ת"פ
בית משפט לענינים מקומיים ירושלים
|
5337-11
17/02/2013
|
בפני השופט:
פאול שטרק
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד שי לב
|
הנתבע:
ניצן יורם
|
| הכרעת דין |
הקדמה
1. בפני בית המשפט שישה כתבי אישום כאשר בת.פ. 5337/11 הואשם הנאשם בחניית רכבו מול רח' שמאי 1 ביום 20.8.10 בשעה 08:16 באופן שיש בו כדי להפריע או לעכב את התנועה בניגוד לסע' 5(ה)(1)
לחוק עזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו), התשכ"א - 1960 (להלן: "החוק").
ביתר התיקים (ת.פ. 6384/11, 12409/11, 12408/11, 3593/11, 3595/11 (להלן: "תיקי מדרכה"), מואשם הנאשם בחניית רכבו במועדים שונים מול רח' הלל 6, על המדרכה שלא נקבעה כמקום חניה מוסדר, בניגוד לסע' 5(ג) לחוק. במקרים אלו אין מחלוקת על עצם חניית הרכב במקום אלא בשאלה האם מדובר במדרכה כהגדרתה בחוק?
בנוסף, היה ומדובר במדרכה, הנאשם העלה טענת הגנה מן הצדק בהתאם לסע' 149(10)
לחוק סדר דין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982, בכך שמדובר באכיפה בררנית ע"י רשויות האכיפה.
בפני כבוד השופט פאול שטרק
תיק מס': 2011 / 5337, 6384/11, 12409/11, 12408/11, 3593/11, 3595/11
2. הדיון בכתבי האישום התנהל במהלך שלוש ישיבות נפרדות בהן הוגשו מספר רב של ראיות כגון תמונות, תקליטור ואסמכתאות. בנוסף הוגשו פסיקה וסיכומים מטעם הנאשם אשר בחלקם היו בכתב, זאת כאשר ביחס ל"תיקי מדרכה" קיימת שאלה משפטית פשוטה לעניין הגדרת מדרכה בחוק.
ביחס לטענת "הגנה מן הצדק", מותב זה התייחס בתחילת הדיון במעמד הצדדים לעניין ובכל זאת הנאשם חזר על טענה זו במהלך הדיון ובסיכומיו.
בבוא בית המשפט לעשות סדר בהכרעת הדין, יתייחס בית המשפט ראשית לתיקי המדרכה ולאחר מכן לת.פ. 5337/11.
בעניין "תיקי המדרכה", יש להתייחס פעם נוספת לטענת "הגנה מן הצדק" אשר נטענה ע"י הנאשם. משמע: אם אדם חנה במקום נכה בעל תו נכה כדין, אזי צריך היה להירשם דו"ח אודות עצם החניה אשר הפריעה לעוברי דרך בניגוד לסע' 2 ל
חוק חניה לנכים התשנ"ד - 1993.
כלומר, היה ומדובר במדרכה כהגדרתה בחוק ולא נרשם דו"ח בעניין זה, אזי מדובר באכיפה בררנית כנגד הנאשם.
לטענה זו קיים פן שני שהינו בשאלה, היה ולא נרשם דו"ח, שאז אולי לא מדובר במדרכה?
3. ביחס לרישא של טענה זו של הנאשם, מפנה לע"פ 4355/08
לסקוב נ'
מדינת ישראל (פורסם במאגרי מידע ב 15.1.10) ופסק דין שניתן ע"י מותב זה בת.פ. 7459/10,
מדינת ישראל נ'
אברהם כהן ופס"ד בערכאת ערעור באותו עניין בע"פ 36385-12-11. הטענה נדחתה במהלך הדיון מאחר ועל מנת לטעון טענת "אכיפה בררנית", יש להוכיח כי הנאשם שייך לאותה קבוצת נהגים החונים במקום והאבחנה בינו לבין אחרים אינה מטעמים סבירים ביחס לנסיבות.
במקרה דנן, כל טענה ביחס לחניית רכב נכה במקום כאשר לא נרשם דו"ח, אינה רלוונטית לענייננו מאחר שהנאשם עצמו אינו נכה. יחד עם זאת, לגבי עצם חניית רכב במקום ואי רישום דו"ח, קיימת רלוונטיות לקביעת המקום כמדרכה, זאת מאחר ואם מדובר במדרכה, היה צריך להירשם דו"ח (לשיטת הנאשם), אם הרכב גורם הפרעה לעוברי דרך. היה ולא מדובר במדרכה, אזי לא היה מקום לרישום הדו"ח לרכב נכה או לכל אדם אחר כולל לרכבו של הנאשם. הנאשם טוען שכל רכב החונה במקום, אם מדובר במדרכה, הינו מהווה הפרעה להולכי רגל.
בפני כבוד השופט פאול שטרק
תיק מס': 2011 / 5337, 6384/11, 12409/11, 12408/11, 3593/11, 3595/11
תיקי מדרכה:
4. הוגשו אין ספור תמונות ביחס לזירת ביצוע העבירה וניתן לתאר את המקום כלהלן:
ברח' הלל 6 נמצא מבוא המתמיד כאשר בצד ימין לכניסה למבוא המתמיד קיימים מספר מקומות חניה כאשר האחרון בצד שמאל הינו חנייה לנכה (המקום שמור לנכה ספציפי). לשמאלו של אותו מקום מצוי מרווח עם שני עמודים אשר הוצבו בשולי הכניסה למבוא המתמיד כדי למנוע חניה במקום. כתוצאה מכך קיים "כיס" המאפשר חניה. המקום מרוצף באבנים משתלבות. ב"כיס" היה די מקום לחניית רכבו של הנאשם ולהשארת רווח ליציאת הנכה מרכבה בעת החניית רכבה.
מעדות מר ולדימיר טפליצקי, שהינו סגן ממונה על מחלקת הסדרי תנועה בעירית ירושלים, עולים שני דברים:
א. ה"כיס" עפ"י התכנית (נ/33), מיועד כמדרכה להולכי רגל.
ב. העמודים הוצבו במקום הלא נכון עקב טעות במדידה. כאשר העיריה הפנימה את מהות הטעות, הוזזו העמודים.
כעולה מעדותו של מר טפליצקי לפיה עקב הטעות ההנדסאית נוצר ה"כיס", זאת כאשר המטרה התכנונית היתה למנוע יצירת כל מקום חניה ולשמור את המקום כמדרכה.