השופט ר.שפירא (אב"ד):
ההליך שבפנינו:
בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה (ת.פ. 1515/04 כב' השופט ח' שילוני-סג"נ) (להלן: "בית המשפט קמא"), לפיו הורשע המערער/נאשם בעבירה של גניבה בידי עובד לפי סעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). ביום 19.2.08 הושתו על המערער העונשים הבאים:
-מאסר בפועל למשך 12 חודשים.
-מאסר על תנאי של 12 חודשים, למשך 3 שנים מתום ריצוי המאסר, שלא יעבור עבירה של שליחת יד ברכוש הזולת.
-וקנס כספי על סך 20,000 ש"ח, או 50 ימי מאסר תמורתם.
הערעור מופנה הן כלפי הכרעת הדין והן כלפי גזר הדין.
קביעת בית המשפט קמא:
ביום 22.1.08 הורשע המערער לאחר שמיעת ראיות בעבירה של גניבה בידי עובד לפי סעיף 391 לחוק העונשין. נקבע כי בעת שעבד המערער כקופאי במשרדי מחוז הצפון של חברת החשמל נטל לעצמו, שלא כדין, במהלך התקופה מחודש יוני שנת 1996 ועד סוף חודש דצמבר באותה שנה, סך כולל של 403,699 ש"ח מתקבולי מזומן שנתקבלו בקופה. נקבע שהמעילה בוצעה במועדים שונים במהלך תקופה של כחצי שנה ובשיטת ביצוע זהה, והיא נתגלתה בבדיקה פנימית של חברת החשמל רק בשנת 1998. בעקבות ממצאי הבדיקה החלה חקירת המשטרה, כאשר תיק החקירה כולו הועבר לפרקליטות בשנת 1998. כתב האישום כנגד הנאשם הוגש בתאריך 5.2.04, ושמיעת ההוכחות הצריכה ישיבות רבות.
בית המשפט קמא קבע כי הוכח כי תקופת המעילה בכספי הקופה הייתה בתאריכים שונים החל מ-5.7.96 ועד ליום 31.12.96. הוכח כי בתקופה שבין 5.7.96 עד 13.11.96 (להלן: "התקופה הראשונה") עבד הנאשם יחד עם יצחק חבובה, ששימש קופאי קבוע עד אמצע חודש נובמבר (להלן: "חבובה"), ואילו בתקופה בין 13.11.96 עד 31.12.96 (להלן: "התקופה השנייה") עבד הנאשם כקופאי יחידי בקופה עד פרישתו לפנסיה. לאחר תאריך זה חזרו הקופות להתנהל כסדרן ללא כל חוסר בכספי המזומן שנתקבלו בקופה. נקבע כי הוכחה תקופת ביצוע המעילה והיקפה בסך של 403,699 ש"ח, זאת ע"פ עדותם המהימנה של נאווה ביטשקוב, סגנית מנהלת מחלקת הגביה בה עבד הנאשם (להלן: "נאווה"), וחיים רונן, ראש מדור התאמות והנהלת חשבונות בחברת החשמל (להלן: "רונן"), אשר מבוססת על מסמכים בכתב שהוצגו בהסכמה.
בית המשפט קמא קבע כי הוכח שהמעילה בוצעה לאורך כל התקופה בשיטה דומה, בכך שסכומי המזומן שנגנבו מהקופה הם בגובה מדויק ושווה ערך לסכום הרשום בדו"ח הפקדה במזומן שהונפק מאחת הקופות ביום החוסר או ביום שקדם לו.
בית המשפט קמא קבע כי עצם ביצוע המעילה בתאריכים שונים ובשיטה דומה מעיד על כך כי הכסף המזומן נגנב אך ורק ע"י קופאי מנוסה המכיר היטב את סדרי העבודה בקופה ויודע שדוחות הפקדה מונפקים מהקופה בכל משיכת מזומן מהקופה, ואילו דו"ח קופה יומי מונפק רק פעם אחת ביום.
בית המשפט קמא קבע כי ע"פ שיטת ביצוע המעילה המסקנה המתבקשת היא שבתקופה השנייה הנאשם הוא שגנב כספים מהקופה בהיותו קופאי יחידי, והוא דחה את גרסתו ה"כבושה" והמגמתית של המערער בעדותו בבית המשפט הרומזת על אפשרות שהקופאיות המחליפות סיגל ועקנין (להלן: סיגל") ואיריס ארד (להלן: "איריס") הן שגנבו בתקופה זו כספים מהקופה בעת שהחליפו אותו בעבודת הקופה לפי הצורך ולזמנים קצרים, כאשר במשך כל תקופה זו הנאשם רשם בכתב ידו את סכומי המזומן שהועברו לבנק באמצעות הברינקס. עוד נקבע כי גם בתקופה הראשונה הנאשם הוא זה שגנב את הכספים מהקופה ולא חבובה שעבד עמו באותה תקופה, זאת לאחר שנקבע כי הוכח בוודאות כי המעילה והגניבות לא הופסקו בתום התקופה הראשונה אלא המשיכו מאז בתדירות גבוהה יותר ופסקו לחלוטין מיד בתום התקופה השנייה, עם צאת הנאשם לגמלאות. על פי קביעת בית המשפט קמא שיטת ביצוע המעילה מצביעה באופן חד משמעי שהגניבות החוזרות מהקופה לאורך התקופה הראשונה והשנייה בוצעו ע"י אותו קופאי. הנאשם הכחיש באופן גורף כל קשר לגניבות, ולא באה מצידו טענת הגנה לפיה קופאי אחר גנב את הכספים בתקופה הראשונה. רק בנוגע התקופה השנייה רמז הנאשם, לראשונה, בבית המשפט כי הקופאיות המחליפות הן שביצעו את הגניבות.
בית המשפט קמא ראה את גרסת הנאשם לעניין הנפקת שני דוחות קופה מידי יום ביומו, ואת טענתו כי לא ידע שניתן להנפיק מאותה קופה כמה דוחות הפקדה באותו יום, מגמתית ושקרית הפוגמת במהימנותו ומחזקת את הראיות כנגדו. כמו כן שלל כל אימון בגרסתו של הנאשם בכל הנוגע לעבודתן של הקופאיות המחליפות בקופה בתקופה השנייה, והטלת האחריות עליהן.
לגבי נוכחות הנאשם בעבודה בתקופה הראשונה, נקבע כי טענה זו הועלתה לראשונה רק בתחילת המשפט (לאחר שיומני הנוכחות בוערו), משום כך יש בה חוסר תום לב, והיא אינה עולה בקנה אחד עם תלושי המשכורת של הנאשם שמצביעים על ימי היעדרות מועטים מאד של הנאשם וכי בכל חודש הוא היה נוכח בעבודה יותר ממספר הימים שבהם היו גניבות מהקופה. באותו חודש, אף עבד הנאשם שעות נוספות וגם בחלק מימי ששי (זאת בניגוד לגרסת הנאשם כי אחר גנב את המזומן שנתקבלו בקופה בימי ששי או בשעות אחר הצהרים). לגבי התקופה השנייה, ע"פ הודייתו של הנאשם, נקבע שהוכחה נוכחותו בעבודה בכל התאריכים שבהם נגנבו כספים מהקופה באותה תקופה.
ובאשר לתקבולים במזומן שהתקבלו לסירוגין בחשבונו של הנאשם בתקופה הרלוונטית, ואשר הנאשם לא הצליח להסביר את מקורם ואף היו סתירות בגרסתו לגביהם, קבע בית המשפט קמא שעדותו של הנאשם היתה מניפולטיבית, מגמתית, ושקרית, רצופה סתירות והתחמקויות ממתן תשובות ענייניות בחקירה נגדית. עוד נקבע כי אין לקבל את טענותיו של הנאשם לגבי קבילות ומשקל הודעותיו במשטרה ואשר הוגשו בהסכמה, כאשר טענות אלו הן "כבושות" והועלו לראשונה בעדותו בבית המשפט.
בנוסף על האמור לעיל נקבע כי הוכח, חרף הכחשתו של הנאשם, שהוא אכן עבד בימי ששי ועבד שעות נוספות בתקופה השנייה. מתלושי המשכורת אף עלה כי מאז שחבובה עזב את הקופה עבד הנאשם בימי ששי יותר מבעבר ובתקופה זו היו יותר גניבות מהקופה בימי ששי מכפי שהיו בעבר.
בית המשפט קמא דחה את גרסתו של הנאשם לגבי מועד רישום הסכומים בדוחות ההפקדה וציין שאין מחלוקת על כך שהסכומים הרשומים בדוחות הפקדה לבנק נרשמים תמיד ביום שהכסף מועבר לברינקס ולבנק ולא יום לפני כן, כפי שטען הנאשם.
נקבע גם כי הנאשם שיקר משטען כי רק לאחר שחבובה עזב הוא קיבל מפתח לחדר הקופה ולכספת, בעוד שלפני כן היה מקבל את המפתח כל בוקר, מנאווה. נדחתה גם טענת הנאשם לפיה היתה קנוניה נגדו בחברת החשמל שרצתה "להפילו", לאחר שפרש לפנסיה אף שהיה מוכר כעובד מסור וקיבל הרבה מכתבי תודה מהנהלת החברה.