קיסי נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפניי ערעור על גזר דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בחדרה, (להלן: "בית משפט לתעבורה") אשר ניתן ביום 11/07/13, על ידי כב' השופטת כרמית פאר גינת, בתיק תת"ע 3336-06-12.

הערעור מופנה כנגד חומרת הדין.

המערערת הובאה לדין בבית משפט לתעבורה בגין עבירה לפי סעיף 10 (ב) לפקודת התעבורה, [נוסח חדש], התשכ"א- 1961.

בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 15/07/12, הרשתה המערערת לאדם אחר לנהוג ברכב מבלי שהיה לו רישיון נהיגה מסוג הרכב שבו נהגה.

המערערת הודתה בעובדות כתב האישום, הורשעה על פי הודאתה, הצדדים טענו לעונש ובית משפט לתעבורה החליט להטיל עליה את העונשים הבאים: 5 חודשי פסילה בפועל, 4 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים, קנס כספי בסך 1,500 ₪ ו- 4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, כמפורט בגזר הדין.

באת כוח המערערת הקודמת שהגישה את הערעור, הפנתה את טענותיה כנגד רכיבי הענישה הבאים: פסילה בפועל, תקופת הפסילה, הקנס והפסילה על תנאי. בישיבת היום, ביקש והוסיף בא כוח המערערת שהחליף את עורכת הדין הקודמת והפנה טענותיו כנגד המאסר המותנה גם כן.

בא כוח המערערת ביקש לקבל את הערעור ולהקל בדינה של המערערת וזאת בהתחשב בנסיבות המיוחדות של המערערת, ילידת 1984, מחזיקה ברישיון נהיגה משנת 2012, היחידה שברשותה רישיון נהיגה בביתה ועוזרת לבני המשפחה בכך שהיא מסיעה אותם למקומות שונים.

בא כוח המערערת הפנה לכך שמי שנהג ברכב זה היה בעלה, אשר הובא לדין ונידון לעשרה חודשי פסילה בפועל ועונשים נוספים. עוד ציין בא כוח המערערת כי המדובר בנסיעה קצרה.

באת כוח המשיבה ביקשה לדחות את הערעור. לטעמה, מדובר בעבירה חמורה כך שבית המשפט לתעבורה נתן ביטוי לרכיבי הענישה השונים וכדרכה של ערכאת הערעור היא מתבקשת שלא להתערב בגזר הדין.

באת כוח המשיבה הפנתה לכך שהמדובר בנהגת לא ותיקה שאפילו צברה הרשעה קודמת טרם קבלת הרישיון.

לאחר שעיינתי בגזר הדין, בהודעת הערעור, בהרשעות הקודמות ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור ביחס לרכיבי הענישה השונים, למעט עונש המאסר המותנה.

בנסיבות העניין ובהתחשב בנסיבות העבירה ונסיבותיה של המערערת, אני מחליט לבטל את עונש המאסר המותנה ומורה על כך שיתר רכיבי הענישה יישארו על כנם.

המדובר בנהגת צעירה, ילידת 1984, אומנם עברה 2 עבירות של ברירת משפט (האחת, בוצעה ביום 05/11/09, נוסע במושב האחורי לא חגר חגורת בטיחות והשנייה, אי ציות לתמרור 302 "עצור בצומת" שבוצעה ביום 03/07/13), הרי שזו הפעם הראשונה בה היא מובאת לדין בפני בית משפט לתעבורה ולכן נראה לי כי ניתן להסתפק ברכיבי הענישה האחרים, למעט עונש המאסר המותנה.

כאמור, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בעונש שהטילה הערכאה הדיונית למעט המקרים החריגים ביותר ויוצאי הדופן וכי עניינה של המערערת אינו נמנה עם מקרים אלו, למעט רכיב הענישה של המאסר המותנה.

בצד העבירה שביצעה המערערת קבוע עונש פסילה מינימאלית וכי התוספת של חודשיים מעבר לעונש הפסילה המינימאלית, אינה מהווה לטעמי חריגה קיצונית מרמת הענישה המקובלת במקומותינו.

זאת ועוד, לא מצאתי נסיבות מיוחדות שיש בהן כדי לאפשר הטלת עונש המינימום או חריגה לקולא ממנו.

אשר על כן ועל יסוד האמור לעיל, אני דוחה את הערעור למעט רכיב הענישה של מאסר מותנה.

היה וניתן צו עיכוב ביצוע, מתבטל בזה הצו, כך שעל המערערת להפקיד את רישיונה עד יום 21/11/13, שעה 09:00 במזכירות בית המשפט השלום לתעבורה בחדרה.

המערערת תקיים את יתר רכיבי גזר הדין היה וטרם עשתה כן כאשר מניין הזמן לשם כך הוא מועד מתן פסק דין זה.