ריבלס , עו"ד ואח' נ' דסאו ואח'

החלטה

מאז הדיון האחרון הורעפו מסמכים רבים על התיק.

עיינתי בכל המסמכים ושמעתי את הצדדים, גם בדיון לפני, ולא מצאתי כי יש בכל האמור כדי לקדם ממשית את הדיון.

חרף טיעוניהם הנחרצים של המבקשים, עודני סבורה, כפי שציינתי במהלך הדיון ביום 13.6.11, כי השאלה האם השעבודים קיימים אם לאו – היא בסיסית להמשך הדיון בהליך הנוכחי. המבקשים אמנם משוכנעים כי המשיבים 1 ו-2 הפרו את ההסכמה שגובשה בתיק ההוצלפ מיום 15.10.10 (ונזכרה בישיבת 13.6.11), אולם שאלה זו עדיין תלויה ועומדת בפני ראש ההוצל"פ וטעונה הכרעה.

עיינתי בעמדתו של הכונס ולפיה יש מקום להמשיך לדון בתיק בכל מקרה (ולמיטב הבנתי את הטיעון – גם אם ייקבע כי השעבודים אינם קיימים עוד וכי הסדר 15.11.10 סיים למעשה סוגיה זו). אין צורך לקבוע מסמרות בשלב זה בסוגיה האמורה, אולם אעיר כבר עתה כי ניתן למצוא בה קשיים. כך למשל הסוגיות המועלות בסעיפים 23 ואילך להודעה ובקשה מטעם הכונס מיום 4.7.11 נוגעות רובן ככולן לדירה אחת מס' 80 וספק אם הן מצדיקות את ההליך במתכונת ובהיקף הנוכחי. קל וחומר נכונים הדברים כאשר לשם שילובם של המשיבים 4 ו-5 בהליך העיקרי, יידרש תיקונו. יתכן אפוא כי נתקרב לנקודה בה ייקבע שההליך הנוכחי מיצה את עצמו וכי ככל שתהיה דרושה למבקשים הכרעה בענין דירה מסוימת שיכולה להיות כרוכה בשאלת תקפו של ההסכם עם המשיבה 3, יהיה מקום להליך מוגבל אחר. עוד אציין כי חלק מטיעוני המבקשים בענין המשכו של ההליך יכולות להעלות שאלות בענין התאמת הסעד לצרכים האמיתיים ואת השאלה האם לא נגיע למצב בו הסעד הרלבנטי יהיה סעד כספי.

שאלה נפרדת היא סוגית הבקשה לפי פקודת בזיון ביהמ"ש.

עיינתי בתגובת המשיבים וכן אפשרתי לכל הנוכחים להוסיף כל התייחסות ככל שזו דרושה להם.

בכל הנוגע לטענת המשיבים ולפיה לא ניתנה החלטה מיום 9.2.10 (ואף צורפה לטענה זו דרישה להוצאות לדוגמה ואף עונשיות – סעיף 7 לתגובה) צר לי לציין כי דומה שמדובר בהתחכמות גרידא. כפי שיודעים המשיבים היטב והדבר מצוין גם בהמשך תגובתם, מדובר למעשה בטעות סופר וההתייחסות הינה להחלטת 9.2.11.

אשר לטענה כי המשיבים 4 ו-5 אינם חלק מההליך, הרי שהחלטת 9.2.11 מתייחסת למשיבים אלה אשר מצוינים שם כמבקשים, בבירור, אין מדובר בגורמים זרים לתיק ובית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על כב' סגנית הנשיאה אבי-גיא (הליך ערעורי תלוי ועומד במסגרת תיק 22688-03-11). משכך, לעת הזו חלה ההחלטה האמורה גם על המשיבים 4 ו-5 ועליהם לקיימה. ההחלטה שניתנה בענין צורך לתקן את מסמכי התביעה העיקרית לצירופם של המשיבים 4 ו-5 אינה מעלה ואינה מורידה בענין זה.

באשר לטענה כי החלטת 9.2.11 איננה חלוטה – הרי שאף שהדבר נכון, אין במעמד זה של החלטה שיפוטית כדי לגרוע מהחובה לקיימה כל זמן שלא ניתן עיכוב ביצוע של ההחלטה (ובקשות לעיכוב ביצוע אשר הוגשו עד כה, נדחו). טענה בענין החלטה לא חלוטה אינה מהווה הגנה מפני הליך לפי פקודת בזיון.

אשר לטענה כי יתכן וההליך כולו יתייתר – הרי כפי שכבר ברור מכל שנאמר לעיל וכל שנאמר גם בדיון הקודם, כל זמן שסוגיה זו לא הובררה, אין בכך כדי לגרוע מהחובה לקיים החלטות שיפוטיות.

בכל הטענות שצוינו עד כה לעיל אין אפוא כדי להוות הגנה בענין הבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט.

טענה אחת אשר העלו המשיבים הינה טענה רלבנטית לענייננו ועד כה לא מצאתי לה מענה, היא הטענה כי החיוב שנקבע בהחלטת 9.2.11 הוא חיוב בר אכיפה בהוצל"פ ומשכך אין מקום להליכים לפי פקודת בזיון בית משפט. יצוין כי החלטת 9.2.11 קבעה במפורש במסגרתה כי החיוב יהיה בר אכיפה בהוצל"פ ואף קבעה סכום מינימום שהוא ברור ובר אכיפה.

יצוין כי לפי ההלכה הפסוקה הליכים לפי פקודת בזיון בית משפט נחשבים הליכי אכיפה קיצוניים ולפיכך שיוריים שיש לנקוט בהם רק לאחר שהליכים אפשריים אחרים נבחנו ומוצו. אני מפנה בענין זה למשל לרע"א 388/04 שרבט נ' שרבט (2004) ולפסיקה נוספת, לרבות זו שנזכרת ברע"א 9191/05 משנת 2010.

לאור האמור, לא מצאתי לנכון בשלב זה לתת צו לפי פקודת בזיון ביהמ"ש.

בענין בקשת המשיבים או מי מהם להשבת הערבות, כפי שציינתי בהחלטה מיום 21.6.11, השעה לכך מוקדמת. הקביעות אותן צופה המבקשת טרם נקבעו ולא די ב"סיכוי" אשר צוין בסעיף 14 לבקשה.

לאור כל האמור, יודיעו הצדדים לביהמ"ש את התפתחות הדברים בהוצל"פ על מנת שניתן יהיה לראות לאן מועדות פניו של תיק זה, אם בכלל.

הצדדים מתבקשים להגיש עדכון, יהא המצב אשר יהא, עד ליום 1.8.11.

התיק יועבר לעיוני ביום 2.8.11.

ניתנה והודעה היום ה' תמוז תשע"א, 07/07/2011 במעמד הנוכחים.