קלמן נ' נ.א. כבישים ופיתוח בע"מ ואח'

פסק דין

עניינה של תביעה זו בתאונת דרכים שארעה ביום 26/12/11. לטענת התובע בכתב התביעה, התאונה ארעה שעה שעמד ברמזור אדום, בנתיב הימני המיועד לפנייה ימינה ולנסיעה ישר, כאשר לצידו עמד הנתבע-3, אשר נהג במשאית, בנתיב השמאלי המאפשר נסיעה ישר בלבד. לטענת התובע, משהתחלף הרמזור פנה ימינה, כאשר לפתע גם רכב הנתבע-3 פנה ימינה ופגע ברכב התובע בחלקו האחורי שמאלי.

הנתבעים טענו בכתב ההגנה, כי התובע נסע בנתיב הימני, כאשר לפתע פתאום חצה התובע לנתיב נסיעתו של הנתבע במטרה לעקוף את פקק התנועה ולנסוע ישר.

בתאריך 21/5/2012, העידו הצדדים בפני כב' הרשם הבכיר אדי לכנר. בעדותו טען התובע, כי עמד ברמזור, בנתיב הימני, במטרה לפנות ימינה, רכב הנתבע-3, עמד בנתיב השמאלי, במטרה לנסוע ישר. לדברי התובע, שניהם עמדו ראשונים ברמזור, התחילו לנסוע, פתאום שמע מישהו דופק לו את הרכב מאחורה, עצר את המכונית ממש ברמזור כשהפך להיות ירוק, ראה שהמשאית פוגעת בו, ואז שניהם פנו ימינה, עמדו שם והחליפו פרטים. התובע הדגיש כי התאונה ארעה מייד כשהתחלף הרמזור.

הנתבע העיד, כי רצה להמשיך ישר ואם היה פונה ימינה היה מרסק את רכב התובע. הנתבע דבק בגירסתו כי התובע חתך אותו. הנתבע הדגיש בחקירתו הנגדית "אתה נכנסת לשטח המת שלי, אני לא ראיתי אותך" (עמ' 3 שורה 11 לפרוטוקול מיום 21/5/12).

בסוף אותו דיון, החליט בית המשפט לדחות את הדיון על מנת שהתובע יוכל לזמן את אשתו לעדות.

אשתו של התובע העידה בדיון לפני. לדבריה, בעלה נהג ברכב, הם נסעו בנתיב הימני ועמדו ברמזור, וממש על ידם עמדה משאית. כשהרמזור התחלף, לדבריה, הרגישה דפיקה, לא הבינה מה קרה, ראתה שהמשאית נצמדה אליהם. לדבריה הם היו בנתיב הימני, המשאית הייתה בצד שמאל, כששמעה את הדפיקה, היה זה מספר שניות לאחר הנסיעה.

כפי שעולה מדו"ח השמאי, כמו גם מתמונות הרכב, הפגיעה הייתה בצידו השמאלי האחורי של הרכב של התובע, כנף אחורית שמאלית ודופן אחורית, ועל מנת שתהא פגיעה כזו על ידי המשאית, עולה לכאורה, כי המשאית הייתה אמורה לפנות ימינה מנתיב המיועד לפנייה ישר, במקום שבו יש רק נתיב אחד לפנייה ימינה, וספק רב אם יש מקום למשאית לפנות ימינה בניגוד למתווה הכביש והתמרור.

שבתי והפכתי בעדויות הצדדים. שני הצדדים היו בטוחים בגירסתם ולכאורה, מחד אין הגיון בפניית המשאית ימינה בניגוד לתמרור בהיותה בנתיב שאינו מאפשר פנייה ימינה, ומאידך אין הגיון בטענה, כי התובע חתך את המשאית במכוון בכך שהמשיך לנסוע ישר. נהג המשאית שב והדגיש, כי התובע נכנס לו "לשטח המת", אכן ככל הנראה נהג המשאית לא הבחין בתובע וספק אם יכל להבחין בתובע.

נטל הראייה מוטל על התובע, שכן "המוציא מחברו עליו הראיה". בנסיבות העניין, אין בידי להעדיף את גירסת מי מן הצדדים. אף שגירסת התובע ואשתו נשמעו מהימנות, הייתה ביניהם סתירה בכך שאשתו של התובע העידה שהתאונה הייתה בעת שנסעו ישר, ואלו התובע טען בכתב התביעה שהתאונה ארעה לאחר שהחלה הפנייה ימינה, כאשר המשאית פנתה ימינה ונכנסה למסלול שלו. אפשר שכל אחד מן הצדדים נסע באופן בלתי זהיר, מבלי להתחשב ברכב שלצידו, דבר שגרם לתאונה.

לפיכך, ובהעדר אפשרות להעדיף גרסה אחת על רעותה, אני מורה על דחיית התביעה.

בדיון שהתנהל בפני כב' הרשם אדי לכנר, הוטלו על התובע הוצאות שכן נדרשה דחיית הדיון לשם זימון אשתו לעדות. בנסיבות העניין, אני סבורה שאין לבוא חשבון עם התובע, התובע אינו מיוצג ומדובר בתביעה שההכרעה בה הייתה קשה, כך שהיה נכון לדחות את הדיון. אני מורה על ביטול ההוצאות שנפסקו וקובעת, כי כל צד ישא בהוצאותיו.

לצדדים נתונה הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

ניתן היום, י"ג אב תשע"ב, 01 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.