1. ד"ר עדנה רוזנטל (להלן:
ד"ר רוזנטל) הועסקה ע"י קופת חולים מאוחדת (להלן:
הקופה) כרופאת משפחה וכרופאת ילדים במעמד של רופאה עצמאית, החל משנת 1974 עד שנת 2007, סה"כ 33 שנים, אשר הסתיימו ביוזמת הקופה מאחר וד"ר רוזנטל הגיעה לגיל פרישה. מטופליה של ד"ר רוזנטל גדלו עמה, בגרו, נישאו, הביאו את ילדיהם אליה כפי שנהוג אצל רופאי משפחה ותיקים ומנוסים בקופות החולים. ד"ר רוזנטל עבדה גם כשכירה בקופת החולים מכבי ולאומית, אך מאז 1995 עיקר הכנסתה בא מהקופה.
בנסיבות אלו, עתרה ד"ר רוזנטל להכיר בה כעובדת ולתשלום פיצויי פיטורים ודמי הבראה. הקופה דחתה זאת מאחר ולא התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים.
במסגרת הכרעתנו, נידרש לבחינות מערכת היחסים בין הצדדים, האם יחסי עובד מעביד או מזמין קבלן עצמאי, וכן נדון בנפקותה של הקביעה לצורך הסעדים אותם תובעת ד"ר רוזנטל.
2.
רקע עובדתי
התובעת - ד"ר עדנה רוזנטל, ילידת 1935 - למדה רפואה בגרמניה ועלתה לארץ בשנת 1971.
הנתבעת - קופת חולים מאוחדת - פועלת מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי תשנ"ד 1994 ומספקת שירותי רפואה ברחבי הארץ ובכלל זה במחוז הדרום.
ד"ר רוזנטל החלה לעבוד בקופה ב- 1974 כרופאת ילדים ומשפחה, במעמד של רופאה עצמאית במרפאה פרטית. בד בבד עבדה ד"ר רוזנטל בקופות חולים מכבי ולאומית, במעמד של רופאה שכירה.
3. בשנת 1993 הגישה ד"ר רוזנטל תביעה כנגד הקופה, לקבלת כספים עבור המטופלים שהופנו אליה. התביעה הוגשה בבית משפט המחוזי בבאר שבע, ועמדה על סך של 559,679 ש"ח (נספח ב' לתצהירו של מר מיכאל מאיר). הצדדים הגיעו להסדר ביום 18.5.94, אשר קיבל תוקף של פסק דין. בעקבות כך חתמו הצדדים ביום 12.6.94 על הסכם (להלן:
ההסכם), בו התחייבה ד"ר רוזנטל לתת שירותים רפואיים למבוטחי הקופה שירצו להיות בטיפול אצלה, וזאת במרפאתה הפרטית, בשעות ובימים שנקבעו בהסכם.
עוד נקבע בהסכם כי מעמדה של ד"ר רוזנטל הוא של נותן שירותים רפואיים עצמאי, והיא רשאית לעסוק בפרקטיקה פרטית וכן לתת שירותים למוסדות רפואיים אחרים. הוצאות אחזקת המרפאה יחולו על ד"ר רוזנטל, והקופה תספק את כל הטפסים הדרושים וכן ציוד עזר.
כן נקבע כי ההתקשרות תגיע לסיומה עם הגיעה של ד"ר רוזנטל לגיל 65. התשלום יהיה תלת חודשי בסכום קבוע עבור כל מבוטח, וכן עבור פעילות מיוחדת וביקורי בית. ד"ר רוזנטל התחייבה לדאוג לרופא ממלא מקום בעת היעדרותה, ואם לא תמצא, היה עליה להודיע לקופה ולהפנות את המבוטחים לקופה (ההסכם צורף כנספח א' לתצהיר מר מיכאל מאיר).
4. הקופה הודיעה לד"ר רוזנטל ביום 29.11.06 כי תסיים את עבודתה ביום 30.6.07, בשל הגיעה לגיל פרישה (מכתבי הקופה לד"ר רוזנטל צורפו כנספחים א', ג', ד' לתצהיר ד"ר רוזנטל).
לאחר סיום ההתקשרות, הגישה ד"ר רוזנטל את תביעתה כנגד הקופה, להכיר בה כעובדת בכל הנוגע לזכויות הנובעות מתקופת עבודתה כ"רופאה עצמאית" בקופה וסיומה.
5.
טענות הצדדים
התובעת טענה כי בינה לבין הקופה התקיימו יחסי עובד מעביד. היא השתלבה בקופה וכי השירות אותו העניקה לקופה היה חלק מהפעילות הרגילה והשוטפת שלה, כחלק מהמערך הארגוני שלה ולא כגורם חיצוני. הקופה קבעה את התעריף לפיו שילמו המבוטחים לקופה עבור הביקורים ובהתאם שולם לד"ר רוזנטל. ד"ר רוזנטל הוצגה כרופאת הקופה בפני גורמים שלישיים, שמה פורסם בספר השירותים של הקופה, וכן היתה רשומה ברשימת רופאי הקופה וכן במוקד השירות של הקופה שהפנה מטופלים לד"ר רוזנטל. היא לקחה חלק בהשתלמויות שהעבירה הקופה, הוזמנה לקחת חלק בהרמות כוסית וקיבלה מתנות בחגים. קשר זה נמשך למעלה מ-30 שנים, דבר המאפיין התקשרות אמיתית לטווח ארוך המאפיינת יחסי עובד מעביד.
ד"ר רוזנטל עבדה בשעות קבועות, בהן נתנה שירותים למטופלי הקופה ואת אופן הטיפול תיעדה בתיק נייר ולימים במערכת המחשב, אשר היתה פתוחה לקופה. היא העניקה שירותיה באופן אישי ולא העסיקה רופאים במקומה כאשר נעדרה מעבודתה. מי שדאג לה למחליף היו נציגי הקופה. היא היתה כפופה להוראות ונוהלי הקופה והיתה תלויה בקופה מבחינה כלכלית, שכן זה היה מקור הכנסתה העיקרי במשך כל השנים.
הקופה קבעה לד"ר רוזנטל את שיטת התשלום תמורת חשבוניות.
הקופה קבעה את התעריפים על בסיס מו"מ עם ועד הרופאים, לו שילמה ד"ר רוזנטל דמי חבר חודשיים. מכאן עולה כי ד"ר רוזנטל לא שלטה ברווחיה ובהכנסותיה, שלא לדבר על היקף עבודתה בקופה.
לד"ר רוזנטל סופק ציוד רפואי אשר כלל מבחנות, כוסות לבדיקות שתן, ציוד מעבדה נוסף, ציוד משרדי כמחשב, נייר, מדפסת, והקופה אף השתתפה בתשלום הביטוח של ד"ר רוזנטל.
ד"ר רוזנטל טוענת לחילופין, כי גם אם יקבע כי לא מתקיימים יחסי עובד מעביד בין הצדדים, עדיין היא זכאית לפיצויי פיטורים לפי התכלית הסוציאלית של חוק פיצויי פיטורים.