קריאף נ' דניאלי ואח'

פסק דין

בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בקריית גת בת"א 21874-09-13, שניתן על ידי כב' השופט ישראל אקסלרד ביום 4.11.13, בו נמחקה התובענה והמבקש חוייב בהוצאות בסך 750 ש"ח.

המבקש, דניאל קריאף (להלן - "המבקש") רכש חליפת בגדים בחנות רב - קט וצ'יקו בע"מ, היא המשיבה 2, המנוהלת על ידי המשיב 1, שמואל דניאלי (להלן – "המשיב"). המבקש ביקש להחזיר את החליפה ולקבל החזר כספי, אולם המשיב סרב לכך ואפשר לו רק להחליף את החליפה במוצר אחר.

המבקש הגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות באשקלון (ת"ק 53591-07-10) בסכום של 17,000 ש"ח, בה דרש פיצוי בגין עלות הבגד ובגין עוגמת נפש מאחר והמשיב בייש אותו, כינה אותו 'משוגע' וגרש אותו מהחנות. ביום 25.5.11 דחתה כב' השופטת סבין כהן את התביעה וקבעה כי סירובו של המשיב להעניק החזר כספי תאמה את מדיניות ההחזרה של הרשת, אשר פורסמה על גבי שלט בסמוך לקופה. עוד קבעה, כי אינה נותנת אמון בגרסת המבקש כי המשיב כינה אותה משוגע, אלא היא רואה לקבל את גרסת המשיב כי חשש מהמבקש באותו ארוע מאחר והמבקש הגיע למקום בלוויית אדם גדול מימדים ואיים על המשיב והעובדים במקום שישיבו לו את כספו.

ביום 11.9.13 הגיש המבקש תביעה נוספת נגד המשיבים בבית משפט השלום בקריית גת (ת.א. 21874-09-13), על סך של 367,000 ש"ח. בכתב התביעה, אשר נעדר רקע עובדתי כלשהו, טען המבקש כי גביית החיוב בכרטיס אשראי נעשתה בניגוד לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981 וכי התנהגות המשיב כלפיו היתה בניגוד להוראות חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965. המבקש עתר לסעדים שונים, לרבות מאסר בפועל של המשיב, בגינם ביקש ליתן פסק דין בהיעדר הגנה.

לאחר שבית המשפט קמא המליץ למבקש לשקול את המשך ניהול ההליכים, משסבר כי ספק רב אם כתב התביעה מגלה עילה כלשהי, ביקש המבקש כי תביעתו תמחק ללא צו להוצאות. המשיבים התנגדו ובקשו כי התביעה תדחה תוך חיוב בהוצאות. ביום 4.11.13 הורה בית המשפט קמא כי התובענה תמחק, ובשים לב לבקשותיו ולמצבו האישי - ישלם המבקש למשיבים הוצאות בסך של 750 ש"ח. בקשתו של המבקש לביטול החיוב בהוצאות נדחתה ביום 9.11.13.

ביום 22.12.13 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. המבקש טוען, כי הינו נכה וחולה כרוני המתקיים מקצבת נכות בלבד וכי פנה ללשכה לסיוע משפטי, אך טרם נענה על ידם. מאחר והוא דבק בגרסתו העובדתית, סבור המבקש, כי יש לאפשר לו פרק זמן נוסף על מנת להיוועץ עם עורך דין. המבקש הוסיף וצירף, לאחר הגשת הבקשה, מסמכים שונים אשר לשיטתו, יש בהם, כדי להוכיח את מצבו הבריאותי ואת תביעתו.

המשיבים מתנגדים לבקשה. הם מציינים כי המבקש, כבר הגיש בעבר, תביעה בעילה זו לבית המשפט לתביעות קטנות, וזו נדחתה. המבקש לא הסתפק בכך והגיש תביעת סרק נוספת לבית המשפט קמא, אשר נמחקה לבקשתו; אולם גם אז לא אמר המבקש די, הוסיף והגיש את הבקשה שבפני. המשיבים מציינים, כי הבקשה להארכת מועד אינה מפרטת מהי ההחלטה נשוא הערעור ומהם סיכויי הערעור. בפועל, לא יכול להיות ספק כי סיכויי הערעור קלושים. מאחר ופסק הדין - למעט רכיב ההוצאות - ניתן בהסכמת המבקש, על כן, לא קמה לו זכות לערער על פסק הדין והמבקש לא הצביע על פגם מהותי שנפל בפסק הדין או בהליך השיפוטי בו התקבל. כמו כן, עיון קל בכתב התביעה כפי שהוגש לבית המשפט קמא, די בו כדי לגלות, כי המדובר בתביעה חסרת כל בסיס אשר אינה מפורטת ואינה מגלה עילת תביעה ויש בה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט. גם הסעדים שהתבקשו אינם ברורים כלל, בפרט הסעד הדורש הטלת מאסר בפועל. המשיבים מוסיפים, כי המבקש לא סיפק הסבר כלשהו לאיחור בהגשת הערעור וודאי שלא הצביע על טעמים מיוחדים, אשר יצדיקו היענות לבקשתו.

דין הבקשה להידחות.

תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת, כי בית המשפט יוכל להאריך מועד שנקבע בחיקוק "מטעמים מיוחדים שירשמו". בית המשפט בבואו לבחון את קיומם של טעמים מיוחדים, ישקול את את השיקולים הבאים -

"הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך, משך האיחור, קיומו של הליך תלוי ועומד, מהות ההליך, הסתמכות בעל דין שכנגד וסיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי לגביו מתבקשת הארכת המועד... ככלל נקבע, כי טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד הינו קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל דין (רע"א 10436/07 ציון נ' בנק הפועלים בע"מ, פס' 10 (לא פורסם, 28.4.08)), ואילו מקום בו טעמי האיחור נעוצים בבעלי הדין עצמם או בבאי כוחם, לא יהיה בדרך כלל צידוק להארכת המועד שהוחמץ" (בש"א 2399/11 זנגריה נ' זנגריה, עמ' 4 (פורסם בנבו) (30.3.11)).

במקרה שכאן, מדובר, אמנם באיחור קל, שכן המועד להגשת הערעור חלף ביום 20.12.13 והבקשה הוגשה יומיים לאחר מכן , עם זאת, בחינת השיקולים הנוספים למתן הארכה מעלים בבירור, כי אין כל מקום להארכת מועד להגשת ערעור.

טענות המבקש אינן מעלות הסבר של ממש לאיחור בהגשת הבקשה. מצבו הרפואי של המבקש, הגם שאינו נתון במחלוקת, אין בו כדי להוות נימוק לאיחור בהגשת הערעור. גם העובדה, כי המבקש מעוניין להיעזר בשירותי הסיוע המשפטי אין בה, כשלעצמה, להוות עילה להארכת מועד להגשת ערעור. המבקש טען, כבר בבקשתו בבית המשפט קמא ביום 6.11.13, כי בכוונתו לפנות לסיוע המשפטי, אולם לא צורף כל אישור או תצהיר המעיד, כי אכן פנה אליהם, וגם לא הובהר מתי נעשתה פניה זו ומתי צפוי הוא להגיע לראיון במקום. לא ברור גם מדוע לא פנה לבית המשפט, עוד טרם חלוף המועד להגשת הערעור, בבקשה להארכת מועד.

על האמור יש להוסיף, כי סיכויי הערעור הינם קלושים ביותר, שלא לומר אפסיים. המערער לא טרח לפרט את סיכויי הערעור, ולמעשה לא ברור על מה מבקש הוא לערער, שכן פרט לשאלת ההוצאות, פסק הדין שמחק את התביעה ניתן לבקשתו. כמו כן, אין לי אלא להסכים עם בית המשפט קמא אשר סבר, כי ספק רב אם התביעה מגלה עילה כלשהי.

כתב התביעה אינו ברור, אינו מפרט את העובדות עליהן הוא מסתמך, ואינו מבאר באופן מדוע סבור המבקש כי הוא זכאי לסעדים כה מרחיקי לכת; למעשה, ללא תגובות המשיב, לא ניתן היה לדעת מהי מסכת העובדות המשמשת כבסיס לכתב התביעה.

בנוסף, עובדות כתב התביעה זהות לעובדות עליהן ביסס המבקש את התביעה שהגיש לבית המשפט לתביעות קטנות. לאור החלטת בית המשפט העליון ברע"א 1958/06 סויסה נ' צ'מפיון מוטורס (פורסם בנבו) (20.10.06) יש בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות כדי להקים השתק פלוגתא, ובדרך כלל - אף השתק עילה, שכן "לא יתכן שהחלטת בית משפט מקצועי, שהוא חלק ממערכת בתי המשפט של המדינה, שהתובע הגיש תביעה בו בעיניים פקוחות, ובית המשפט שמע את הצדדים, עיין בחומר שלפניו, שקל והכריע את הדין, תהא כלא היתה - וניתן יהא לפתוח מחדש את הספר כאילו עולם כמנהגו הקודם נוהג" (עמ' 7). בנסיבות שכאן, איני רואה הבסיס לחרוג מכלל זה, ועל כן המבקש מנוע מלטעון, שלא קיבל החזר כספי בניגוד למדיניות ההחזרה של הרשת, או כי המשיב איים עליו או בייש אותו שלא כדין, ומשכך תביעתו נעדרת סיכוי של ממש.

גם לגובה ההוצאות - אין מקום להתערב. המדובר בתביעת סרק, לאור קיומו של מעשה בית דין. אף על פי כן, נאלצו המשיבים להגיש בה מספר תגובות על מנת להתגונן מפניה. בנסיבות אלה, הרי שעל אף מצבו האישי הלא פשוט של המבקש, כפי שהוא עולה מהמסמכים שהגיש, לא היה מקום לפטור אותו כליל מתשלום הוצאות המשיבים וקביעת הוצאות בסך 750 ש"ח הינה סבירה.

סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיבים בהליך זה בסך 700 ש"ח להיום. סכום זה נפסק בהתחשב במצבו של המבקש.

ניתנה היום, ו' אדר תשע"ד, 06 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.

שרה דברת, שופטת