רוזנברג ואח' נ' סי.אנ. אימגרישן אג'נסי בע"מ

פסק דין

רקע

לפניי מונחת תביעתם של גב' ילנה רוזנברג ומר תומר יעקב רוזנברג (להלן: "התובעים") אשר הוגשה בהליך של תביעות קטנות על סך של 9,500 ₪ כנגד חברת סי.אנ. אימגרישן אג'נסי בע"מ (להלן: "הנתבעת"). לטענתם הם שילמו לנתבעת סכום של 10,000 ₪ עבור השלמת הליך הגירה לקנדה ולא זכו לטיפול בגינו שילמו.

ביום 16.07.12 התקיים דיון הוכחות בו נשמעו טענות הצדדים.

התובעים טוענים כי במהלך שנת 2009 גובשה דעתם כי ברצונם לעבור ולהתגורר בקנדה. נודע לתובעים כי ישנה חברה אשר זהו תחום התמחותם – הגירה לקנדה – וקבעו פגישת ייעוץ. בפגישה זו, הוסבר לתובעים איזה אופציות של הגירה עומדות לרשותם ומה השלבים אותם יש לעבור.

ביום 28.04 הגיעו התובעים לפגישה במשרדי הנתבעת, שם הוצע להם לחתום על חוזה. לטענתם, לא היה להם זמן לקרוא את החוזה, לשאול שאלות או לקבל הסבר כלשהו על החוזה. בחוזה נקבע כי על התובעים לשלם לנתבעת סכום של 17,000 ₪, בשלושה תשלומים, כשהתשלום הראשון בסך של 10,000 ₪ שולם במעמד חתימת החוזה. לטענתם, במשך שלוש שנים לא נעשה דבר.

הנתבעת טוענת כי התובעים חתמו על חוזה שהמספרים בו כתובים בעט, קרי, נתון לשינוי ולמשא ומתן. הצדדים הסכימו לתנאים והביאו שיק עבור התשלום הראשון. לטענתה, מן התכתובת באמצעות המייל עולה כי היה קשר רציף בין הצדדים. הוצע למר תומר רוזנברג ללמוד לימודי הנדסאי, אולם זה סירב. התובע ערך שני מבחנים במהלך שנת 2009 בהם נראה כי הגיע לרמת דיבור 7 שהנדרש לו הינה רמה 6 בלבד. לפי רמת הדיבור יכול היה לעבור ולכן הוצע להם ללמוד. על אף שהתביעה כבר הוגשה , הוצע לתובעים להמשיך ולנסות ולבדוק את האפשרות להגר לקנדה, אולם אלו לא רצו. עבור התובעים נעשו מספר רב של פעולות, כולל תרגומים ואימותים נוטריוניים והנתבעת עשתה כל שביכולתה בכדי שבקשת התובעים תצליח, אך היא אינה יכולה לכפות על ממשלת קנדה את מדיניותה. הושקע בתיק התובעים פגישות, ייעוץ, מתן תשובות ותרגומים.

משוכלת יסוד היא שהטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראו למשל ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1004-1005 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי פ"ד כ"א (2)358, 364).

התובעים הם בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" ולפיכך נטל ההוכחה להוכיח את הטענות מוטל עליהם.

התובעים הציגו ראיות כי היו להם הוצאות בגין לימודי השפה האנגלית. ברם, לא הציגו ראיה כי החוזה בטל או נחתם במרמה וההוצאות עבור לימודי השפה האנגלית הינם חלק בלתי נפרד מהתהליך אותו יש לעבור על מנת "לזכות" באישור הגירה לקנדה.

לדידי, התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה כדבעי וכנדרש במשפט האזרחי וסבורני כי החוזה חל עליהם ותקף לגבם על כל האמור בו.

יתירה מזה, הלכה פסוקה היא כי אין אדם יכול לטעון שלא קרא חוזה בכדי לפטור את עצמו מהחובות המוטלות עליו לפיו.

תחושתי היא שבשלב זה של חייהם החליטו התובעים (ויתכן שטוב שכך) לבנות את עתידם בארץ ולזנוח את תוכניותיהם להגר לקנדה וזה מסביר את העובדה כי מסרבים להמשיך בהליך כמוצע על ידי הנתבעת. עם זאת, שינוי תוכניות כאמור, אינו מצדיק ביטול החוזה והשבת הסכומים ששולמו.

אי לכך ובהתאם לכל האמור לעיל, הנני דוחה את התביעה.

התובעים יישאו בהוצאות המשפט בסך 500 ₪.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ז תמוז תשע"ב, 17 יולי 2012, בהעדר הצדדים.