קבלת תביעת מעביד בגין אי החזר תשלום מס לאחר מימוש אופציות בידי עובד

1.         לפני תביעה כספית על סך 1,574,097 ש"ח שהוגשה על ידי חברה כנגד נושא משרה בה.

כללי

2.         התובעת היא חברה ציבורית העוסקת בתחום המחשבים ומניותיה רשומות למסחר בבורסת הנאסד"ק (NASDAQ) בארה"ב (להלן גם: " החברה").

3.         בשנים 1995 עד 2002 החזיק הנתבע, במישרין ובעקיפין, מעל 40% מההון המונפק והנפרע של חברת תים תעשיות תוכנה בע"מ (להלן: " תים"). תים החזיקה אותה עת ב-40% מההון המונפק והנפרע של התובעת. 

4.         בשנת 1996 אימצה התובעת תוכנית להקצאת אופציות לעובדים. התוכנית האמורה צורפה כנספח א' לכתב התביעה ולתצהירו של מר אלי עופר מטעם התובעת ותכונה להלן " תוכנית האופציות".

5.         במהלך השנים 1998 עד 2000 הוקצו לנתבע אופציות כדלקמן:

א.         60,000 אופציות - לפי החלטת דירקטוריון מיום 5.3.98.

ב.         36,000 אופציות - לפי החלטות דירקטוריון מיום 28.10.99, מיום 27.3.00 ומיום 16.8.00.

ג.          9,000 אופציות - לפי החלטות דירקטוריון מחודש ינואר 2000, 27.3.00 ו-16.8.00.

6.         במהלך שנת 2001 מימש הנתבע את 60,000 האופציות נשוא ההקצאה מיום 5.3.98 וכן 24,000 אופציות נשוא ההקצאה הנזכרת בסעיף ב' לעיל (12,000 האופציות הנוספות נשוא אותה הקצאה, פקעו). במהלך שנת 2002 מימש הנתבע 6,000 אופציות נשוא ההקצאה הנזכרת בסעיף ג' לעיל (3,000 האופציות הנוספות נשוא אותה הקצאה, פקעו). בשנים 2001 ו-2002, שימש הנתבע כיו"ר הדירקטוריון בשכר בתובעת והיה "בעל שליטה" בה.

7.         במקביל להקצאת האופציות לנתבע ולמימושן על ידי הנתבע, הקצתה החברה אופציות בהיקף ניכר (העולה על ההיקף שהוקצה לנתבע) גם למר מאיר ליפשס, וגם מר ליפשס מימש אופציות. מר ליפשס היה לפרקים בעת הרלוונטית מנכ"ל התובעת, והוא משמש בה, מאז ינואר 2005, כיו"ר הדירקטוריון. יוער כי הנתבע ומר ליפשס הם שותפים לעסקים מזה שנים רבות.

מיסוי אופציות

8.         אין מחלוקת שבכל הנוגע לנתבע ולמר ליפשס, חלה בעניין מיסוי, הוראת סעיף 3(ט)(1) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 (להלן: " הפקודה" או " פקודת מס הכנסה").

9.         מימוש אופציות מהווה אירוע מס. שיעור המס נגזר מההפרש בין (במקרה שלפנינו) מחיר המנייה בבורסה לבין מחיר המימוש ("תוספת המימוש"), והכל - "בעת המימוש" (" מועד המימוש").

10.       כאשר מתבצע מימוש אופציות, מתרחשים למעשה האירועים הבאים: בעל האופציה נותן הודעה על מימוש אופציות, מוקצות לבעל האופציה מניות בגין הודעתו, בעל האופציה משלם לחברה את תוספת המימוש. שלב נוסף אשר אינו מחוייב במציאות ואינו חלק הכרחי ממימוש אופציות, הינו מכירת המניות שנרכשו על ידי בעל המניות (בעל האופציות שהפך, נוכח מימושן, לבעל מניות).

להתרחשויות אלו יש התייחסות רבה בטיעוניהם של הצדדים, כפי שיובהר מייד, ומשכך, יכונו לעתים בכינויים מקוצרים כדלקמן: שלב מתן ההודעה; שלב ההקצאה; שלב תשלום תוספת המימוש. השלב הנוסף יכונה: שלב מכירת המניות.

11.       כאשר שלושת השלבים שנזכרו לעיל כשלבי מימוש אופציות מתרחשים בעת ובעונה אחת, אין קושי בקביעת מועד המימוש.

12.       יצויין כבר עתה כי לגבי עובדי החברה (למעט אחד), בשונה מהנתבע ומר ליפשס, לא היה הבדל ממשי בין שלושת השלבים ואף בינם לבין שלב מכירת המניות (שאיננו מחוייב המציאות במימוש, כאמור לעיל). כל עובד נתן הודעת מימוש במועד בו בחר לעשות כן, ההודעה הועברה באמצעות החברה לבנק. הבנק הקצה מניות לפי ההודעה ומכר אותן בטווח קצר כאשר לעניין הודעת המימוש נחשב מועד ההקצאה והמכירה כמועד ההודעה. מהסכום שהתקבל ממכירת המניות הועברו לחברה שני סכומים: אחד, סכום תוספת המימוש. שניים, סכום המס שהחברה אמורה לנכות במקור על ההטבה שקיבלו העובדים (לא מצאתי משמעות של ממש לעובדה שניתנה לעובדים אפשרות להורות על מכירה בטווח של יומיים- שלושה. אין בכך כדי לשנות את העקרון).

13.       ההליך האמור של מימוש על ידי העובדים בא להבטיח מספר דברים ובכלל זה נועד לאפשר לעובדים לשלם את תוספת המימוש מתוך סכומי מכירת המניות, מבלי שיצטרכו להקצות לכך כסף נפרד. כמו כן, בוצע ההליך על ידי העובדים באמצעות נאמן (סעיף 102) והעברת הכספים לחברה הובטחה.