הצדדים שלפנינו נישאו זה לזה כדת משה וישראל בשנת 2010, אלה הם נישואים ראשונים לשני הצדדים, יש להם שני ילדים, שניהם קטינים. הצדדים חיים בנפרד למעלה משנה ומחצית השנה.
בתאריך 1/1/2015 הוגשה לבית הדין תביעת הגירושין של הבעל, שאליה נכרכו ענייני המזונות, החזקת ילדים ורכוש. כשבוע לפני מועד הדיון הראשון בנושא הגירושין, בתאריך 12/4/2015, הוגשה לבית הדין תביעת האישה לשלום בית.
בדיון הראשון שנקבע לצדדים עדכנו ב"כ הצדדים את בית הדין כי במהלך דיוניהם בערכאה המקבילה הם הופנו להליך גישור, ובית הדין איפשר לצדדים למצות את הליך הגישור, וקבע מועד לדיון נוסף ביום ו' בתמוז התשע"ה (23/06/2015). בדיון זה טען הבעל כי מיום נישואיהם התגוררו הצדדים אצל אם האישה, הם אמנם רכשו דירה אך האישה סירבה לעבור לגור בה. לדבריו, האישה מסרבת לעבוד, ומזה למעלה משנה אף מסרבת לקיים עמו יחסי אישות. הבעל הסביר כי הריונה האחרון של האישה הוגדר כהריון בסיכון, ועל כן בשלביו המאוחרים הם חדלו לקיים יחסי אישות, ומיני אז, ואף לאחר שהאישה החלימה מהניתוח הקיסרי שנערך לה, האישה מסרבת לקיים עמו יחסי אישות. לדבריו, "האישה שמה את הילד בינינו במיטה ואת הילדה עליה, כשאני רוצה לקיים איתה יחסים, או שהיא עייפה או שאני לא יכול, וזה הביא אותי למצב שעברתי לגור בחדר השני, וישנתי שם". עוד טען הבעל כי כאשר שאל את האישה מדוע היא נמנעת מלקיים עמו יחסי אישות היא השיבה לו כי אמו הטילה עליה כישוף. לטענת הבעל בשלב מסוים ארז שקית עם בגדי עבודה וביקש לצאת ליום-יומיים "לנקות את הראש", כלשונו, בבית אמו. אך "איך שיצאתי מהדלת לקחה לי את המפתח", לטענתו האישה הגיבה כלפיו באגרסיביות "אמרה אתה תשלם לי מזונות, וכספים, יש טסט לאוטו, ואימא שלי דורשת עכשיו חשבון חשמל, בחיים לא דיברה אלי ככה [...] הסיבה שהיא דורשת שלום בית זה בגלל מזונות אישה, היא לא נתנה לי לראות את הילדים שלשה שבועות, ועוד היו ימים פה ושם מסיבות כלשהם שלא נתנה לי לראות, אבל הכאב הכי גדול היה אתמול, על פי הסדר ראיה, הייתי אמור לאסוף את הילד מהגן ולבלות איתו שלוש שעות, מהגן, כשהגעתי לשם הילד שמע אותי ובכה וצעק אבא, היא באה ולקחה לי אותו , ולא נתנה לי, אמרה לי אם אתה רוצה לראות אותם זה יהיה בנוכחותי, היא צפצפה עלי, לא רוצה לחיות איתה, לא רוצה את הנישואין האלה, האהבה מתה הכבוד מת, אני בן אדם מת".
האישה טענה כי בעלה עבד בשתי עבודות (בבקרים כנהג, ובערבים כמלצר באולם אירועים), ובדרך כלל חזר מאוחר בלילה. לדבריה "היה חוזר בין 12 ל 1, היו לילות שהייתי מחכה לו, והיינו מקיימים יחסים, גם יש לי בדיקת הריון מ-17/12/2014 איחר לי המחזור". לטענת האישה "בוודאי שהיה יחסי אישות, בין פעמיים לשלוש בשבוע, ילדתי ב 1/6/2014 הייתי בדימומים כשלושה חדשים לאחר שלשה חדשים חזרנו לקיים יחסים, התחלתי לקחת גלולות, ניסיתי להניק פניתי לרופא שלי ולקחתי גלולות, הרופא שלי הוא ד"ר ישעיה הראל, מסכימה לוויתור על סודיות רפואית". האישה הכחישה כי לקחה מבעלה את מפתחות הבית, וטענה כי "הדירה שנקנתה היא בקומה רביעית ללא מעלית אני עם שני תינוקות, הדירה ישנה ...רציתי מאוד לשכור דירה אחרת, הוא לא רצה באזור חולון, דירה עם מעלית". הבעל מצידו טען כי כשהציע לה למכור את הדירה ולקנות דירה אחרת השיבה לו האישה כי טוב לה בבית אימה "אתה רוצה תלך". האישה אף הכחישה את טענת הבעל כי היא אינה מאפשרת לו לראות את הילדים, לדבריה על פי החלטת ביהמ"ש הסדרי הראיה צריכים להתקיים בנוכחותה, והבעל סירב לכך.
ב"כ הבעל טענה כי האישה "רוצה שלום בית למראית עין בלבד, זה טענה שנולדה לפתע, כדי להמשיך לקבל את המזונות, נפסקו לו 6700 ₪ כשהוא מתפרנס 7000 ₪ בלבד, תמה דרכם המשותפת, אין יחסי אישות, אין קירבה, זה מחולק 2700 ₪ לשני הילדים, החזקת מדור בבית של אמא שלה 500 ₪, 1000 ₪ מזונות אישה, ועוד 2500 של הגן, מבקשים כאן לפרק את השיתוף בבית שהם לא גרו בו מעולם, לאלתר לפרק את השיתוף בחשבון הבנק שיש בו 36 אלף ₪ הבעל בקריסה מוחלטת ממוטט והיא יושבת וחוגגת..."
האישה השיבה כי היא מסרבת לפרק את השיתוף וכי היא בטוחה שבעלה ישוב אליה. לטענת ב"כ האישה היא בקשה מזונות רק לאחר שהבעל ביקש לפרק את החשבונות המשותפים. עוד טענה ב"כ האישה כי העובדה שמרשתה ערכה בדיקת הריון בתאריך 17/12/2014 מוכיחה כי הצדדים קיימו ביניהם יחסי אישות. ב"כ האישה אף הוסיף כי "אנחנו מוכנים ללכת לבדיקת פוליגרף שהאישה תיבדק, עלות הבדיקה תהיה עלינו, הבדיקה תחייב את האישה ולא את הבעל, אם קיימו יחסי אישות שלשה ארבעה חדשים לפני שעזב את הבית, התוצאה של הפוליגרף היא אינפורמטיבית, הטיעון הנוסף כל עוד שלא הוכח שקיימת שיש חיוב לגט, לא ניתן לבקש פירוק בדירה שמיועדת לשמש כתחליף לדירה שלהם, שמענו שדמי השכירות משלמים את המשכנתא, הוא אומר שבחשבון המשותף, נשאר 36 אלף ₪ בא נפרק את זה".
בדיון שהתקיים ביום ט' בשבט התשע"ו (19/1/2016) טען הבעל כי אשתו הגישה נגדו תלונות שווא במשטרה "לא הגישו כתב אישום לא קיבלתי מסמך אבל לאחר החקירה שהייתה מולי החוקרת השתכנעה והתקשרה לאישה אמרה לה לידי אני מעוניינת להזמין אותך לבדיקת פוליגרף והיא התנגדה בטענה שיש לה שני ילדים חולים, החוקרת התרגזה ואמרה היית פה עם שני הילדים". לדבריו, כעת לאחר המתחים הרבים שהיו ביניהם בעת האחרונה הוא אינו יכול לשוב לחיות עם האישה:
אני לא יכול להיות עם האישה הזו בכלל, יש לכל דבר דרך השנה הזו היתה שנת גיהינום לי אחרי הגשת התביעה, יש גם דרך לעשות את האלה לגרום לי פיטורין מהעבודה, להגיש תלונה במשטרה על שהרמתי עליה יד ועל הילדים, ואיימתי על חייהם, החקירה היתה כשלש שעות עם שלשה חוקרים זה לא עושים לגבר שאוהבים במיוחד שאני לא מרים ידיים, פתחה תיק בהוצל"פ כשאין לי חובות, עברתי שלשה התקפי חרדה לילות ללא שינה, לא רואה את הילדים כי היא מחליטה שהם חולים, מראה מסמכים, היא יודעת שאני לא יכול לעשות כלום, כי הרווחה לא יכולה לעשות כלום, אני לא יכול להיות עם האישה הזו לא אוהב אותה אי אפשר להכריח בן אדם לאהוב.
בחקירתה הודתה האישה כי החל מינואר 2015 לא התקיימו בין הצדדים יחסי אישות. אולם האישה הכחישה כי אמרה לבעל שאינה מסוגלת לקיים עמו יחסי אישות בגלל שאמו הטילה עליה כישוף, וכי היא אינה יכולה שבעלה נוגע בה. האישה הכחישה את שתי הטענות וחזרה לפחות פעמיים על המילים לא היה ולא נברא. אולם ב"כ הבעל השמיע לבית הדין הקלטה שבה אומרת האישה כי הוטל עליה כישוף המונע ממנה לחיות חיי אישות עם בעלה, והאישה זיהתה את קולה. לדברים אלה השיבה האישה כי "בשעת עצבים נאמרים דברים ולא זכרתי שאמרתי מילה כזו, זה נאמר אחרי שהוא פגע בי ופתח תיק בבית הדין, לקחתי את זה מאוד קשה".
ב"כ הבעל בקשה "תאשרי לי שאת מנהלת מערכה משפטית עקובה מדם בשלל ערכאות שיפוט בביהמ"ש תביעת מזונות ומשמורת, בהוצל"פ תיקים על חובות שלא קיימים, במשטרה תלונות שווא שמתבררות כשקריות, ומונעת ממנו לראות את ילדיו באופן שיטתי".
האישה השיבה "אכן הלכתי והגשתי תביעה למזונות, סגר לי את החשבון ביטל לי את כרטיסי האשראי, חסם את כניסת המשכנתא, והותיר אותי ללא כסף לילדים ולחיתולים, ועל כן הגשתי תביעת מזונות, הוצל"פ, הוא לא שילם תרופות כחצי שנה השופטת קבעה שהוא צריך לשלם הוצאות רפואיות והוא לא שילם נצבר לי חוב, לא הגשתי תלונות במשטרה אלא צלצלו אלי מהמשטרה, הוא פנה למשטרה לא אני, לכן הזמינו אותי על זה שלא הבאתי לראות את הילדים, הבאתי להם את הילדים בעת שהיו חולים עם אינהלציה, אני לא פניתי למשטרה אף פעם". עוד טענה האישה כי היא "אוהבת אותו, יודעת שזה יעבור לו ונחכה לו כמה זמן שצריך". האישה אמרה כי היא מוכנה לשכור עתה דירה ולעבור לגור ביחד עם בעלה. לדבריה כחודש לאחר שהבעל עזב את הבית היא הציעה לו לשכור בית ולעבור לגור ביחד. הבעל טען כי זה היה לאחר ארבעה חודשים "בתקופה שהיינו ביחד, היא חשבה שלא יקבלו אותי המשפחה שלי בידיים פתוחות, אחרי שקיבלו אותי הבינה שיש לי לאן ללכת, ואז הציעה לי, חשבה שאני אחזור על ארבע".
ב"כ הבעל ביקש כי בית הדין יורה על פירוק שיתוף, ובית הדין הורה לשני הצדדים להגיש סיכומים.
סיכומי ב"כ הצדדים התקבלו בבית הדין.
לטענת ב"כ הבעל, החל מחודש 3/14 האישה חדלה לקיים עם בעלה יחסי אישות, בתאריך אשר לא ציין ב"כ הבעל פרץ ויכוח עז בין הצדדים, והבעל התבקש להשיב את מפתחות בית האם ולעזוב את הבית. הבעל הגיש תביעת גירושין וכשבועיים אחר כך הגישה האישה לביהמ"ש תביעת מזונות ומשמורת, ומיני אז היא מנהלת נגד בעלה מלחמה עיקשת תוך שימוש בלתי סביר בערכאות משפטיות, הכול כדי להתיש את הבעל ולהרע את מצבו הכלכלי. ב"כ הבעל מצביעה על קלטת השיחה שבה הודתה האישה כי היא אינה מקיימת יחסי אישות עם הבעל. עוד טוענת ב"כ הבעל כי העובדה שהאישה ערכה בדיקת הריון במהלך תקופה שבה הצדדים לא קיימו יחסי אישות מורה כי האישה זינתה תחת בעלה.
לטענת ב"כ האישה מרשתו אוהבת את הבעל, בטוחה כי הוא ישוב לחיי שלום עמה, ועומדת על כך שבין בני הזוג התקיימו יחסי אישות עד ערב עזיבתו של הבעל את הבית בתאריך 31/12/14. לאור האמור, היא עומדת על תביעתה לשלום בית ומתנגדת לפירוק השיתוף, תוך דחיית טענותיו של הבעל על כספים המגיעים לו משכירות הדירה.
בסיכומי התגובה שהוגשו מטעם הבעל עומדת ב"כ הבעל על טענתה כי האישה מנעה מבעלה חיי אישות, וכי העובדה שנערכה על ידה בדיקת הריון במהלך תקופה שבה הצדדים לא חיו חיי אישות מלמדת כי היא זינתה תחת בעלה. עוד עומדת ב"כ הבעל על טענתה כי האישה הגישה נגד בעלה תלונת שווא, וכהוכחה לכך היא מציינת שהאישה טוענת כי לא הגישה תלונה למרות מסמך המוכיח זאת, לבסוף טוענת ב"כ הבעל כי על האישה להעביר לידי הבעל את מחצית ההפרש בין תשלומי השכירות לתשלומי המשכנתא, וכי יש לפרק את השיתוף.
הכרעת הדין
הצדדים שלפנינו אינם מתגוררים יחדיו, ואינם מקיימים ביניהם יחסי אישות מזה למעלה משנה וחצי. לטענת הבעל, האישה מרדה בו ומנעה ממנו חיי אישות מזה כשנתיים, מאז שלביו המתקדמים של הריונה האחרון, ואילו לטענת האישה הצדדים קיימו יחסי אישות עד סמוך למועד עזיבתו של הבעל את הבית לפני כשנה וחצי, וחדלו מכך רק עם עזיבתו. הבעל עזב את הבית בתאריך 31/12/14, וזאת, לטענתו, מאחר שהאישה סירבה לקיים עמו יחסי אישות, והתנגדה לעזוב את בית אימה ולעבור להתגורר עמו בבית אחר, לדבריו האישה טענה שטוב לה בבית אמה. לטענתו של הבעל הוא התכוון לעזוב את הבית אך למשך ימים ספורים ואך כדי "לנקות את הראש", ואילו אז לקחה ממנו האישה את מפתחות הבית ולמעשה גרשה אותו מבית אמה בו הם התגוררו מיום נישואיהם. האישה הכחישה כי נטלה מבעלה את מפתחות הבית, וכי מנעה ממנו לשוב. יחד עם זאת האישה אישרה כי גם לאחר שהבעל עזב את הדירה הוא הציע לה לעזוב את בית אמה ולעבור להתגורר עמו, וכי לאחר תקופת מה (לטענת הבעל היה זה כארבעה חודשים לאחר הפירוד, ולטענת האישה זה היה כחודש לאחר הפירוד) גם היא הציעה לו לעבור להתגורר בבית פרטי. בפני בית הדין הושמעה שיחה שבה נשמעה האישה טוענת כי היא אינה מסוגלת לקיים עם הבעל יחסי אישות בשל כישוף שהטילה עליה אם הבעל. למותר לציין כי לא רק שהאישה לא גיבתה את טענתה זו בראיה כלשהיא אלא שהיא שבה בה מדבריה אלו וטענה כי הם נאמרו בעידנא דריתחא. עוד טוען הבעל כי האישה הגישה נגדו תלונות שווא, וכי הוא חושש שהיא זינתה תחתיו, האישה מכחישה את שתי הטענות.