רבינה נ' ירמייב ואח'

פסק דין

התובעת, שבבעלותה דירת מגורים ברח' הלוי 39 בחדרה, טוענת בתביעה שהגישה כנגד הנתבעים, בני זוג שהתגוררו עם ילדיהם בדירה זו בשכירות, כי בתום תקופת מגוריהם בדירה, על אף שהיא התריעה בפניהם כי עליהם להחזיר את הדירה כשהיא נקייה ומסודרת, הם דברו אליה לא יפה, התייחסו אליה בזלזול והדירה הוחזרה "כשהיא לא צבועה, עם חורים ותיקונים לא אסתטיים בקירות, עם ריהוט שלא פונה, השחיתו דלתות, קרעו רשתות, שברו ניאגרות, פשוט ונדליזם והשחתה".

בגין כל אלה, ובטענה שהנתבעים עזבו את הדירה חודשיים לפני תום תקופת השכירות ולא שילמו בעבור חודשיים אלה (נובמבר-דצמבר 2012), תובעת היא מהם סך של 11,000 ₪ הכוללים לטענתה את סעיפי ההפסד שונים שנגרמו לה כתוצאה מכך, לרבות עגמת נפש.

אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהנתבעים נכנסו אל הדירה ביום 1.11.11 , התגוררו בה במשך שנה וכי במהלך חודש ספטמבר 2012, לקראת תום תקופת שכירות זו, סוכם על חידוש ההסכם למשך שנה נוספת החל מיום 1.11.12, אלא שביום 2.10.12 הודיעו הנתבעים לתובעת כי הם מבקשים לצאת מן הדירה ביום 31.12.12 ובסופו של דבר יצאו ממנה במועד העזיבה המקורי המתוכנן – 31.10.12.

בעוד שלטענת התובעת, במהלך שנת השכירות הראשונה שילמו הנתבעים שכר דירה חודשי בסך 2,800 ₪ באמצעות הוראת קבע ואילו החל מ- 1.11.12 היה עליהם לשלם סך של 2,940 ₪ לחודש, טענו הנתבעים כי בחודש ספטמבר 2012 "סוכם על הארכת החוזה לעוד שנה עם אותם תנאים". לטענת הנתבעים, כשבועיים לפני תום השנה הראשונה, הודיעה להם התובעת כי תדרוש שהתשלום יתבצע בשיקים ולכן הם החליטו לעזוב, בקשו מהתובעת ובן זוגה ש"יתנו להם זמן עד שימצאו בית" ולבסוף משמצאו דירה אחרת מהר מכפי שהעריכו שיקרה, הם עזבו את הדירה בסוף חודש אוקטובר 2012 שהינו מועד תום תקופת השכירות הראשונה.

בהעדר הסכם שכירות נוסף בכתב, צרפה התובעת לכתב התביעה תכתובות מייל מהן עולה שביום 14.8.12 הודיעו היא ובן זוגה לנתבעים כי היה ויחליטו עד 1.9.12 כי הם מבקשים להאריך את ההסכם בשנה נוספת, כי אז יעלה סכום השכירות החודשי ל- 2,940 ₪.

ב - 5.9.12 הוסיפו הנ"ל וכתבו כי סוכם על חידוש ההסכם לשנה נוספת כנגד תשלום חודשי בסכום הנ"ל וב- 20.10.12 אישרו הם במייל כי ביום 2.10.12, בקשו הנתבעים להישאר בדירה עד 31.12.12 מאחר שהם מעוניינים לשכור דירה אחרת וכי סוכם שאם הם ימצאו דייר חלופי, כי אז יוכלו לעזוב במועד מוקדם יותר, שאם לא כן יהיה עליהם לשאת בעלות שכר הדירה וכל ההוצאות הנלוות.

6. לטענות אלה השיבו הנתבעים כי העלאת דמי השכירות לא היוותה בעיה עבורם, אלא

שבדרישת התובעת כי ישלמו בשיקים הם לא יכולים היו לעמוד. לנוכח טענת בן זוגה של

התובעת, מר בן מוחא, לפיה בסופו של דבר התובעת כן הסכימה לוותר על דרישת התשלום

בשיקים, השיבה הנתבעת כי אכן התובעת ויתרה , אלא שלטענתה זה קרה ברגע האחרון,

לאחר שהם כבר החליט לצאת מהדירה ומצאו אחרת במקומה.

נדמה שאין חולק על כך שהנתבעים לא דאגו לדייר חלופי שיתגורר בדירה במקומם.

7.לתמיכת טענותיה בדבר הנזקים להם גרמו הנתבעים בדירה, הציגה בפני התובעת לוח תצלומים (ת/1) בו נראים בבירור כל אלה:

רשתות קרועות בחלונות המטבח, חדר השינה והסלון.

ידית חסרה באחת מדלתות ארון המטבח.

שבר בקיר שמתחת לחלון הסלון.

וו ברזל ובתי מנורה חסרים בתקרה

חורים עם דיבלים לברגים ושריטה עמוקה בקיר חדר הכביסה

דלתות שבורות ופגועות בחדרי הבית השונים