קרייף נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.עניינו של פסק דין זה, תביעה שהגישה הגב' גלית קרייף (להלן: "התובעת") בעקבות החלטת פקיד תביעות, הבטחת הכנסה, מחודש ינואר 2012. בתביעה ביקשה התובעת להכיר בזכותה לגמלת הבטחת הכנסה ביחס לתקופה בה נשללה הזכאות, בחודשים יולי 2011 ועד כולל חודש אפריל 2012, כמפורט להלן.

2.את הדיון בפסק הדין נפתח בהצגת הרקע העובדתי לתביעה שבפנינו והוא כדלקמן:

א.בחודש ספטמבר 2009 הגישה התובעת לנתבע תביעה לגמלת הבטחת הכנסה. בתביעה האמורה הצהירה התובעת, כי היא במצב כלכלי קשה

ב.על בסיס התביעה שילם הנתבע לתובעת גמלת הבטחת הכנסה, וזאת עד למתן ההחלטה התביעה שבפנינו, בחודש ינואר 2012.

ג.בחודש אוגוסט 2011 ובחודש דצמבר 2011, שלח הנתבע חוקרים לבירור טענות התובעת בתביעה שהגישה לגמלת הבטחת הכנסה, בחודש יוני 2009.

ד.בעקבות הבירור זומנה התובעת לשימוע. בתום השימוע ניתנה החלטה האומרת כי תביעתה להבטחת הכנסה נדחתה וכי בזכותה להגיש תביעה חוזרת לגמלת הבטחת הכנסה, בחודש אפריל 2012.

ה.בחודש אפריל 2012 הגישה התובעת תביעה חוזרת לגמלת הבטחת הכנסה כיחידה וזו אושרה.

ו.יוצא מכאן כי בפועל נמנע מהתובעת גמלת הבטחת הכנסה לתקופה שמחודש ינואר 2012 ועד לחודש אפריל 2012, ונוצר חוב בעקבות תשלום גמלת הבטחת הכנסה בחודשים יולי עד דצמבר 2011, בהם נשללה זכאות התובעת לגמלת הבטחת הכנסה, בהתאם להחלטת פקידת התביעות נשוא פסק הדין.

3.בתמצית טוענת התובעת, כי ההחלטה השוללת את זכאותה לגמלת הבטחת הכנסה בטעות יסודה. לעניין זה יאמר כי התובעת טענה כי לא קיימה משק בית משותף עם אבי ילדיה וזאת בניגוד להצהרות שנמסרו לחוקר הנתבע.

4.לטענת הנתבע דין התביעה להידחות, מקום שבענייננו נמצא בן הזוג בדירת התובעת, התובעת הצהירה בהצהרות שמסרה לחוקר הנתבע, כי היא מנהלת משק בית משותף עם בן הזוג ולא יכולה להיות מחלוקת על העובדה לפיה מסרה התובעת מידע חלקי ומטעה את פקיד התביעות.

5.מתיק המוצגים שהגיש הנתבע עולה כי התובעת הסתירה במכוון מידע על זהות בן הזוג, במסגרת התביעה להבטחת הכנסה. כך בהצהרות התובעת לפקיד התביעות מחודש אפריל 2010 ומחודש אוקטובר 2010, כי אבי בתה הוא מר שחר פרץ, עובדה שאין חולק עליה כי איננה נכונה.

6.ביוני 2011 הצהירה התובעת כי היא מתגוררת ברח' רינגלבלום בבאר שבע, בבית הוריה (ראה: המצורף נ/2). על טענה זו חזרה התובעת בחקירה מאוגוסט 2011; ושם היא סיפרה שהיא חזרה להתגורר בבית הוריה אחרי תקופה קצרה שבה התגוררה בדירת חדר ברחוב התלמוד (ראה: הודעת התובעת מיום 24.8.2011, שם נשאלה התובעת והשיבה: "את הדירה בתלמוד שכרתי בתאריך 1.5.11, גרתי שם בערך חודש וחצי, חודשיים ואני החזרתי לו את הדירה כי לא היה לי מאיפה לשלם, חזרתי לגור אצל ההורים שלי עד שאני אמצא יחידת דיור").

בעדותה אישרה התובעת כי נכון לאותה תקופה היא התגוררה בשכירות ברחוב האיסיים (ראה: עדות התובעת עמ' 3 לפרוטוקול מיום 13.3.2013 שורה 16, שם מספרת התובעת כי התגוררה ברח' אסיים מספר חודשים), טענה התואמת את העדות לחוקר הנתבע האומרת כי חוזה השכירות על הדירה ברחוב האיסיים נחתמה ביולי 2011.

7.גם כאן עולה כי התובעת מסרה מידע מטעה המתייחס למקום המגורים, לנתבע, בהצהרה לפקיד התביעות מיוני 2011 ובהודעה לחוקר מאוגוסט אותה שנה.

8.על בסיס מידע שהגיע לנתבע, שלא מהתובעת, התייצבו חוקרי הנתבע בפתח דירת התובעת ברחוב האיסיים, בדירה נמצא בן הזוג ופרטי לבוש השייכים לו. בהודעה שמסרה התובעת לחוקר הנתבע סיפרה התובעת כי היא מתגוררת יחד עם בן הזוג (ראה: הודעת התובעת לחוקר הנתבע, שם נשאלה התובעת והשיבה: "ש. מי גר כאן? ת. אני ויונס והילדה שלנו" ובהמשך נשאלה התובעת: "את רוצה להוסיף משהו? ת. כן מחר על הבוקר, אם אני לא יולדת, אני הולכת עם יונס להצהיר כזוג ואני מצטערת על הכל וזהו, אין לי עוד מה להוסיף, על כל שינוי אדווח לביטוח הלאומי").

9.רק למחרת החקירה, ביום 8.12.2011, התייצבה התובעת בפני פקיד התביעות ועלתה טענה כי בן הזוג התגורר בדירה לתקופה קצרה לפני הלידה, ערב הלידה המתוכננת.

10.מקובלת עלינו עמדת הנתבע כי יש לתת משקל מיוחד להצהרה שמסרה התובעת לחוקרי הנתבע ברגע האמת, עוד טרם היה בידיה שהות להקים גרסה התואמת את צרכיה. בפרט הדברים נכונים, כאשר בן הזוג נמצא בדירת התובעת וכן גם פרטי לבוש המעידים כי האחרון מתגורר במקום.

11.על רקע האמור לעיל -

העובדה כי התובעת מסרה הצהרות מטעות, הן ביחס לזהות בן בן הזוג והן ביחס למקום המגורים;