1. זוהי התנגדותה של בת המנוח, לקיום צוואתו מיום 2.3.05, אשר נחתמה על ידו, כחודש לפני פטירתו (להלן: "
הצוואה").
כן הגישה בתו של המנוח בקשה על פי סעיף 68(ב) לחוק הירושה, ובה עתרה להכיר בצוואה קודמת של המנוח אשר נעשתה לגרסתה בשנת 2002, ואשר לדידה אי מציאת הצוואה, צילום שלה, או העתק הימנה, לא ביטלו את תקפותה (להלן: "
הנתבעת").
התובעת את קיום צוואתו של המנוח, טוענת, להיותה אשתו, "נישואי" השניים בכתב, בנישואי אל-סלבדור, אושרו שם, לאחר פטירתו של המנוח (להלן: "
התובעת").
עיזבונו של המנוח: דירת שני חדרים ברח' רמברנדט בת"א, את זכויותיה בחלקים שווים ציווה המנוח לתובעת ולנתבעת - בתו.
2. את טעמי ההתנגדות, כפי שהם עולים מכתב ההתנגדות ניתן לתמצת: תרמית אשר הביאה להשפעה בלתי הוגנת במלוא חומרתה של התובעת על המנוח, בניצול מצבו הרפואי הסופני, ואי כושרו של המנוח לחתום על הצוואה 38 ימים קודם פטירתו, לאור היותו תחת השפעת מורפיום, לשיכוך כאביו הקשים.
לטענתה של הנתבעת אין לקיים את הצוואה, מאחר ומתקיימים בענייננו, ובצוותא, יסודות הסעיפים: 26, 30(א), 31, ו-35 לחוק הירושה התשכ"ה 1965 (להלן: "
חוק הירושה").
3. ואלה העובדות הצריכות בענייננו:
בחודש ספטמבר חלה המנוח במחלה סופנית-סרטן הלבלב.
הנתבעת הינה בתו של המנוח, וביחד עם אחותה, הן בנותיו מנשואיו הראשונים.
בצוואה, לה מתנגדת הבת ק.-היא הנתבעת, הוריש המנוח את רכושו (להלן: "
הדירה") לה ולמבקשת בחלקים שווים ביניהן.
התובעת טיפלה במנוח לאחר שהגיעה מרוסיה, מינואר 2005, עד אפריל 2005, מועד פטירתו של המנוח.
במהלך תקופה זו, כאשר מצבו של המנוח היה קשה ביותר, והוא טופל במורפיום (ועל כך בעדותו של הרופא המטפל ד"ר לייבו-ובהמשך), נרשמו הוא והתובעת לנישואים באמצעותו של עו"ד סרגובי, לנישואי "אל -סלוודור", אשר נרשמו שם, לאחר פטירתו של המנוח נישואין אלה לא התקבלו ככאלה בישראל, על פי עדותו של מר ארבל (בהמשך) ומיד ובסמוך לאחר פטירתו של המנוח, גורשה התובעת מישראל, ולצורך עדותה נדרש בא כוחה בהסכמת ב"כ הנתבעת להסדיר (באמצעות ערובה כספית) את בואה המיוחד, ולאחר סיום עדותה עזבה היא את ישראל.
לטענת הנתבעת חברה התובעת לעוד שתי חברות תושבות ישראל, גם הן במקור עולות מארץ מושבה של התובעת, והמציאה גרסת כזב יש מאין, כאילו הייתה מאהבת סודית של המנוח, במשך שנים, כשהוא חי בישראל ומנהל חיים משותפים במהלך 14 שנים, עם אשה אחרת, בעוד התובעת לגירסתה, היתה באותן שנים ברוסיה, ומעת לעת לטענתה, נפגשת עם המנוח, ברוסיה, בדירות סתר, כשהוא מגיע לבקרה.
הנתבעת טענה בעדותה כי במהלך ניהול המשפט נודע לה מפי חבר של אביה (המתגורר במגורי קבע בארה"ב, ואשר הגיש תצהיר,אך לא התייצב להיחקר עליו, ט.ס), כי בשנים שעל פי טענת התובעת הייתה נפגשת עם המנוח, ברוסיה, מתוכם, שהתה 5.5 שנים בישראל, בזהות בדויה, עבדה בניקיון בתים, בין השאר בביתו של המנוח, עד אשר הסתיימה אשרת השהייה שלה, והיא שבה למולדתה.
כאמור, אין מחלוקת כי התובעת שבה לישראל בינואר 2005. לגרסתה של הנתבעת כדי לטפל במנוח, אשר היה בעת ההיא חסר אמצעים כספיים, ולטענתה, הייתה הסכמה בין התובעת למנוח, כי בתמורה לטיפול בו יסכים לנישואי "נייר" (אל-סלוודור), על מנת שתקבל התובעת את הזכות החוקית להישאר בישראל.
הצוואה, אשר נחתמה 38 ימים טרם פטירתו של המנוח, לטענתה של בתו-הנתבעת,הינה תוצאה של תחבולה ותרמית ו/או השפעה בלתי הוגנת, ובנוסף טוענת היא, כי התובעת נטלה חלק בעריכת הצוואה.
בכתב התנגדותה מפרטת הנתבעת (בתו של המנוח, ט.ס) את קשריה ההדוקים עם אביה, אורח חייו ואהבתו לנשים רבות בחייו, (לאחר שהתגרש מאמה, ט.ס), עוד פירטה וכך אף העידה כי קודם להגעתה של התובעת לישראל (בינואר 2005) לטפל באביה, שהיה אז חולה סופני, סיפר לה אביה כי ערך צוואה וזו מונחת במזנון של פינת האוכל בדירה, וכי על פיה הוריש לה את כל רכושו, למעט סך של 10,000$,שהוא מוריש לאחותה.
הנתבעת העידה כי ראתה צוואה זו, שהונחה אכן במזנון בפינת האוכל, אלא שזו נעלמה בסמוך לאחר פטירתו של אביה.
4. ולכל אחת מעילות ההתנגדות טוענת הנתבעת כדלקמן: