1. עניינו של פסק דין זה בסוגיית מקום לימודיו של הקטין בכיתות ז'-ח' וכן בתביעת האב לחיוב האם לשלב את הקטין בלימודי העשרה ונשיאה במחצית עלויות הלימודים.
2. הצדדים הינם בני זוג לשעבר, אשר נישאו זל"ז כדמו"י ביום 15.9.97 ומקשר הנישואין ביניהם נולד להם בנם א.נ.ד. יליד 24.2.01 כבן 10 שנים.
3. הצדדים התגרשו בתחילת שנת 2003, ערכו הסכם גרושין מיום 10.1.03 שבמסגרתו הסדירו את העניינים הנובעים מגירושיהם. ההסכם אושר בבית הדין הרבני ביום 21.1.03 וניתן לו תוקף של פסק דין.
טענות התובע
4. לטענת התובע הן האב והן האם גדלו על ערכי תורה ועבודה , למדו בבתי ספר דתיים, שניהם בוגרי תנועת נוער , שירתו בצבא והמשיכו ללימודים אקדמיים. התובע מציין כי בניגוד לבנות דתיות רבות הנתבעת אף שירתה בצבא. לאחר גירושי הצדדים התובע המשיך בדרכו, נישא בשנית בזרם הדתי לאומי ואילו הנתבעת המשיכה והתחזקה בדת ומגדירה עצמה "חרדית" וכך גם מנהלת את חייה.
5. לטענת התובע, בהתאם להסכם הגירושין, סוגיית חינוך ומוסדות החינוך נקבעו כעניין עקרוני בו יכריעו שני ההורים תוך התחשבות בטובת הילד. שינוי בזרם החינוך ייעשה בהסכמת שני בני הזוג כאחד, כאשר טובת הילד תהיה נגד עיניהם. לטענתו, הנתבעת מפרה ברגל גסה את הוראות ההסכם וחוק הכשרות המשפטית וניתבה את מסלול חייו של הקטין כפי בחירתה בזרם חרדי קיצוני.
6. לטענת התובע, שני ההורים הם אפוטרופסים של הקטין ואין בהחזקת אחד מהם כדי לפגוע בזכותו של ההורה השני להתערב ולקחת חלק בכל הקשור במסגרת החינוכית בה לומד הקטין. לטענת התובע על הקטין ללמוד במוסד דתי לאומי ולקבל תגבור תורני.לטענתו יש לאפשר לקטין בעתיד לבחור את דרכו העדיפה עליו ולא להגבילו.
לטענתו נפסק כי הקטין יעבור לחינוך ממ"ד החל מכיתה ט' והלאה, כאשר המחלוקת היחידה היא לעניין חינוך הקטין בכתות ז' ו-ח' .
7. התובע מציין כי הנתבעת מתעתדת להעביר את הקטין בכיתה ט' לבית ספר בתנאי פנימיה שמשתלבים בו חרדים ודתיים. התובע עומד על כך כי מגוון האפשרויות יהיה רחב יותר ולא יתמקדו אך במוסדות חינוך אותם מציעה הנתבעת. לטענת התובע טובת הקטין מחייבת כי יינתנו לו במהלך לימודיו בבית הספר היסודי שיעורי העשרה בתשלום, אחרת הקטין יגיע לחטיבת הביניים ללא ידע בסיסי.
8. לטענת התובע עלול להיווצר אצל הקטין קונפליקט כתוצאה מכך שהחינוך הניתן לו נוגד את אורח חייו בסביבתו ובביתו. כפייה על חינוך חרדי והעברתו למסגרת אחרת, בעוד מספר שנים, עלול ליצור אצל הקטין בלבול וקונפליקט קשה במיוחד שחינוכו שונה מבית אביו ומהבית בו הוא גדל, קל וחומר כשמדובר במעבר ממסגרת חינוכית וחברתית חרדית למסגרת דתית ממלכתית.
9. לטענת התובע בניגוד לפסק דין מיום 26.8.09, סירבה האם לרשום את הקטין למוסד חינוך דתי לאומי. בין הצדדים סוכם מעבר לחינוך ממ"ד במטרה שיעשה בגרויות ברמה נאותה. מעבר הקטין "לישיבה קטנה" הינו המשך המסלול אותו הנתבעת מכתיבה המהווה הכנה ללימוד בישיבה גבוהה וללא כל התייחסות ללימודי החול וחשיבותם, דבר שעלול להשפיע על השתלבותו בחטיבה עליונה.
10. חטיבת ביניים הינה תקופה קריטית בה עובר הקטין תהליך איטי, מדורג ומבוקר של מעבר מחינוך במסגרת בית ספר יסודי והכנתו לבית ספר תיכון. מטרת הלימודים בחטיבת הביניים לרכוש בסיס וכלים לקראת בית ספר התיכון. בשנים הללו הקטין מקבל בסיס ויסודות בלעדיים במקצועות מתמטיקה, אנגלית ומדעים. השמטת הבסיס והקרקע המוצקה תחת רגלי הקטין, עלולה לסכן את הצלחתו של הקטין בבחינת הבגרות.
טענות הנתבעת
11. מנגד טוענת הנתבעת כי עקרון העל הינו טובת הקטין. מעבר של הקטין מזרם החינוך בו הוא נמצא כיום למוסד חינוכי מזרם אחר, אינה טובתו של הקטין. חוות דעת גורמי המקצוע רואים את טובת הקטין בהמשך משמורת האם ובהמשך לימודיו בזרם החינוכי הנוכחי אליו הוא רגיל ובו הוא מגשים את עצמו וטובתו.
12. התובענה מכוונת אל דעות ותפישות פופוליסטיות ואל התניות חברתיות הקשורות לאופן בו נתפשת החברה החרדית בעיני מרבית הציבור, תוך תקווה כי בית המשפט שבוי באותן קונספציות. הנתבעת אינה מתנגדת ללימוד מקצועות הליבה והקטין אכן לומד מתמטיקה, טבע, מולדת, גיאוגרפיה , הבנת הנקרא, כתיב. הנתבעת אף מציינת הסכמתה כי הקטין ילמד בישיבה תיכונית- חרדית הכוללת לימודי בגרות . הנתבעת מציינת כי עיקר המחלוקת נסובה על כיתות ז'-ח' בלבד.
13. לטענת הנתבעת, אין זה טובתו של הקטין לעזוב את הזרם החרדי בכיתות ז' ו-ח' על מנת לשוב לזרם זה בכיתה ט'. הקטין מתחנך מגיל שנתיים וחצי במסגרת חרדית בידיעתו ובהסכמתו המלאה של התובע, תחילה בגן "1--------" ולאחר מכן בגן "-------2". התובע לא הביע התנגדות ללימודיו של הקטין בבית הספר "----- -----3" השייך לזרם החינוך החרדי. הקטין הינו ילד מאושר, מצטיין, מעורה חברתית בבית הספר, ילד חכם, נינוח, פעיל וסקרן. הקטין מאושר הן מהמסגרת הנוכחית והן מהמסגרת החברתית אליה הוא משתייך. הנתבעת מפנה לחוות הדעת ד"ר ------ מיום 20.5.10 לפיה טובת הקטין להיוותר במסגרת החינוכית הנוכחית.
14. לטענתה ניתן לחלק את טענותיו של האב לשאלת טיב החינוך החרדי ולהשפעה עתידית של אותו חינוך על הקשר בינו לבין הקטין ------. לטענתה קיים קשר טוב, רציף ותקין בין הקטין לאביו. הקטין ואביו מקיימים הסדרי ראיה קבועים. הקטין חונך לכיבוד משפחתו. הורתה של התביעה ברצון האם להינשא.
15. לעניין טיב החינוך החרדי, הרי שהתובע הסכים למסגרת זו, בית הספר "----- -----3" מהווה סביבה ערכית ומטיבה. המדובר במוסד חינוכי עצמאי בו מתחנכים ילדי רופאים, עורכי דין וכלכלנים. הקטין מצוי בסביבה דתית לאומית והקטין אינו חש בניכור כלפיהם. הקטין מתוגבר בלימודי אנגלית בשעות אחה"צ. כן מציינת הנתבעת את הסכמתה ללימודים בישיבה תיכונית חרדית הכוללת לימודי תעודת בגרות.
16. לטענת הנתבעת ייגרם נזק לקטין מהעברתו מהמוכר, הידוע, הבטוח למסגרת אחרת זרה ושונה מאורחות חייו לתקופה של שנתיים. בכיתות ז' ו-ח' הקטין יהיה נטע זר בבית הספר והן בביתו, כאשר אמו מנהלת אורח חיים שונה. העברתו למסגרת שונה ינתקו מחי החברה ומחבריו הטובים. העברת הקטין לזרם אחר תפגע בו בכל מישור אפשרי של חייו. הנתבעת מציינת כי הקטין עצמו מתנגד לעבור למסגרת לימודית אחרת. הקטין חושש משינוי בסביבת לימודיו וחייו.