קבלת טענת נאמנות, חרף קיומו של הסכם נאמנות מפורש

א.        הצגת המחלוקת

התובע ובני משפחתו מתגוררים בדירה אשר נרכשה על ידי אבי התובע המנוח ונרשמה על שמו (של האב). האם הזכויות בדירה אכן היו שייכות לאב המנוח (שאז העברתן לאלמנתו אחר פטירתו ובהתאם לצוואתו תקינה), או שמא, הזכויות בדירה שייכות היו מלכתחילה לתובע והוחזקו בנאמנות בלבד על ידי האב ועל כן אינן מהוות חלק מעזבונו של האב? זו השאלה העיקרית העומדת להכרעה בפסק דין זה וממנה תיגזר התוצאה האופרטיבית.

ב.         עובדות:

1.         עניינו של פסק הדין שיינתן להלן הוא הכרעה בתביעתו  של מר מ.כ.(להלן:" הבן" ו/או " מ.כ.") להצהיר, כי הוא הבעלים של דירה ששטחה 37.65 מ"ר הנמצאת ברחוב *** בעיר *** והידועה כגוש *** חלקה ** תת חלקה * (להלן:" הדירה"). הדירה ממוקמת מעל דירת הורי הבן כאשר הוא מתגורר בדירה צמודה שחוברה לה (שלשיטת האם אף היא בבעלותה).

2.         משה הגיש התביעה כנגד אמו, הגב' ז.כ.  (להלן:" האם") וכנגד 5 אחיותיו הן הנתבעות 2-6 (להלן: " האחיות"). התביעה במקורה הוגשה כנגד האם בלבד, ברם לאחר שנוכח התובע לגלות שהאם העבירה הזכויות בדירה על שם האחיות תוקן כתב התביעה והנתבעות 2-5 התווספו לכתב התביעה בהיותן הבעלים הרשומים של הדירה.

3.         אציין, כי הבעלים המקורי של הדירה היתה גב' י.כ. ז"ל, סבתו של התובע (אם אביו), אשר לא הותירה צוואה אחריה ולאחר שנפטרה הפכה הדירה להיות חלק מעזבונה מכוח צו ירושה מיום 21/10/2002. מכוח אותו צו ירושה הפכו אבי התובע, ויורשים אחרים (להלן : " היורשים") להיות בעלים משותפים שלה.

4.         ביום 14.05.2001 נערך הסכם בין האב המנוח לבין היורשים, במסגרתו הוא רכש את זכויותיהם בתמורה כספית מלאה עליה הוסכם ביניהם.

5.         הבריח התיכון של התביעה שבפניי הינו טענתו של התובע, כי למעשה הוא זה ששילם את כספי התמורה עבור רכישת הזכויות בדירה, כי היא הייתה מיועדת עבורו וכי רק משיקולי מס ו/או נוחות נכרת הסכם המכר בין אביו המנוח לבין אחיו ואחיותיו. אלא מאי, שעוד בטרם עלה בידי האב להעביר הזכויות על שם הבן, נלקח האב לבית עולמו וזאת ביום 26.08.07.

6.         כאן נכנסת לתמונה צוואתו של האב המנוח. צוואה זו הוכנה, נערכה ונחתמה בשנת 1989 זמן רב קודם שהאב רכש את הדירה מאחיו ואחיותיו (12 שנים לפני הרכישה לעיל). על פי הצוואה, אמור כל רכושו של האב המנוח לעבור לבעלותה של אשתו תיבדל"א זולת העסק אותו הנחיל לבן. ברור איפוא, כי בשעה שהצוואה נערכה עובר לרכישת הדירה שבמחלוקת, היא לא נכללה באותה צוואה. כן אין חולק, שהאב לא ערך צוואה מאוחרת יותר ועל כן בהיות הדירה רשומה על שם האב המנוח היא הפכה לחלק מעזבונו ועברה מכוח צו קיום הצוואה לבעלותה של אשתו היא הנתבעת 1 (להלן : " האם").

7.         בהיות הסכסוך רכושי בין בן לאמו ובינו לבין אחיותיו, נעשו מאמצים רבים ליישב הסכסוך שלא בהכרעה שיפוטית. על כן נדחו דיונים, הועלו הצעות בבית המשפט ומחוצה לו, משאים ומתנים נערכו, פגישות במשרדי עורכי הדין התקיימו והסכמה אין. בצר לכולנו, נשמעו עדויות הצדדים במסגרת 2 דיוני הוכחות מיום 17.04.12, 26.06.13 ובהם העידו מטעם התובע המטפלת לשעבר של האם הגב' ר.ז., התובע עצמו, שתי אחיות של אביו ועו"ד *** אשר ערך הסכם הרכישה בין התובע לבין אחיו/אחיותיו. ואילו מטעם הנתבעות העידו הן עצמן. סיכומי ב"כ הנתבעות הוגשו היום בבוקר וכך מצאנו עצמנו נדרשים להכריע בתובענה.

ג.         טענות הבן:

8.         התובע טען, כי ביום 14.05.01 נערך הסכם בין היורשים האמורים ביחס לדירה נשוא התביעה ובמסגרת ההסכם רכש אביו  את זכויות שאר היורשים בדירה תמורת תשלום. הבן מודה איפוא, כי רכישת הזכויות בדירה נעשתה על ידי אביו המנוח, ברם הוא טוען, כי הדבר נעשה משיקולי תכנון מס בלבד ולכן בסופו של יום אביו נרשם בהסכם (ובלשכת רישום מקרקעין) כרוכש/בעלים (בהתאמה). לדבריו של הבן, הכוונה שלו ושל אביו הייתה כי לאחר ביצוע ההסכם אביו יעביר לו את זכויותיו .

9.         הבן מוסיף מספר אינדיקטורים המבססים את בעלותו המעשית בדירה חרף הרישום: ראשית, טען הבן  כי הוא עבד כל השנים בשיתוף פעולה מלא עם אביו וכי היחסים ביניהם היו של אמון מוחלט "ועיוור". שנית, הוא טוען כי התמורה הכספית ששולמה במסגרת הסכם הרכישה שחתום עליו אביו המנוח שולמה על ידו, כאשר כל אחת מאחיותיו של אביו המנוחמקבלת 29,567 ש"ח וכל אחד מהנכדים (של אחים/אחיות אחרים שנפטרו) קיבל 8,200ש"ח. הבן מוסיף, כי חלק מאותם היורשים אף אישרו בכתב את העובדה, כי מכרו זכויותיהם לאבי התובע עבור התובע עצמו ואף אישרו בכתב, כי אבי התובע הצהיר באוזניהם שהרכישה הינה עבור בנו.

10.        בכל הנוגע לצוואה טען הבן, כי היא נערכה זמן רב קודם רכישת הדירה ולא תוקנה מעולם. הצוואה מתייחסת לבית המגורים של המנוח ולא שיקפה את רצונו האמיתי, כי הדירה הנוכחית תהיה בבעלות הבן. לדברי הבן, אילו היה האב המנוח בחיים היה אומר לכולנו, שהדירה שייכת לבנו.

11.        בנוסף לאלה, טוען הבן כי האב ז"ל אפשר לו לנהוג מנהג בעלים בדירה, לרבות ביצוע תוספת בנייה ושיפוץ בעלויות אדירות של מאות אלפי שקלים חדשים והכל על חשבונו של הבן ומכספו. עובדה זו מעידה לשיטתו של הבן, כי לאב המנוח (וגם לאם תיבדל"א) היה ברור שהדירה הינה רכושו של הבן. הוסיף ב"כ הבן במהלך הדיונים, כי אפילו לא הייתה מתקבלת התביעה הנוכחית בחיוב, הרי שחובה היה על האם שזכתה בעזבון ובדירה להשיב לבן עלויות ההשבחה והשיפוץ של הדירה אשר עולים על שוויה המקורי ולכן, כך או כך, שורת הצדק, ההגינות והיעילות מצריכה היענות בחיוב לתביעה.

12.        בסיכום כל אלה, משוכנע הבן, כי תביעתו מוצדקת וכי כל שנותר לבצע הוא לשנות רישום הזכויות בדירה בדירה על שמו.

ד.         טענות האם והאחיות:

13.        הגם שהנתבעות מופיעות כחטיבה אחת, יש להבהיר ולציין, כי במצבה הקוגניטיבי חלה הידרדרות משמעותית ביותר בעת האחרונה ואיני משוכנע לחלוטין כי אילו הייתה האם כשירה וצלולה לחלוטין, הייתה עומדת על התנגדותה לתביעה. עם זאת, ובשעה שממילא הזכויות בדירה הועברו על שם האחיות, הרי שתילקח בחשבון עמדתן.

14.        נטען על ידי ב"כ הנתבעות, כי האם העבירה עוד ביום 29.05.11 את זכויותיה בדירה נשוא התובענה לבנותיה הן הנתבעות 2-6.