רם פרגן נ' בטוח לאומי-סניף ת"א-מח' משפטית

החלטה

1.לפנינו תביעתו של התובע, מר רם פרגן (להלן: "התובע") , המבקש, כי בית הדין יורה למוסד לביטוח לאומי (להלן:"הנתבע") להכיר באוטם שריר הלב ממנו סבל, כתאונת עבודה וזאת לאחר שהנתבע דחה תביעתו של התובע בעניין זה.

2.ואלו העובדות הרלוונטיות אשר אינן שנויות במחלוקת:

א.התובע הוא עו"ד עצמאי מאז 09/2006 , במועד האירוע בשותפות עם עו"ד כרמל דגן.

ב.ביום 29/07/2008 לקה התובע בליבו בשעות הבוקר וכתוצאה מכך היה באי כושר מ- 30.7.08 ועד 30.11.08.

ג.התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי ביום 16.9.08.

3.המחלוקת בין הצדדים, לה נדרשה הכרעתנו היא, האם עלה בידו של התובע להוכיח את התשתית העובדתית, הדרושה לקיומו של אירוע תאונתי , בגינו לקה באוטם שריר הלב, במועד קודם וסמוך ל 29/07/2008.

4.לטענת התובע ביום 27/07/2008 או ביום 28/07/2008 התלקח ויכוח עם עו"ד דגן שותפתו לאחר שזו הודיעה לו כי בכוונתה לעזוב את השותפות ולעבור להתגורר בקנדה. עו"ד דגן הזכירה את האפשרות שתעבור להתגורר בחו"ל כחודש וחצי לפני קרות האוטם וגם כשבוע לפני כן.

התובע טען כי ההודעה של עו"ד דגן נפלה עליו כהפתעה והתפתח ביניהם ויכוח קשה.

כתוצאה מהידיעה התובע טוען כי חזר לחוץ ומתוח, לא ישן את הלילה ולמחרת האוירה במשרד היתה מתוחה וכן התנהלו חלופי דברים קשים בינו לבין עו"ד דגן אשר ליבו את כעסו.

התובע טען כי נרדם בשעה מאוחרת ו לקראת 4:30 בבוקר התעורר עם כאבים חזקים ולמחרת בדרכו לעבודה חש ברע והובהל לבי"ח בניידת טיפול נמרץ.

5.מנגד, שולל הנתבע את טענותיו של התובע, בנימוק שהתובע לא הוכיח מועדו של הויכוח עם שותפתו, עו"ד דגן כרמל, ולא ניתן לייחס את האוטם לויכוח האמור. עוד טוען הנתבע כי הודעת השותפה על עזיבתה לא היתה פתאומית מאחר והתובע ידע כי היא עתידה לעזוב כחודש וחצי לפני התרחשות האוטם. הנתבע טוען כי לתובע היו סימפטומים לאוטם שריר הלב שקדמו לויכוח עם השותפה, ולבסוף טוען הנתבע כי בהיות התובע עצמאי אין הוא נהנה מחזקת סע' 83 רישא לחוק וכי עליו להוכיח כי האירוע החריג התרחש הן "תוך כדי" והן "עקב" העבודה.

6.נקדים ונאמר, כי ממכלול העדויות והמסמכים אשר הובאו בפנינו, התובע הרים את הנטל והוכיחי ולו בראשית ראיה כי ארע לו אירוע חריג במקום עבודתו הקשור לעבודתו ולכן יועבר עניינו של התובע לבחינה של מומחה רפואי מטעמו של בית הדין וזאת מהנימוקים כפי שיפורטו להלן.

7.המסגרת הנורמטיבית לבחינת המחלוקת בענייננו, קבועה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן:"החוק"), לפיו, ניתן ללמוד על הגדרת "פגיעה בעבודה", כתאונת עבודה או מחלת מקצוע. באשר לתאונת עבודה, קבע המחוקק כי הינה:"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו" [ההדגשה הוספה-א.א].

8.בית המשפט העליון כמו גם בית הדין הארצי לעבודה, הצביעו על מבחן עיקרי, אותו יש לנקוט בבואנו לבחון את הקשר הסיבתי בין העבודה לתאונה, ככל שהיא נוגעת לאוטם שריר הלב, והוא מבחן המאמץ הבלתי רגיל (ע"א 97 / 300 יהודה חסון נ' שמשון חברה לביטוח בע"מ, נב (5) 746 (1999)).

9.בית-הדין הארצי לעבודה הכיר בעבר, כי אוטם שריר הלב פוקד, למעט מקרים נדירים, מי שמקנן בקרבו תהליך תחלואתי של טרשת עורקים, המהווה בסיס ורקע לאוטם שריר הלב (דב"ע מו/139-0 יצחק - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 315). תהליך תחלואי זה, שבו נוצר רובד טרשתי, המצטבר בדופנות העורק יוצר אמנם את התשתית לאירוע הלב, אולם חסימת העורק נגרמת בדרך-כלל בשל היווצרות קריש דם החוסם, באופן פתאומי, את העורק (דב"ע מב/30-0 שמואלי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יד 67, בעמ' 69-70). מחקרים הראו שקריש דם, כאמור, יכול להיווצר כתוצאה מהתכווצות העורק הטרשתי וזאת עקב מאמץ פיזי בלתי רגיל או מתח נפשי מיוחד ופתאומי (דב"ע תשן/179-0 זיו - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כג 24, בעמ' 26).

10.עוד הוסיף בית הדין הארצי וקבע, כי את השפעת המאמץ יש לבחון סובייקטיבית, האם לגבי הנפגע היה זה מאמץ בלתי רגיל (בדב"ע לא/17-0 המוסד לביטוח לאומי – הרשקוביץ, פד"ע ב 177), כאשר בעניין יצחק דלעיל, נקבע, כי כל הנדרש מהעובד על-פי מבחן ה"אירוע החריג" הוא להביא ראשית ראיה להתרחשות בעבודה, שלפי מהותה עלולה הייתה לגרום להתקף או להחישו. בית המשפט העליון קבע, כי ניתן להכיר באוטם שריר הלב כתאונת עבודה גם אם השפעת העבודה אינה רבה בהרבה מהשפעת נתונים אישיים, ובלבד שאינה פחותה בהרבה מהם (בג"ץ 338/83 הטלי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לז(4) 645).

11.כבר נקבע בפסיקה כי "אירוע חריג בעבודה אין משמעו בהכרח אירוע חד-פעמי. גם אירועים חוזרים ונשנים אחת לכמה חודשים לדוגמא או אפילו אחת לכמה שבועות, יכול ולא יהיו שיגרתיים לעבודה - והכל מותנה בעוצמתם ובתידרותם ובהתייחס לנפגע הספיציפי שבו מדובר" (דב"ע נד/0-268 יוסף ניב נ' המוסד פד"ע כח 143). יתרה מכך, גם "שיא" של מתח אחרי תקופה של מתח מתמשך עשויה להוות ראשית ראיה לקיומו של אירוע חריג (דב"ע נא/16-0 ברוך חקלאי – המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, ניתן 3.10.1991; עב"ל 1198/01 יעל רזיאל –המוסד לביטוח לאומי פד"ע לט 165).

מן הכלל אל הפרט

12.לפיכך, בהתאם לקבוע בפסיקה הענפה אשר הוצגה לעיל, עלינו לבחון, האם התובע בענייננו הרים את הנטל והוכיח כי סובייקטיבית, כי חווה מתח נפשי מיוחד ופתאומי כתוצאה מהויכוח האמור עם שותפתו.