רע"א 15570-01-16 שומרה חב' לביטוח בע"מ נ' מיכאל

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' הרשמת הבכירה ר' ארד) מיום 29.12.15, בה נדחתה בקשת המבקשת להתיר לה להגיש תצהיר חוקר ודו"ח חקירה על נספחיו בתום פרשת התביעה.

2.מסגרת הדיון הנה תביעת המשיבה נגד המבקשת בבימ"ש קמא, לקבלת תגמולי ביטוח בגין גניבת רכבה אשר היה מבוטח אותה עת על ידי המבקשת, ע"ס 56,000 ₪. המשיבה העלתה בכתב הגנתה טענת מרמה, וטענה כי הנסיבות לא אירעו כמפורט בכתב התביעה. בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, ביקשה המבקשת להורות על דחיית מועד הגשת תצהירי החוקרים מטעמה על נספחיהם, עד לתום פרשת התביעה.

לאחר קבלת תגובת המשיבה ותשובת המבקש, ולאחר שבימ"ש קמא עיין בדו"ח החוקרים מטעם המשיבה והתקיים דיון, ניתנה החלטת בימ"ש קמא כאמור, הדוחה את הבקשה. בימ"ש קמא נימק את החלטתו בכך שאמנם דו"ח החקירה מעלה שאלות שונות ואולם "על פני הדברים אין מדובר בעניינים מהותיים ואין בשאלות אלה משום סתירות מהותיות"; בהליכים הרבים הנשמעים מדי יום באולם בימ"ש קיימות סתירות בגרסאות ואין מדובר במקרה חריג; התובעת (המשיבה כאן) כבר מסרה את גרסתה במסגרת תצהיר; החוקר מטעם הנתבעת (המבקשת כאן) עימת את התובעת בשאלות שעלו מחקירתו, התובעת מסרה את הסבריה ואין חשש כי התובעת "תשפץ" את גרסתה. אשר למידע שמצא החוקר ויש בו כדי לבסס את טענת הנתבעת להסרת הכיסוי הביטוחי, אך אותו מידע לא פורט בדו"ח בנימוק שיימסר בעל פה על ידי החוקר – נקבע כי הנתבעת לא תוכל להסתמך על מידע זה בשלב מאוחר יותר.

3.בבקשת רשות הערעור שלפני טוענת המבקשת, כי בקשתה בבימ"ש קמא היתה לדחיית מועד הגשת תצהירי החוקרים ולא לדחיית הגשת הדו"ח. דו"ח החקירה מהווה דיווח של משרד החקירות למבקשת על הפעולות שנעשו לשם קבלת שכ"ט, ואינו מהווה ראיה. זאת להבדיל מתצהירי החוקרים, אשר יעידו בפרשת ההגנה מטעם המבקשת ובמסגרת חקירתם יגישו את העדויות שגבו, ההקלטות וכיוצ"ב. חשיפת תצהירי החוקרים למשיבה בטרם סיימה המשיבה להביא את ראיותיה, עלול לפגום בחקר האמת. בימ"ש קמא לא ביצע אבחנה בין דו"ח החקירה לבין תצהירי החוקרים, ובכך שגה. מדובר בחלוקת עובדתית אשר יכול ותוכרע על בסיס של מהימנות, וחשיפת תצהירי החוקרים מטעם המבקשת לעיני המשיבה טרם חקירתה תפגע ב"מאזן הכוחות" שבין הצדדים.

4.לטענת המשיבה, דין הבקשה להידחות. החלטת בימ"ש קמא הנוגעת לעיון במסמכים נתונה לשיקול דעת הערכאה הדיונית, והלכה היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בהחלטות מסוג זה, אלא במקרים נדירים, ואין זה המקרה שלפנינו. בימ"ש קמא בחן את הדו"חות החסויים וקבע כי אין מדובר בשינויים מהותיים בגרסת המשיבה ואין מקום לקבל את בקשת המבקשת בנסיבות העניין; מדובר בהליך המתנהל בסדר דין מהיר, שתכליתו לקצר, ועל הצדדים להניח את מלוא טענותיהם וראיותיהם בפני בימ"ש כבר בשלב הדיון הראשון; המבקשת לא הרימה את הנטל להראות כי גילוי מוקדם של המסמכים יפגע מהותית בחשיפת האמת; המשיבה עצמה יכלה לתעד את חקירת החוקרים, ואף הקליטה פעם אחת חקירת אחד החוקרים, ואין סיבה להסתיר ממנה זכות אשר היתה קיימת לה מלכתחילה.

5.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובות לה, ניתנת רשות ערעור והבקשה תידון כערעור.

כבר יאמר, כי דין הערעור להתקבל.

6.אמנם, וכפי שנקבע ברע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515, 527 (להלן "פרשת סוויסה"), החלטת הערכאה הדיונית בשאלת דחיית עיון במסמך לשלב מאוחר בהליך, נתונה לשיקול דעת הערכאה הדיונית ובימ"ש שלערעור יטה שלא להתערב בה.

יחד עם זאת נקבע שם, כי במקרים נדירים תתכן התערבות, וסבורני כי זהו המקרה שלפני.

הכלל הוא שיש לגלות ולעיין במסמכים במועדים שבתקנות, אך בימ"ש רשאי להפעיל את שיקול דעתו ולסטות מהכלל במקרים מתאימים. השאלה היא אופן השימוש בשיקול הדעת (עמ' 521 בפרשת סוויסה), כל מקרה לגופו, כאשר על בימ"ש לשקול את טיב המחלוקת בהתאם לכתבי הטענות (כך למשל, אם המחלוקת נסובה על עצם קיום האירוע, יטה בימ"ש להשתמש בשיקול הדעת), האם עיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא לשיבוש ראיות, האם קיים פער בין העובדות כפי שמפורטות בכתב התביעה לבין העובדות כפי שעולה מהראיה שבמחלוקת ועוד (עמ' 527 בפרשת סוויסה).