קרן בן יהודה ואח' נ' עיריית תל-אביב

פסק דין

פתח דבר

1.ערעור על פסק דינו של בית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו (כבוד השופט ג. הימן) מיום 10/4/2013 (הכרעת דין) ומיום 16/10/2013 (גזר-דין), לפיו הורשעו המערערים בעבירה של ביצוע עבודות ללא היתר, בניגוד לסעיף 204(א) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), בכך שבנו תוספת לבית קרקע שבבעלותם ברח' ארגוב אלכסנדר (סשא) 15 בשכונת המשתלה בתל-אביב – תוספת מקונסטרוקציית מתכת וזכוכית בשטח של 16.9 מ"ר (להלן: "המבנה"), ומבנה מעץ, בשטח של 6.8 מ"ר (להלן: "מחסן העץ").

בית משפט קמא השית על כל אחד מהמערערים קנס בסך 50,000 ₪. בנוסף, ניתן צו להריסת כל המבנים המצויינים בכתב האישום.

2. צו ההריסה עוכב עד למתן פסק הדין בערעור (ראו החלטות מיום 5.11.2014 (כבוד השופט ד"ר ע. מודריק, סגן נשיא) ומיום 2/1/2014).

3.הערעור מכוון הן כלפי הכרעת הדין והן כלפי גזר-הדין.

הערעור כלפי הכרעת הדין

4.המערערים אינם חולקים על הרשעתם, ככל שהיא מתייחסת למחסן העץ. הערעור על הכרעת הדין מתמקד בהרשעת המערערים ביחס למבנה. על פי הטענה, לא הוכח, במידת הוודאות הנדרשת, מועד תחילת בניית המבנה, ולפיכך שגה בית משפט קמא בדחותו את טענת ההתיישנות שהעלו המערערים.

מסקנה

5. לאחר שבחנתי את הכרעת דינו של בית משפט קמא, את התשתית הראייתית הרלוונטית ואת טיעוני ב"כ הצדדים, סבורני שדין הערעור על הכרעת הדין להידחות.

להלן יפורטו טעמיי.

6.המערערים טענו להתיישנות העבירה, ככל שהיא מתייחסת למבנה, שכן, לטענתם בניית המבנה החלה בסוף שנת 2004 עד למחצית שנת 2005, כשש שנים טרם העמדתם לדין, בחודש יוני 2011.

אין חולק כי העבירה של בניה ללא היתר, לפי ס' 204(א) לחוק, היא מסוג "עוון" המתיישנות בחלוף 5 שנים.

הכרעת דין

7.בית-משפט-קמא, בהכרעת דין מפורטת ומנומקת היטב, דחה את טענת המערערים וקבע כי "המבנה החל מתוכנן במחציתה של שנת 2007, והקמתו נשלמה אי אז בין ספטמבר 2008 למרץ 2009".

8.בית משפט קמא ביסס ממצאיו, בין היתר, על משקלם המצטבר של הטעמים הבאים: מתן אמון בעדות עד התביעה מר משה יניב (להלן: "יניב"), שכנם של המערערים ובעליה של הדירה שמעל דירתם, תוך ניתוח מדוקדק של תוכן עדותו ופירוט הטעמים למתן אמון בה; העדר ראייה אובייקטיבית מטעם המערערים לתמיכה בטענת ההתיישנות; עדויות המערער 2 ובנה של המערערת 1; הימנעות המערערת 1 ממתן עדות; הימנעות המערערים מהעדת האדריכל ולמצער, הגשת חוות דעת מטעמו; הימנעות מהגשת חשבוניות מטעם האדריכל; היעדר משקל ראייתי לתצהירי השכנה, גברת יוספה קופלביץ (להלן: "קופלביץ"), שהצדדים, מטעמיהם הם, ויתרו על העדתה; הימנעות המערערים מהצגת תצלום אויר שבו ניתן היה, לטענתם, לראות מתי בדיוק הבניין נבנה, למרות שנתבקשה דחיית הדיון לצורך זה.

טענות המערערים

9.בטיעוניהם, הן בהודעת הערעור והן בדיון בפניי, פרטו המערערים שורת פגמים שנפלו לשיטתם בהכרעת הדין, ובעיקר אלה: התבססותו השגויה של בית משפט קמא על עדות יניב, המבוססת, על פי הטענה, "כל כולה על בדלים של סברות, משוללת כל יסוד ומהווה עדות שמיעה פסולה לכל דבר ועניין!!!"; התעלמות בית משפט קמא מעדות יניב שהוכח כי הוא עד "סחטן ומגמתי בעל אינטרס"; התעלמות בית משפט קמא מתוכן תצהיר קופלביץ; התעלמות בית משפט קמא מהעדר עדות ראיה בנוגע לבנייה עצמה; הימנעות המשיבה מהצגת תצלומי אויר ; התעלמות בית משפט קמא מעדות עד התביעה , הפקח דימה שטיינברג, שלא ידע על מועד תחילת הבנייה;

דיון

10.בית-משפט קמא ניתח, באופן מעמיק, אחת לאחת, את כל העדויות והראיות הרלוונטיות. חלק נכבד מהכרעת דינו המנומקת הקדיש בית משפט קמא, כנדרש, לניתוח עדות יניב, תוך התייחסות מפורטת לכל טענה רלבנטית שהועלתה בפניו נגד עדות זו.