פסק דין
השופט יצחק ענבר:
1.לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת ד' אבי-גיא), אשר ניתן ביום 19.3.12 בת.א. 24349-12-09, לפיו חויבה המערערת לשלם למשיבה ריבית פיגורים בסך 492,512 ₪ בגין עיכוב בביצוע תשלומים שהגיעו למשיבה על פי הסכם שנערך בין הצדדים, תוך שנקבע כי "מסמך חיסול התביעות" שעליו חתמה המשיבה ביום 30.5.07 אינו חוסם את תביעתה.
2.המשיבה ביצעה עבור המערערת עבודות להקמת תחנת רכבת בבאר-שבע, מכוחו של הסכם שנכרת בין הצדדים (להלן: "ההסכם" או: "החוזה"). ביום 5.3.06 הגישה המשיבה למערערת מסמך שכונה על ידה "חשבון סופי" עבור הפרויקט, בסכום כולל של כ-51 מיליון ₪. בין הצדדים התעוררו חילוקי דעות ביחס לחשבון. לאחר שניהלו משא ומתן הסכימה המשיבה לקבל סכום של כ-45 מיליון ₪. בתוך כך חתמה המשיבה ביום 30.5.07 על "הצהרה על חיסול תביעות", שבה הצהירה והתחייבה כדלקמן:
"אני הח"מ ה.א.ל ערד 2000 מצהיר בזה כי קיבלתי מכם את כל המגיע לי הן ע"פ החוזה הנדון ופקודות השינויים שהוצאו מכוחו והן בגין כל דרישה או תביעה שלי כלפיכם, וכי אין ולא יהיו לי שום דרישות ו/או תביעות נוספות כלפיכם, מכל סוג שהוא, בכל הנוגע לחוזה הנדון ולביצוע העבודה הנדונה".
הצהרה זו תכונה להלן: "מסמך חיסול התביעות".
3.ביום 12.7.07 הנפיקה המשיבה למערערת חשבונית מס על ההפרש בין תשלומי הביניים ששולמו לה עד לאותו מועד לבין הסכום הסופי שהוסכם כאמור על תשלומו. סכום ההפרש, שעמד על כ-3.6 מיליון ₪, שולם למשיבה ביום 15.7.07 (יצוין, כי מהראיות עולה כי מקדמות על חשבון סכום הסכום הסופי שולמו עוד במהלך 2006).
4.כשבועיים לאחר ביצוע התשלום, ביום 31.7.07, פנתה המשיבה למערערת ודרשה ממנה לשלם לה ריבית פיגורים בסך של כ- 380,000 ₪ המגיעה לה, לטענתה, על פי ההסכם בגין העיכוב בתשלומו של הסך 3.6 מיליון ₪ הנ"ל. משדחתה המערערת דרישה זו, הגישה המשיבה לבית משפט קמא את תביעתה ובה טענה כי מסמך חיסול התביעות דן אך ורק בתשלום הקרן של הסעיפים החוזיים, ואינו פוטר את המערערת מתשלום ריבית הפיגורים בגין תקופת העיכוב.
5.המערערת ביקשה להדוף את תביעת המשיבה באמצעות שני נימוקים: האחד, כי המשיבה כלל לא הגישה חשבון סופי, להבדיל מטיוטת חשבון סופי, ואף לא המציאה למערערת את כל המסמכים והנתונים הדרושים לשם בדיקת החשבון ואישורו במועד; השני, כי המשיבה מנועה לדרוש את ריבית הפיגורים מכוח קיומו של מסמך חיסול התביעות.
6.בהידרשו לראש טענותיה הראשון של המערערת קבע בית משפט קמא בפסק דינו, כי המונח: "טיוטת חשבון סופי", נולד אצל המערערת לצרכי ההגנה כלפי התביעה, שכן הוא מופיע לראשונה רק בתצהיר עדותה הראשית של המערערת, ואינו עולה בקנה אחד עם העובדה שעובר לאישור התשלום למשיבה לא הומצא למערערת כל חשבון אחר המחליף, כביכול, את החשבון שהוגש לה עוד ביום 5.3.06.
7.אשר לראש הטענות השני קבע בית משפט קמא, כי מסמך חיסול התביעות אינו מונע מהמשיבה להגיש את תביעתה לתשלום ריבית הפיגורים, וזאת מהנימוקים הבאים:
א. מעדותו של מנהל אגף הכספים של המערערת, מר טופלר, עולה, כי גם המערערת מאשרת שהמשיבה רשאית "בנסיבות מסוימות" לתבוע את המערערת למרות קיומו של מסמך חיסול התביעות. זאת ועוד: מסמך חיסול התביעות אף מציין "עובדות לא נכונות" וחלקיות.
ב. טענתה של המערערת, לפיה המשיבה לא העלתה במסגרת המשא ומתן לאישור החשבון הסופי טענות כלשהן בעניין ריבית הפיגורים, מלמדת, כשלעצמה, "שאכן הצדדים לא מצאו לכלול עניין זה במסגרת המשא ומתן והחתימה על כתב הויתור, כפי שלא מצאו 'לפתוח' סעיפים נוספים בהסכם שבין הצדדים, אלא הליך החשבון הסופי עסק אך ורק בבדיקתו של החשבון הסופי, היינו, סכומי הקרן, ההתייקרויות והמע"מ...". זאת ועוד: ממילא הזכות לדרוש את ריבית הפיגורים קמה למשיבה רק לאחר ביצוע התשלום, באיחור, על ידי המערערת.
ג.מסמך חיסול התביעות נוסח על ידי המערערת ומטעם זה יש לפרשו לחובתה.
על יסוד האמור לעיל קיבל בית משפט קמא את תביעתה של המשיבה וחייב את המערערת בתשלומה של ריבית הפיגורים ובהוצאות המשפט.
הטענות בערעור
8.השגתה המרכזית של המערערת מתמקדת בקביעותיו של בית משפט קמא הנוגעות למסמך חיסול התביעות. לטענתה, לשונו הברורה של מסמך חיסול התביעות מלמדת, כי המשיבה ויתרה על כל דרישה ותביעה נוספות כלשהן, הן ביחס לעבר הן ביחס לעתיד, ללא כל סייגים. זאת ועוד: התשלום למשיבה בוצע תוך הסתמכות על חתימתה על מסמך חיסול התביעות וידיעה וודאית כי בכך הסתיים המשא ומתן בין הצדדים ביחס לחשבון הסופי, על כל מרכיביו. העלאת דרישות נוספות על ידי המשיבה, לאחר שחתמה על מסמך חיסול התביעות עם סיומו של משא ומתן, בו לא העלתה כל טענה ביחס לזכות לריבית פיגורים, אף לוקה בחוסר תום לב. המערערת מוסיפה וטוענת, כי בית משפט קמא לא גילה פנים בעדותו של מר טופלר, וכי קביעותיו לפיהן מסמך חיסול התביעות מסויג ואינו מדויק אינן מעוגנות בחומר הראיות.
כמו כן תקפה המערערת את קביעותיו של בית משפט קמא באשר למועד הגשתו של החשבון הסופי ולתחילת מנין תקופת 75 הימים, אשר עם סיומה זכאית המשיבה לקבל את התשלום. בהקשר זה חזרה המערערת על טענותיה לפיהן ביום 5.3.06 לא הוגשה לה על ידי המשיבה אלא טיוטת חשבון סופי, ללא שצורפו לה המסמכים הדרושים לבדיקתה ולאישורה.
9.המשיבה, מנגד, תמכה בפסק דינו של בית משפט קמא, מטעמיו. להשקפתה, קביעתו של בית משפט קמא, לפיה מסמך חיסול התביעות הינו מסויג ולא דן כלל בעניין ריבית הפיגורים, הינה קביעה עובדתית המבוססת על עדותו של מר טופלר, שאין עילה להתערב בה. סכום החשבון הסופי, שעליו הוסכם בסיומו של המשא ומתן, משקף רק את סעיפי החוזה המגיעים למשיבה ואין מדובר בסכום גלובאלי, המביא בחשבון את כל הטענות מכל מין וסוג שהם.
10.במאמר מוסגר אציין כי מתן פסק הדין בערעור התעכב משהו, שכן לאחר הדיון הסתבר שהמשיבה נקלעה לפירוק. משהומצא ביום 28.11.13 אישורו של בית משפט של פירוק להמשך ההליך, אין מניעה ליתן את פסק הדין.