חגי קרית גת בע"מ נ' ד"ר אולג אדינייב שירותים רפואיים בע"מ ואח'

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריית גת (כב' הרשמת הבכירה אירנה רוזן) מיום 5.3.18 בת"א 21363-11-17 ולפיה נדחתה בקשת המבקשת לביטול צו עיקול ארעי, על דרך של עיקול עצמי, שניתן במעמד צד אחד ביום 23.1.18 על כספי יתרת התמורה לה זכאית המבקשת בשל מכר יחידות משרדים בפרוייקט "יוסף סנטר" בקריית גת, אותם רכשו המשיבים.

לאחר שעיינתי בבקשה בתשובה ובתיק קמא, מסקנתי הינה שדין בקשת רשות הערעור להתקבל, מצאתי שיש לדון בה כערעור ולקבל את הערעור.

ברקע הדברים מכר משרדים בפרוייקט שבנתה המשיבה, חברה שהוקמה לצורך ביצוע הפרוייקט למשיבים. עניינו של התיק העיקרי קמא, תביעה כספית ע"ס 850,000 ₪, לפיצויי בגין איחור במסירת החזקה במשרדים. לפיכך, ביקשו המשיבים לעקל את יתרת התמורה לה זכאית המבקשת בסך 850,000 ₪ להבטחת מימוש פסה"ד שינתן בתיק קמא. בימ"ש קמא סקר בפירוט את רקע הדברים, טענות הצדדים והמסגרת הנורמטיבית. בסופו של דבר, מסקנתו היתה שדין בקשת המשיבים לעיקול זמני על דרך של עיקול עצמי להתקבל, ולכן הותיר על כנו את הצו שניתן במעמד צד אחד.

בקשת רשות הערעור בתמצית עניינה בטענות המבקשת לשגיאות בכול הנוגע לקביעות קמא לצורך שאלת העיקול בנוגע למצבה הכלכלי של המבקשת תוך התעלמות מכך שלמבקשת יש בפרוייקט נכסי נדלן בשווי של מיליונים שאינם משועבדים, לשגיאות בשאלת ההכבדה, ובין היתר בהתעלמות מכך שמנהלה ערב לחובותיה, לכך שסכום התביעה אינו יכול להוות אינדיקציה, כשמשווים בין סכום התביעה להיקף הפרוייקט, להעדר רצינות התביעה ורכיביה ושגיאות בקשר למאזן הנוחות. המשיבים חזרו על טענותיהם שטענו בבית משפט קמא. ניתן פירוט רב לשאלת עילת התביעה. היתה התייחסות לשאר הפרמטרים כפי שנקבעו בידי בית משפט קמא. ניתן פירוט בפרק מיוחד, פרק 11 לתשובה מדוע ערבות המנהל האישית אינה בטוחה ראויה.

בכול הנוגע לשיקולי בית משפט קמא בשאלת עילת התביעה, לא מצאתי מקום להתערבות. ישנו איחור במסירת משרדים שרכשו המשיבים, ישנן טענות של החברה לכך שהאיחור מוצדק. יכול שהתביעה גבוהה מהתוחלת הריאלית שלה. במכלול, איני סבור שיש מקום להתערבות הנוגעת לבחינת בית משפט קמא בנקודה זו.

מצאתי קושי בקביעת בית משפט קמא בנוגע להכבדה האפשרית על ביצוע פסק הדין אם לא יהיה עיקול זמני. אתחיל מהסוף. לא היתה מחלוקת על אמידותו של מר נפתלי מנהל והבעלים של המבקשת. לא היתה מחלוקת על כי מר נפתלי ערב אישית לכל חובות החברה כלפי המשיבים. קבע בית משפט קמא בסע' 24 להחלטתו בנוגע למצבו הכלכלי של מר נפתלי כי: "אינני מוצאת בשלב זה לייחס משמעות לטענה זו. למשיבה אישיות משפטית נפרדת ולמר נפתלי עומדות מלוא ההגנות מכוח דיני ערבות ואלו אינן משליכות על הוכחת יסוד ההכבדה בכול הנוגע למשיבה עצמה". טענה המבקשת כי היה מקום להתייחס כבר בשלב זה לטענות הנוגעות לערבות האישית. המשיבים בתשובתם התייחסו לנקודה זו וטענו כי ערבות מר נפתלי אינה בטוחה ראויה שכן יכול הוא להבריח נכסים ויכול שבעתיד ויהיו לו חובות.

מצאתי שבהעדר התייחסות להיתכנות העמידה של מר נפתלי מאחורי ערבותו האישית יש קושי. היה מקום להתייחס באופן קונקרטי לקשיים אפשריים זאת כאשר לא היתה מחלוקת כי מר נפתלי הינו בעל נכסים רבים. לפיכך, בתשובת המשיבים כי יכול הוא להבריח את נכסיו אין ממש. אדגים מדוע יש צורך להתייחס לאמידותו של ערב אישית בשאלת ההכבדה על ביצוע פסק הדין. נניח כי היתה ערבות בנקאית לכל חובות החברה, האם גם אז היה נכון לקבוע כי אין לדבר משמעות שהרי גם במימוש ערבות בנקאית אוטונומית בתנאים מסויימים יכולים להיות קשיים? לפיכך, יש ממש בטענות המבקשת בכך שלא הייתה התייחסות קונקרטית לערבותו של מר נפתלי וגם לגוף הדברים, בתשובת המשיבים לבקשת רשות הערעור לא מצאתי אלא נימוקים כלליים שאינם קונקרטיים. לא היתה התייחסות לקשיים פוטנציאלים קונקרטיים לתביעת מר נפתלי כערב. ברור שאין מדובר בכסף "מזומן" מצד שני, לא ברור כלל כי במקרה שכזה ישארו המשיבים "בשוקת שבורה".