קביעת מזונות קטין, חלוקה בין ההורים, ראיות נוספות בערעור.

השופט ישעיהו שנלר - אב"ד:

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופט אריאל בן ארי) בתמ"ש 36433/06 אשר חייב את המערער (להלן: האב) לשלם למזונות בנו המשיב  (להלן: הקטין) באמצעות אמו (להלן: האם), סך של 4,740 ש"ח לחודש, מיום הגשת התביעה, וכן חייבו בהשתתפות בהוצאות נוספות.

רקע עובדתי ופסק הדין:

1.         הורי הקטין (עורכי דין במקצועם) נישאו בחודש יוני 2005 כשבחודש מרץ 2006 נולד הקטין. ההורים חיים בנפרד מאז חודש ינואר 2007 והתגרשו בשנת 2011.

2.         בשנת 2008 הגישה האם תביעה למזונות קטין מהאב. בחודש יוני 2008 חייב בית המשפט את האב לשלם סך של  1,300 ש"ח כמזונות זמניים ועוד 500 ש"ח עבור מדור (להלן: המזונות הזמניים). האב טען כי נוכח השתכרותו הדלה, אין ביכולתו לעמוד בסכום זה כשהאם טענה מנגד כי האב יכול וצריך לשאת בתשלומי מזונות העולים על המזונות הזמניים.

3.         ההורים טענו לפני בית משפט קמא, כל אחד לשיטתו, בדבר השתכרות האם מחד גיסא ויכולתו הכלכלית של האב מאידך גיסא וכן בדבר היקפם הכספי של צרכי הקטין. בית המשפט עמד על הכללים המקובלים עת נקבעים מזונות קטין ובהם הדין האישי וחובת האב לזון את ילדיו, בדיקת גדריו של מעגל "הצרכים ההכרחיים", הצורך בביסוס רכיבי התביעה למזונות קטין ושיקול דעתו של בית המשפט בקביעת גובה המזונות, תוך התייחסות להכנסות שני ההורים.

4.         בית המשפט קיבל בפסק דינו את טענות האם כי הכנסתו של הבעל גבוהה מזו הנטענת על ידו, ודחה את טענותיו כי הוא מצוי בקריסה כלכלית.

כך הפנה בית המשפט להוצאות של אלפי שקלים שהוציא האב לשם טיסות באילת ולשם הימורים, תוך דחיית ההסברים שנתן. בנוסף, הפנה בית המשפט להודאת האב כי מימן עבור משפחתו טיולים, חופשות ומתנות. כן עמד בית המשפט על הוצאות האב במסגרת עבודתו השוטפת כעורך דין (שכירות משרד, פרסום וכו') ועל כך שהאב שילם מיוזמתו 2,800 ש"ח מזונות עבור הקטין, עד אשר החליט להקטין סכום זה. כן התרשם בית המשפט באופן "שלילי" מאמינות האב.   בנוסף, בית המשפט קבע כי חובת האב לזון את בנו הקטין ולממן את צרכיו ההכרחיים היא חובה על פי הדין האישי שחלה על האב בלבד (להבדיל מצרכיו של הקטין מדין צדקה) וכי הוא חב באמור גם אם מצבו הכלכלי קשה. עוד הוסיף כי מדובר בעו"ד בעל ותק של כ- 10 שנים, ואין מניעה כי יעבוד כשכיר.

בהתאם בחן בית המשפט גם את פוטנציאל השתכרותו של האב, ומשכך העמיד את הכנסתו ואת אשר הרויח, בלפחות סכום של 10,000 ש"ח.

 לגבי האם, הגם שציין בית המשפט כי נתגלו אי דיוקים וסתירות בדבריה לעניין שכרה וכי שכרה גבוה ללא ספק מהסכום בו נקבה, די היה לו בהודאתה, לצורך ההכרעה, כי הכנסתה עומדת על סך של 7,000 ש"ח נטו בחודש.

5.         בית המשפט קבע כי ההוצאות שנדרשו בגין שכ"ד ולחזקת המדור סבירות, ועל כן חייב את האב בשליש מעלויות אלו, קרי 1,250 ש"ח ו- 650 ש"ח בהתאמה.

בנושא הוצאות החינוך, קבע בית המשפט כי הקטין משתתף בקביעות בגן שעלותו 1,800 ש"ח ולאחר מכן בצהרון שעלותו 1,000 ש"ח וכי בנוסף יש לשלם לגן כ- 1,000 ש"ח לשנה. 

משכך חייב את האב לשאת במחצית הסכומים האמורים החל ממועד הגשת התביעה, בסך של 1,440 ש"ח. חיוב זה יופחת מעת שיופסק התשלום לגן.

מעת שיעבור הקטין לבית ספר במסגרת חוק חינוך חובה, יישא האב במחצית ההוצאות הכרוכות בכך, ובנוסף מחצית משיעורי עזר ומחצית משני חוגים.

לגבי יתר צרכיו של הקטין, חייב בית המשפט את האב לשלם סך של 1,400 ש"ח (בגין ביגוד, הנעלה ופנאי) כאשר נקבע ש "סכום זה כולל את כל צרכיו מכל וכל".

בנוסף חוייב האב במחצית הוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות על קופות החולים. 

כאמור תחילת החיובים ממועד הגשת התביעה תוך עדכון הסכומים לפי המדד הידוע במועד מתן פסק הדין.

טענות הצדדים בערעור :

תמצית טענות האב: