המשיבה לפיצויים בגין תאונה שארעה לאב המשפחה, מוחמד שיך ז"ל, במחסום ארז המופעל על ידי המשיבה אשר בה מצא המנוח את מותו (להלן – התאונה).
תחילתה של תובענה זו בתביעה קודמת שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בחיפה אשר נמחקה, בהסכמת הצדדים, בשל האיסור שחל בזמנו על כניסת תושבי רצועת עזה למדינת ישראל. עוד הוסכם אז בין הצדדים כי ככל שיתאפשר חידוש התובענה בתוך שנה, לא תטען המשיבה להתיישנות.
ואכן, ביום 24/1/10 חידשו המבקשים את התובענה בבית המשפט השלום בנצרת. לאחר שהוגשו כתבי הגנה מטעם המשיבה וצד ג' (הרש"פ – אשר צורפה להליך ע"י המשיבה) ואף הוגשו ראיות הצדדים, הורה נשיא בית המשפט השלום בנצרת על העברת התובענה לבית המשפט השלום בבאר שבע בשל היעדר סמכות מקומית לנוכח תיקון הוראת סעיף 5ב1 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב – 1952.
לאחר השלמת הגשת הראיות מטעם כל הצדדים ולאחר שהוגשו בקשות לזימון עדים, הגישה המשיבה לבית המשפט קמא ביום 5/5/14 "בקשה לחיוב התובע בהמצאת יפוי כוח מקורי ומאושר כדין", בטענה כי עד למועד הגשת בקשתה זו של המשיבה, לא הוגש מטעם התובע ייפוי כוח כדין לניהול ההליך - דרישה המקבלת לשיטתה משנה תוקף כאשר מדובר בתובעים שאינם אזרחי מדינת ישראל התובעים סעד מן המדינה ויש לוודא כי אין המדובר בהליך סרק או לחילופין בתשלום פיצויים לגורם שלא היה זכאי לקבלם מלכתחילה. עוד טוענת המשיבה בבקשתה, כי ככל שלא יומצא ייפוי הכוח כנדרש יש להורות על מחיקת התובענה תוך חיוב המבקשים בהוצאותיה.
המבקשים התנגדו לבקשה, ובהחלטתו מיום 21/10/14, נעתר בית המשפט קמא (כב' השופטת א. ליפשיץ) לבקשת המשיבה, וקבע כי הצורך בהגשת ייפוי כוח ערוך כדין מתחזק ביתר שאת לנוכח העובדה שהתובעים אינם תושבי מדינת ישראל.
נוכח הקושי בכניסתו של התובע (תושב הרצועה) למדינה, הורה בית המשפט לב"כ המבקשים להגיש בתוך 90 ימים "ייפוי כוח ערוך ומאושר כדין, חתום ומאומת כדין ע"י עו"ד ישראלי, שאם לא כן, בית המשפט ישקול בחיוב את מחיקת התובענה."
עוד התייחס בית המשפט קמא בהחלטתו לטענות המבקשים בנוגע לשיהוי שבהגשת הבקשה על ידי המשיבה, וכן לטענת המבקשים לפיה המשיבה מנועה הייתה מלחזור בה מהכרתה בייצוגם של המבקשים כפי שעשתה כן בכתב הגנתה – וקבע כי ככל שהתברר למשיבה כי "נפלה טעות בהתנהלותה/הודאתה..." היא רשאית הייתה לחזור בה, "... ולמעלה מכך – לא העלאת הטענה ע"י המדינה היא שיוצרת את הקושי במקרה דנן, אלא העדר הוכחה כדין, לנכונות המסמך, לזהות החותמים עליו, ולהבנתם את משמעותו".
נגד החלטה זו מוגשת בקשת הרשות לערער שבפני.
בבקשתם, חוזרים המבקשים על הטענות שהעלו בפני בית המשפט קמא לפיהן מנועה המשיבה מלחזור בה מהכרתה בייצוגם של המבקשים על ידי בא כוחם לאחר שהודתה בכך במסגרת כתב הגנתה והוסיפו, כי לאור הימשכות ההליכים הנוגעים לאירוע התאונה (שארע בתחילת שנת 2004), הכספים שהוציאו המבקשים עד כה למימון ההליך וחוות דעת מומחים והקושי שהמשיבה עצמה יוצרת בכובעה השני כאחראית על כניסתם של תושבי רצועת עזה לישראל – צודק וראוי היה, לשיטתם, שלא לדבוק בדרישה פרוצדוראלית לחייבם בהגשת ייפוי כוח ערוך כדין.
מנגד, טוענת המשיבה כי יש לחייב את המבקשים בהגשת ייפוי כוח ערוך וחתום כדין על מנת למנוע את האפשרות שבניהול הליך סרק ועל מנת למנוע מצב בו המבקשים לא ייפו כנדרש את כוחו של עו"ד אגברייה לפעול בשמם כך שבעתיד עלולה המשיבה להיחשף לתביעות נוספות.
עוד טוענת המשיבה, כי בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון (בג"ץ 7041/12) גם בטרם הגשת בקשתם זו לרשות לערער, לא פעלו המבקשים לצירוף ראייה כלשהי המעידה על כך שפעלו על-פי הנוהל הקבוע לבחינת כניסתם של תושבי רצועת עזה לישראל לצורך ניהול הליכים משפטיים – בטרם עותרים הם נגד החלטת בית המשפט קמא לחייבם בהגשת ייפוי כוח חתום וערוך כדין – מה שמעיד, לטענת המשיבה, על חוסר תום לבם של המבקשים ומצדיק את דחיית הבקשה לרשות לערער.