תיק רבני
בית דין רבני אזורי אשדוד
|
1227676-1
01/08/2019
|
בפני הדיינים:
1. הרב דוד דב לבנון
2. הרב משה אמסלם - אב"ד
3. הרב יצחק לוי
|
| - נגד - |
המבקשת:
פלונית
|
***:
***
|
| פסק דין |
המבקשת, בעלת דרכון צרפתי, לומדת בארץ כבר שנתיים ועומדת כעת לפני נישואין, פונה לביה"ד לפסוק בשאלת היתר נישואין לאחר אירוע שלדבריה אירע לפני כשלוש שנים.
המבקשת הייתה בזמן האירוע בגיל 15, למדה בבית ספר והיה לה חבר כיתה. פעם אחת ביום הולדתה כאשר הם טיילו בקניון בפריז, אותו חבר נתן לה טבעת, ושאל אותה (בצרפתית) אם תרצה להינשא לו, והיא השיבה כן. לדבריה היא אמרה לו כן בצחוק, וזה היה ברור לשניהם שלא הייתה כוונה רצינית לנישואין. לדבריה, לאחרונה היא התקשרה אליו בטלפון ושאלה אותו אם הוא זוכר שהוא נתן לה טבעת. הוא אמר שהוא לא זוכר דבר כזה, ואף חסם לה את הטלפון.
לדבריה, בזמן האירוע הנ"ל היה יחד אתם עוד חבר אחד דתי שראה את זה, הוא בלבד היה איתם, ולא היה עוד אחד שראה את זה. לשאלת ביה"ד איך החבר הזה הגיב למעשה נתינת הטבעת, השיבה המבקשת שהוא צחק, וגם היא צחקה.
השאלה העומדת לפנינו היא האם יש כאן בית מיחוש לקידושין, וזאת לאור כמה פגמים הלכתיים במעשה הנ"ל הנראה לכאורה כקידושין:
- יש להקדים ולומר שאין לפנינו מי שיעיד על המעשה המדובר, ולדברי האישה אין עדים שראו זאת מלבד עד אחד שנמצא כיום בחו"ל, ואין גם קול שהיו עדים שיכולים להעיד על כך, ובמקרה כזה אין אנו צריכים לחשוש ל"עדים בצד איסתן ותיאסר". ואנו דנים כאן מצד "שוויא אנפשא חתיכה דאיסורא", האם מדברי האישה אפשר לומר שהיא אסרה את עצמה, והקובע הוא הכללים ההלכתיים שנובעים ממה שהיא מספרת לנו.
- טענת האישה שהיו אלו קידושי שחוק, ולא היתה להם כלל כוונה לנישואין. טענת האישה מקבלת תמיכה מן העובדה שזה נעשה במקום ציבורי הומה אדם בקניון גדול, שאינו מקום שעולה על הדעת לקדש אישה, ומן העובדה שהם היו צעירים כ"כ בגיל 15 שלא מקובל כלל להינשא בגיל זה, ומן העובדה שהיא צחקה וגם העד צחק כשראה זאת. הם בסופו של דבר נפרדו ולא נשאר ביניהם כל קשר, ורק לאחרונה כאשר באה להינשא נזכרה בזה, ולדבריה הבחור הנ"ל אמר לה שהוא כלל אינו זוכר את האירוע הזה, ומכחיש את דבריה ואת דברי העד.
- רק עד אחד ראה את מעשה נתינת הטבעת.
- לא היתה אמירה מפורשת של: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו", אלא שהחבר שאל את האישה אם היא רוצה להתחתן אתו והיא אמרה לו כן. השאלה היא אם יש להחשיב שאלה זו כ"עסוקים באותו ענין", שאז לא צריך אמירה מפורשת של קידושין, או ששאלה זו באה לאשה בהפתעה גמורה, ואי אפשר להחשיב זאת כעסוקים באותו ענין, וגם אפשר להבין את שאלתו כשאלה לעתיד האם תרצה להינשא לו ולא שכרגע הם מתקדשים. ובפרט במקרה זה שנראה כקידושי שחוק, קשה לומר כאן את הסברא של "עסוקים באותו ענין" ולהסיק מכאן שהם התכוונו לקידושין.
- זאת ועוד, נראה מדבריה שהחבר נתן לה את הטבעת ורק אחרי זה שאל אותה אם היא רוצה להינשא לו.
עתה נבוא לדון בעובדות הנ"ל מבחינה הלכתית, ונראה שבצירוף כל החסרונות ההלכתיים לקביעת תוקף הקידושין, אין כאן בית מיחוש כלל.
א. בענין השאלה האם ניתן ללכת אחר אומדנא בקידושין, כאשר נראה שהיו אלו קידושי שחוק, דנו הפוסקים ובראשם הרמ"א באבה"ע סי' מב סעיף א', וליקוט הדיעות של הראשונים והאחרונים הובאו באוצר הפוסקים שם, ונביא רק את עיקרי הדברים הנוגעים לעינינו, וז"ל הרמ"א:
"אמרה תחלה: קדשיני, וזרק קדושין לתוך חיקה ואמר לה: הרי את מקודשת לי, וניערה בגדיה תוך כדי דיבור להשליך ממנה הקדושין, ואומרת שלא כיוונה מתחלה רק לשחוק בעלמא, אפילו הכי הוי מקודשת (תשובת מוהר"ם סוף ספר נשים). ואין הולכים בענין קידושין אחר אומדנות והוכחות המוכיחות שלא כיוונה לשם קדושין (שם)".
נראה מדבריו, שאין להתחשב בטענה כי מעשה הקידושין היה בצחוק, גם אם יש אומדנות המורות על חוסר כוונה במעשה הקידושין.
וכן כתב הרב משאש זצ"ל בשו"ת שמ"ש ומגן ח"א אה"ע סי' ז':
"מור"ם ז"ל סגר עלינו את הדרך שאין הולכין אחר אומדנות והוכחות שלא נתכוונה לשם קידושין, מוכח דבשום אופן אין הולכין אחר אומדנא דמוכח."
ואף הסיק כן להלכה (שם, וכן בח"ד סי' כב), וז"ל: