האם בר רשות במשק חקלאי יכול לקבוע יורש למשק במסגרת צוואה? שאלה זו כמו גם שאלת חבותו של אותו יורש על פי הצוואה לפצות את יתר היורשים על פי דין, הן שעומדות במרכזו של פסק דין זה.
העובדות
1. הצדדים כולם הם ילדיהם של המנוחים ע. ח. ז"ל שנפטר ביום 24.1.94 (להלן:
המנוח) ושל ש. ח. ז"ל שנפטרה ביום 3.3.10 (להלן:
המנוחה).
המנוחים התגוררו במשק 8 במושב כ' (להלן:
המשק), כאשר זכויות בר הרשות במשק רשומות עד היום במינהל מקרקעי ישראל (להלן:
המינהל) על שם המנוח.
כ' הוא מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן:
האגודה) שהינו צד להסכם משבצת תלת צדדי (להלן:
ההסכם המשולש או
ההסכם) אשר נחתם בינו לבין המינהל והסוכנות היהודית לא"י. ההסכם התחדש לאחרונה ביום 7.2.07.
2. ביום 25.10.07 ניתן צו ירושה על ידי הרשם לענייני ירושה בירושלים בעניין עזבונו של המנוח, ובמסגרתו צוין כי כל ילדיו של המנוח הסתלקו מהעיזבון לטובת אמם.
המנוחה השאירה אחריה צוואה, וביום 10.6.10 ניתן צו לקיום צוואת המנוחה מיום 13.8.09 (להלן:
הצוואה). בסעיף 4 לצוואה ציוותה המנוחה את כל רכושה, לרבות המשק, לבתה ע', הנתבעת 5 (להלן:
ע'). וכך צוין בצוואה:
"כל הרכוש אשר לי, בין בנכסי דלא ניידי, וכל נכסי דניידי, בין בראוי ובין במוחזק וכל הזכויות אשר לי בין היום ובין בעתיד, והם כל הזכויות אשר יש לי בכ' במשק מס' 8 אני מצווה לבתי ע' אשר טיפלה בי והתגוררה עימי".
יצוין כי אין מחלוקת שהנתבע 3 והנתבעת 5 - ע' - התגוררו במשק בימיה האחרונים של מנוחה ואף לאחר פטירתה.
3. הצדדים כולם מסכימים כי בהתאם למצב הנוהג בפועל, הנתבעת 5 היא זו אשר תירש את המשק, ואולם מוקד המחלוקת, כאמור, הוא יישום הוראת סעיף 114 ל
חוק הירושה, תשכ"ה 1965 (להלן:
חוק הירושה). עמדת התובעות היא שעל האחות ע' לפצות את יתר האחים היורשים על פי דין, כאמור בסיפא של סעיף 114(א), ואילו הנתבעים גורסים כי לנוכח צוואתה של המנוחה אין מקום לחייב את הנתבעת 5 בפיצוי יתר היורשים.
טענות הצדדים
4. התובעות מבססות עמדתן על שני אדנים חילופיים: פרשנות של סעיף 114 לחוק הירושה, שלפיה, לגישתן, לא ניתן לקבוע יורש על משק חקלאי באמצעות צוואה, מקום שבו החוזה המשולש קובע כי הזכויות במשק אינן חלק מהעיזבון. טענתן החלופית היא כי יש לבטל את צוואת המנוחה ואת הצו שניתן לקיומה, לנוכח פגמים ביצירתה.
5. הטענות הנוגעות לכשרות הצוואה וביטול הצו לא יפורטו במסגרת זו, שכן דינן להידחות על הסף, כפי שארחיב בהמשך. באשר להתייחסות התובעות לפרשנות לסעיף 114 לחוק הירושה, טוענות התובעות כי סעיף 20(ה) להסכם המשולש מחריג מפורשות את הזכויות בנחלה מהעיזבון, ומפנה לסעיף 114 לחוק הירושה. מכאן, לטענתן, אין מנוס אלא מהפעלת הסיפא לסעיף 114(א), היינו: פיצוי יתר היורשים על ידי אותו יורש שלו נמסרה הנחלה.
עוד מוסיפות התובעות וטוענות, כי לעמדת המינהל אין משקל במסגרת הליך זה, שכן עניינו של המינהל מצטמצם לדאגה שהנחלה לא תפוצל, ומכאן אף אם סבור המינהל כי אין לחייב את הנתבעת 5 לפצות את יתר היורשים, הרי שעמדתו אינה רלוונטית.
6. עמדת הנתבעים היא כי משהמנוחה קבעה בצוואתה כי ע' היא היורשת הבלעדית של המשק, הרי שאין מקום לפעול על פי סעיף 114(א) סיפא לחוק הירושה, ומשכך על ע' לא מוטלת חובה לפצות את יתר היורשים על פי דין.
הנתבעים מבססים עמדתם על פסק דינו של כב' השופט ס' ג'יוסי בת"ע (נצ') 1180/08
א' ד' נ' א' ד' (לא פורסם, 20.2.11) (להלן:
ת"ע 1180/08). בפסק דין זה ניתח כב' השופט ג'יוסי את סעיף 114 לחוק הירושה, וקבע כי המונח "יורש" המצוין בסעיף 114 הנ"ל מתייחס לאו דווקא ליורשים על פי דין אלא אף ליורש שנקבע על פי צוואה, ומכאן שאותו יורש אינו מחויב לפצות את היורשים על פי דין. לטענת הנתבעים, יש לאמץ את פסק דינו של כב' השופט ג'יוסי שכן הוא מתיישב עם כוונת החוק, לשון החוק, רצון המוריש וכן אלמנטים נוספים להבנת רצון המוריש וחוש הצדק הטבעי. כן טוענים הנתבעים כי קבלת הטענה שלפיה המשק מהווה נכס "חוץ עזבוני" יש בה כדי להביא לאבסורד, שבמסגרתו לא יוכל אדם להחליט מה ייעשה ברכושו לאחר מותו.
באשר לאלמנט חוש הצדק הטבעי, טוענים הנתבעים כי העובדה שע' וכן הנתבע 3 סייעו בחיי המנוחה לפירעון חובות של המשק, ואילו התובעות התנערו באותו שלב מהושטת עזרה למנוחה, אין הן יכולות לטעון בשלב זה על זכויות במשק.
7. המינהל, בעמדתו, מצהיר כי אין הוא נוקט עמדה בסכסוך הפרטי שבין הצדדים, ובלבד שהנחלה לא תפוצל. יחד עם זאת, בפרק הנושא את הכותרת "פתח דבר" מציין המינהל כי "
ככל שהצוואה תקפה ותקוים ונפקותה אינה נוגדת את הדין ו/או את נהלי המינהל, יפעל המינהל לפי הצוואה וזאת בהתאם לפסק הדין של כב' השופט סארי ג'יוסי בת"ע 1180/08...".
דיון