קיסי רימונד ואח' נ' בניהו סכאי

החלטה

טוב עשתה ב"כ המשיב בערעור שהסכימה לביטולו של צו עיכוב היציאה מן הארץ.

דינו של הצו להיות מבוטל מחמת שני טעמים:

הטעם הראשון הוא שלפי תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי לא ניתן לבקש במקרה דנן סעד זמני בערעור משום שסעד כזה ניתן לבקש רק אם ניתן סעד דומה בבית משפט קמא ועקב פסק הדין של בית משפט קמא הסעד פקע. במקרה דנן הסעד המבוקש התבקש לראשונה במסגרת הערעור וזאת דווקא על ידי מי שזכה בפסק הדין של בית משפט קמא ולא על ידי המערער. לפיכך בעל דין שזכה בפסק דין של בית משפט קמא אמור, אם הדבר דרוש, לבקש סעדים זמניים במסגרת הליכי ההוצאה לפועל ולא במסגרת תיק הערעור.

הטעם השני הוא, וזה הטעם המרכזי, שעומדת למערער חסינות דיפלומטית לפי אמנת וינה משנת 1961. יצויין כי חוק חסינות מדינות זרות, תשס"ט-2008 קובע שניתן אמנם, בנסיבות מסוימת, להגיש תביעה משפטית אזרחית כנגד מדינה זרה אך מאידך על פי סעיף 21 לחוק אין בחוק כדי לגרוע מהחסינות הדיפלומטית החלה בישראל לפי כל דין או נוהג.

במקרה דנן חלה חסינות דיפלומטית לפי סעיף 31 לאמנה. על פי האמור בסעיף 31 הנ"ל לא ניתן לנקוט שום אמצעי הוצאה לפועל נגד נציג דיפלומטי של מדינה זרה אלא במקרים מסוימים שהמקרה הנוכחי אינו נמנה עליהם.

לפיכך אין מקום לעכב את יציאתו של המערער מן הארץ וצו עיכוב היציאה שניתן במעמד צד אחד – מבוטל בזאת.

המזכירות תפיק את צו הביטול, ככל שהדבר נדרש.

אין מקום לפסוק הוצאות לזכותו של המערער משום שראוי כי פסק דין שביצועו לא עוכב יכובד על ידי בעל הדין שנגדו ניתן פסק הדין, מה שלא קרה במקרה דנן. אין בכך כדי לקבוע ממצא כלשהו בענין סיכויי הערעור אך כל זמן שהביצוע לא עוכב ראוי היה לכבד את פסק הדין.

ניתנה והודעה היום י' תמוז תשע"א, 12/07/2011 במעמד הנוכחים.

חגי ברנר, שופט

רשם ביהמ"ש המחוזי

בתל אביב - יפו

הוקלד על ידי: אסתר סודאי