כתבי הטענות
1. התובע יליד שנת 1938, כיום בן כ-71 שנים, היה חבר בשירותי בריאות כללית (להלן -
"הנתבעת"), עד לשנת 2003. התובע הגיש תביעה נגד הנתבעת ונגד בית חולים הדסה עין כרם (להלן -
"הדסה"), על שלא גילו במועד גידול בראשו. התביעה נגד הדסה הסתיימה מחוץ לכותלי בית המשפט בהסדר פשרה.
כנטען בכתב התביעה, בשנת 1988 החל התובע לסבול מכאבי ראש בלתי נסבלים, כאבי צוואר, קשיים בשינה, כאבים בכתף ובשכמה הימנית. התובע נשלח לבדיקות שונות על ידי הנתבעת. לטענת התובע, הנתבעת התרשלה משלא שלחה את התובע לבירור רפואי מעמיק יותר של תלונותיו, באמצעות בדיקות נוספות של CT ו- MRI, לאחר שבדיקת MRI, שנערכה לתובע בשנת 1994, לא גילתה שקיים גידול בראשו. לטענתו, הנתבעת הסתפקה במתן טיפול סימפטומאטי. רק בבדיקת MRI שנעשתה לתובע ביום 2.3.2004 הודגם תהליך מסויד בבסיס הגומה האחורי בדופן הימני הצדדי של ה-FORAMEN MAGNUM, בסמיכות לגזע המוח התחתון.
ביום 5.5.2004 עבר התובע ניתוח לכריתה חלקית של הגידול.
2. הנתבעת כופרת בחבותה וטוענת כי רופאי הנתבעת התייחסו ברצינות לתלונותיו של התובע. התובע נשלח לבדיקות שונות. בבדיקות אלו התברר, כי התובע סובל משינויים ניווניים בצווארו, אשר יכולים להסביר את תלונותיו על כאבים בכתפיים ובצוואר. התובע נשלח לטיפולי פיזיותרפיה ולטיפולים אחרים, כגון במרפאת כאב בהדסה. גם בדיקת MRI בצווארו של התובע בשנת 1994 הצביעה על שינויים ניווניים. תלונותיו הנמשכות של התובע התפרשו כנובעות מהשינויים הניווניים במשולב עם בעיה של דיכאון ועל רקע תלותו הקודמת של התובע בסמים קשים. גם בדיקות ההדמיה והבדיקות האחרות שנערכו לתובע לפני שנת 2003 שללו קיומו של גידול בראשו.
לטענת הנתבעת, בשנת 2003, לאחר שהתובע עזב את הנתבעת ועבר לקופת חולים אחרת, התגלתה אצלו בעיה נוירולוגית-קלינית שגרמה, כנראה, להפנייתו, פעם נוספת, לבדיקת MRI בהדסה, שם אובחן תהליך תופס מקום. לאחר מספר חודשים, חלה החמרה בבעיותיו הנוירולוגיות של התובע והוא נותח להסרת הגידול. עוד טוענת הנתבעת, כי לפני שנת 2003 לא סבל התובע מחוסר נוירולוגי למרות הבדיקות הקליניות, בדיקות ההדמיה ובדיקות אחרות שנערכו לו. גם אם לתובע היה גידול בעת שנערכה לו בדיקת הדמיה בשנת 1994, לא היה ניתן ברפואה סבירה וזהירה לאבחן את תהליך תופס מקום, אם היה קיים אז.
הראיות
3. התובעים הסתמכו על חוות דעתם של ד"ר רון דבי, מומחה רפואי בתחום הנוירולוגיה ושל ד"ר יחיאל היילברון, מומחה רפואי בתחום הנוירוכירורגיה. הדסה הגישה מטעמה חוות דעתו של פרופ' צבי רפפורט, מומחה רפואי בתחום הנוירוכירורגיה. הנתבעת הגישה חוות דעת של פרופ' אלדד מלמד, מומחה רפואי בתחום הנוירולוגיה. ביום 30.11.2006 מיניתי את ד"ר אברהם רפופורט, כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה. ד"ר אברהם רפופורט, ביקש כי אמנה את ד"ר יורם שגב, מומחה להדמיה רפואית, כדי שיחווה דעתו על בדיקות ההדמיה אשר נעשו לתובע. הבקשה נענתה בחיוב ושני המומחים, שמונו על ידי בית המשפט, הגישו חוות דעת.
4. התובע ואשתו אלגרה (להלן -
"אלגרה"), הגישו תצהירי עדות ראשית, עליהם נחקרו בחקירה נגדית. שני המומחים שמונו על ידי בית המשפט נחקרו בחקירה נגדית על חוות הדעת שהגישו.
העובדות
5. אין מחלוקת על רובן ככולן של העובדות. המחלוקת העובדתית נסבה על השאלות הבאות: האם התובע נטל סמים מסוכנים; האם התובע עבד למחייתו לפני שהתגלה אצלו הגידול, האם התובע איבד את כושר השתכרותו בשל אי אבחון הגידול במועד מוקדם יותר ועל רכיבי נזק נוספים. בסיכומיו וויתר בא-כוח התובע, ברוב הגינותו, על הטענה כי התובע איבד את כושר השתכרותו, זאת לאור העדויות של התובע ואלגרה.
6. בניגוד לעדותו של התובע, אך כעולה מכתב התביעה ומהמסמכים הרפואיים (ראו נ/2ב- נ/2ה, מוצגים 136, 154, מוצג 12 לתצהיר התובע ועדות אלגרה (בעמוד 51), התובע השתמש בעבר בסמים מסוכנים.
התובע החל להתלונן על כאבי ראש וכאבים בעורף ובכתף ימין לפחות במחצית השנייה של שנות ה-80' של המאה הקודמת. בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר רפופורט, ישנו פירוט הטיפולים והביקורים של התובע אצל רופאים של הנתבעת ובהדסה במרוצת השנים. לענייננו, אציין את הבדיקות כדלקמן:
10.3.1988 - צילום של עמוד שדרה צווארי. בצילום התגלו שינויים ספונדילוטיים וארטריטיים.
11.3.1988 - בדיקת EEG שנעשתה בהדסה נמצאה תקינה.
13.3.1991 - בבדיקה במכון להערכת כאב נמצאה הגבלה בתנועות הצוואר וכתף ימין נמוכה יותר.
שנת 1991 - צילום צוואר ללא ממצא משמעותי על רקע כאבי צוואר קשים כרוניים ללא תגובה לטיפולים.
29.6.1991 - בדיקת US של הכתף נמצאה תקינה.
7.12.1991 - ביקור בהדסה על רקע תלונות התובע על כאבי ראש וכאבים בכתף ימין. בצילום עמוד שדרה צווארי נמצאו שינויים ניווניים - ספונדילוזה.