קצנלנבוגן נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום לתעבורה פתח תקווה תת"ע 685/04 מיום 14.12.11 (כב' השופטת טל אוסטפלד-נאוי) שבו הורשע המערער לאחר שמיעת ראיות בעבירה של נהיגה ללא חגורת בטיחות בניגוד לתקנה 83 ב' (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות").

על המערער נגזרו העונשים הבאים: פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 70 יום; פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור אותה עבירה בה הורשע או עבירות תוספת ראשונה ושנייה וכן קנס בסך של 500 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתם.

המערער הואשם בכך שביום 4.9.10 נהג ברכב שבו היו מותקנות חגורות בטיחות מבלי שהיה חגור בחגורת בטיחות וזאת בניגוד לתקנה 83 ב' (א) לתקנות התעבורה.

מהכרעת הדין וגזר הדין עולה כי בית המשפט קמא שמע הראיות – את עדותו של המתנדב מר גיורא שערך את הודעת תשלום הקנס ושהעיד כי נסע בניידת משטרה סמויה, במהלך נסיעתו בכביש 5 הבחין במערער שלובש חולצה בצבע צהוב כשאינו חגור וזאת כאשר אבזם החגורה נראה למעלה דרך החלון השקוף של הרכב. העד המשיך והעיד כי המערער ניסה לחגור את החגורה אך היא "ננעלה". עוד העיד עד התביעה כי המערער ביקש ממנו לרשום לו דו"ח תנועה בגין עבירה אחרת נוכח חששו מנקודות של משרד הרישוי.

לאור טענות שנטענו על ידי המערער לפיהן ניתן לטעות לחשוב כי ידית של הרכב נראית כמו אבזם החגורה מבעד לחלון, בדק בימ"ש קמא את הטענות ומצא שכאשר הוא עומד בצד הימני של הרכב הוא הבחין בפלסטיק קבוע בצד דלת הנהג שאכן ניתן לסבור בטעות לחשוב כי זה אבזם החגורה וביהמ"ש ציין שהאבזם היה מונח מתחת לקו הראייה וזאת כאשר הנהג ברכב אינו חגור.

אילו בכך היה מדובר ניתן היה לזכות את המערער מחמת ספק סביר, אך בית המשפט קמא בחן את עדויות המתנדב אשר אמר כי הבחין על רקע החולצה הצהובה שלבש המערער בעת האירוע שהוא אינו חגור בחגורה. כך שלו היה המערער חוגר את חגורת הבטיחות כדין היה ניתן להבחין בה בנקל (ראה עמוד 27, שורות 8, 9 לפסה"ד).

חיזוק נוסף לביצוע העבירה מצא בימ"ש בדברי הנהג שבת/1 ביקש מעד התביעה כי ירשום לו דו"ח בגין עבירה אחרת, שכן עבר קורס נהיגה מונעת וחשש מרישום נקודות לחובתו. ביהמ"ש קמא לא קיבל בעניין זה את גרסת המערער לפיה אמר לעד התביעה כי הוא חגור וישנה בעיה ברכב.

בית המשפט קמא קבע שאכן לא ניתן להבחין מניידת המשטרה באבזם החגורה כפי שביהמ"ש עצמו אכן התרשם, אולם הוא קובע שאילו היה המערער חגור ניתן היה להבחין בחגורה המונחת באלכסון על גופו. בית המשפט קמא מצא את עדותו של המערער בלתי אמינה לחלוטין, כפי שהוא כותב:

"הנאשם כיוון תשובותיו ושינה גרסתו בעוד שבעדותו הראשית טען ללא הצגת אישורים כי ברכב חגורה אינרציאלית, כשאתה חוגר את החגורה היא נמצאת במצב רפוי ורק כשאתה בולם החגורה נמתחת. בחקירתו הנגדית וכן בהודעה ששלח לביהמ"ש לאחר שמיעת הסיכומים טען כי בזמן הנסיעה החגורה עולה למעלה ונמתחת על קו הכתף בזווית של 45 מעלות" (ראה עמוד 28, שורות 1-6).

בית המשפט התרשם בסיור שערך כי ניתן לחגור את החגורה כך שתהיה מהודקת לגוף הנהג.

בהודעת הערעור נטען על מיקום אבזם החגורה, החולצה הצהובה והנפקויות של הדברים הללו. העובדה שמדובר בעדות יחידה של שוטר על אף שנכח באירוע שוטר נוסף, ואף נטען כי המערער הורשע בעבירה של אי חגורת חגורה, מקום שהיה צריך להיות מורשע בעבירה של חגירת חגורה לא תקנית. רובה ככולה של הודעת הערעור ודברי ב"כ המערער הופנתה כלפי ממצאים עובדתיים של בימ"ש קמא ואינני רואה מקום לחזור עליהם שכן הם כתובים לעיל בדברי ב"כ המערער וכן בהודעת הערעור.

ב"כ המשיבה טוענת שיש לדחות את הערעור שכן המדובר בערעור על ממצאים עובדתיים ואין מקום לסתור את הממצאים העובדתיים, שכן הדבר אינו עומד בקריטריונים על פי החוק שעל פיהם ניתן לסתור ממצאים עובדתיים של בימ"ש קמא.

דיון והכרעה

קבלת הערעור דנן כרוכה בהתערבות בממצאי מהימנות. ההלכה בעניין זה היא שעל ערכאת הערעור למעט להתערב בקביעות של עובדה ובממצאים של מהימנות של הערכאה הדיונית, שהרי בידי הערכאה הדיונית הופקדה מלאכת ההתרשמות מהנאשם, מהמתלונן ומיתר העדים, מהתנהגותם של העדים ומאופן מסירת דבריהם. להתרשמותה הישירה של הערכאה הדיונית, הרואה והשומעת את העדים, יתרון מובן מאליו על פני התרשמותה העקיפה של ערכאת הערעור [ראו למשל: ע"פ 312/67 מרדכי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כב(2) 63, 71 (1968); ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632, 643-644 (2000); ע"פ 6411/98 מנבר נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 150, 165 (2000)].

בימ"ש קמא יצא לשטח ובחן את טענותיו של המערער ואכן כתב כי ניתן לסבור כי אבזם החגורה נמצא למעלה מקום שלמעשה לא ניתן להבחין באבזם החגורה כאשר מסתכלים על הרכב. יחד עם זאת, בימ"ש קמא קיבל את עדות המתנדב לפיה ראה על רקע חולצתו הצהובה של המערער שהוא אינו חוגר חגורת בטיחות.

לא זו אף זו, בימ"ש קמא היה ער לסתירה שבין המסמך שהוגש לפיו ברכבו של המערער מותקנת חגורת בטיחות אינרציאלית כשבה יש מנגנון שפועל באופן כזה שעם תחילת נסיעה החגורה נמתחת באופן עצמאי. בעדותו בבית המשפט העיד המערער בזו הלשון:

"החגורה באלכסון אבל יש חגורה אינרציאלית שאתה חוגר את החגורה היא נמצאת במצב רפוי ורק שאתה בולם החגורה נמתחת". (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 6-7).

הנה כי כן, מדובר בסתירה ברורה בין אמירתו של המערער לפיה החגורה נמצאת רפויה עד לבלימת חירום והמסמך שהוגש לפיה החגורה רפויה ונמתחת עם תחילת נסיעה. כך גם יש לשים לב לדברי המערער כשנתפס על ידי השוטר:

"רק עכשיו עשיתי נהיגה מונעת, תוותר לי. תרשום לי על עבירה אחרת".