ראשד דויכאת נ' מדינת ישראל

1. בפני ערר על שלוש החלטות שבגדרן הורה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו (מ"ת 72652-01-18, השופט י' טופף).

כתב האישום וההליכים הקודמים

2. ביום 31.1.2018 הוגש נגד העורר וחמישה אחרים כתב אישום הכולל ארבעה אישומים. כתב האישום מייחס לעורר, הוא הנאשם 1, מעורבות באירועים המתוארים באישום הראשון בלבד. יוער כבר עתה כי הנאשם 2, שלומי יעקבי (להלן: שלומי) הוא אחיה של מי שהיתה באותה עת אשתו של העורר (להלן: בת-הזוג), ואילו הנאשם 3 הוא בנה של בת-הזוג אשר היה קטין במועדים הרלוונטיים לכתב האישום (להלן: הקטין). כתב האישום עסק גם בעניינם של הנאשם 4, אחמד אבו סייף (להלן: אבו סייף), הנאשם 5, מוחמד גרבאן, והנאשם 6, מערוף עליוי, שאין צורך להוסיף פרטים נוספים בעניינם במסגרת הנוכחית, מאחר שלא מיוחסת להם מעורבות באירועים המתוארים באישום הראשון.

3. על-פי הנטען בחלק הכללי של כתב האישום, סוכן סמוי של משטרת ישראל (להלן: הסוכן) ביצע עסקאות סמים שתואמו מראש עם העורר והנאשמים האחרים. עוד נטען כי בין הסוכן לבין שלושה מן המעורבים – העורר, שלומי ואבו סייף – שררה היכרות מוקדמת. לפי הנטען באישום הראשון, שהוא כאמור הרלוונטי לעורר, ביום 7.8.2017 בשעות הבוקר הגיע הסוכן לביתו של העורר על מנת לקדם מולו עסקת סמים מסוג קוקאין. מאחר שהעורר לא היה בביתו, הסוכן השאיר אצל בת-הזוג את מספר הטלפון שלו וביקש כי האחרון יצור עמו קשר. על-פי הנטען, בשעות אחר הצהריים של אותו יום התקשר העורר אל הסוכן, והשניים דיברו על חוב של הסוכן לעורר מעסקה קודמת שבה רכש הסוכן מהעורר שלושה גרמים של סם מסוג קריסטל. במהלך השיחה, הסוכן התעניין בעסקת סמים נוספת והעורר השיב לו שאין בעיה לקדם אותה ושיחכה לשיחה בעניין משלומי. בהמשכו של אותו יום התבצעו מספר שיחות בין הסוכן לבין שלומי שבהן השניים תיאמו את תשלום החוב ואת עסקת הסמים, וסיכמו כי הקטין יעביר לסוכן את הסמים. בהתאם לסיכום זה, בהמשך אותו יום, הקטין העביר לסוכן 9.28 גרם של סם מסוכן מסוג קוקאין, בתמורה לסך של 4,300 שקלים ששולמו לו על-ידי הסוכן, לצד סך של 1,500 שקלים ששילם הסוכן עבור החוב מהעסקה הקודמת.

4. על סמך האמור לעיל יוחסו לעורר עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) ושל סחר בסם מסוכן לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה) בצירוף סעיף 19א לפקודה וסעיף 29 לחוק.

5. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של העורר והנאשמים האחרים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בבקשה נטען כי העורר שמר על זכות השתיקה בשתי חקירותיו במשטרה ובעימות שנערך בינו לבין הסוכן; כי המעשים המיוחסים לעורר מקימים חזקת מעצר סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) ועילת מעצר בשל מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים; וכי המסוכנות הנשקפת מהעורר מתעצמת נוכח עברו הפלילי, המכיל שמונה הרשעות ורישום פלילי נוסף ללא הרשעה בגין עבירות של אלימות, רכוש, שימוש ברכב ללא רשות והפרת הוראה חוקית, אשר בגינן ריצה העורר מספר מאסרים בפועל.

6. בהחלטה מיום 25.3.2018 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית המבססת סיכוי סביר להרשעתו של העורר בעבירות המיוחסות לו. ואלה היו עיקריה: הודעתו של הסוכן מיום 8.8.2017 שבה מסר כי יש לו היכרות מוקדמת עם העורר וכן מסר תיאור של האירועים עליהם מבוסס האישום הראשון; זיכרון דברים שנערך על ידי מפעילו של הסוכן מיום 7.8.2017 המתאר את ההנחיות שנתן לסוכן ליצירת הקשר עם העורר לצורך קידום עסקת הסמים וכן דו"ח פעולה של המפעיל מאותו היום; בדיקת בעלות שנערכה למספר הטלפון שבו עשה העורר שימוש לפי עדותו של הסוכן (להלן: הטלפון המיוחס לעורר) וממנה עלה כי הטלפון שייך לבת משפחה שלו; איכון של הטלפון המיוחס לעורר בסמוך לתחנת משטרה שבה נחקר העורר בשעת האיכון; וכן מחקרי תקשורת המעידים כי בין הטלפון המיוחס לעורר לטלפון השייך לסוכן התקיימו שתי שיחות ביום 7.8.2017. בנוסף על כך, בית המשפט המחוזי ציין כי בחקירתו הראשונה השיב העורר לחשדות נגדו באמרו "אין לי מה להגיד", ובהמשך שמר על זכות השתיקה, וכי במהלך עימות שנערך בינו לבין הסוכן כינה את האחרון "שקרן".

7. על רקע זה, קבע בית המשפט המחוזי כי ליבת התשתית הראייתית היא בהודעותיו המפורטות של הסוכן, שבהן תיאר את שלושת השלבים עד לביצועה והשלמתה של עסקת הסמים – הזמנת הסמים מהעורר; סיכום פרטיה של עסקת הסמים ומקום ביצועה מול שלומי; ולבסוף ביצוע העסקה והשלמתה מול הקטין. בית המשפט המחוזי קבע כי סקירת השלבים האמורים מבססת את הקשר בין העורר לבין שלומי והקטין, וכן מבססת את זיקתו של העורר לכל שלבי העסקה. בית המשפט המחוזי קבע כי יש בכך כדי לבסס את חלקו הפנימי והמהותי של העורר בעסקת הסמים, והוסיף כי מאחר שלעורר מיוחס ביצוע בצוותא של עסקת הסמים אין צורך להצביע על-כך שהיה לו חלק פיזי בשלב של העברת הסמים. כמו כן, בית המשפט המחוזי ציין כי בחירתו של העורר לשמור על זכות השתיקה בחקירותיו יכולה לחזק את ראיות התביעה.

8. בסיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי ציין כי על אף שהתשתית הראייתית מבוססת על צבר של ראיות נסיבתיות הרי שהיא מספקת לצורך מעצר עד תום ההליכים, מאחר שיש בה כדי לבסס סיכוי סביר להרשעה בעבירות המיוחסות לעורר. בית המשפט המחוזי דחה טענות שונות שהעלה העורר נגד התשתית הראייתית, בין היתר בנוגע לעדות הסוכן ולקשר שלו אל הטלפון המיוחס לו. בית המשפט המחוזי קבע כי המקום לבירורן של טענות אלה הוא בהליך העיקרי. לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי כי לנוכח סוג העבירות, נסיבות ביצוען ועברו הפלילי של העורר, מתקיימת עילת מעצר בעניינו הן מכוח חזקת המעצר הסטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים והן מכוח מסוכנותו לציבור לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. בצד זאת, בית המשפט המחוזי הורה על הגשת תסקיר מעצר שיבחן את התאמתו של העורר למעצר בפיקוח אלקטרוני.