קביעה כי לביהמ"ש סמכות מלאה לדון בתביעת משמורת - כריכת משמורת

ההליך

1.         בפני בקשה שהגיש המבקש - הנתבע בתביעת משמורת, "למחיקת התביעה על הסף ו/או לעיכוב הדיון בה".

2.         הבקשה הוגשה ב-13/08/09 והתגובה לבקשה הוגשה ב-24/08/09.

3.         ביום 22/09/09 התקיים דיון בבקשה, בה נחקרו הצדדים קצרות על תצהיריהם, ולאחר מכן סיכמו באי כוח הצדדים את טענתיהם.

4.         בנסיבות אלה איפוא, ניתנת החלטתי.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

5.         המשיבה - אימם של הקטינים ילידי 2003 ו-2006, הגישה תביעתה למשמורת ביום 11/06/09. באותו יום הוגשה על ידה גם תובענה על פי החוק למניעת אלימות במשפחה (תמ"ש 37840/09).

6.         המבקש טען בבקשה כי הוא הגיש ביום 06/06/09 תביעת גירושין כנגד המשיבה בבית הדין הרבני האזורי בתל אביב, אליה כרך כדין ובכנות את כל העניינים הקשורים בגירושין, לרבות עניין המשמורת והסדרי הראייה.

7.         העתק מתביעת הגירושין צורף לבקשה.

8.         הדיון בתביעת הגירושין בבית הדין הרבני נועד ליום 02/09/09 - דיון שנדחה ל-16/09/09. במועד נדחה זה טענו הצדדים לעניין הסמכות וביום 21/09/09 קבע בית הדין כי נתונה לי הסמכות לדון בשאלת הסמכות (כך נקבע בהחלטה). כן נקבע מועד להגשת סיכומים משלימים עד ליום 20/10/09 תוך מתן אפשרות לב"כ האם לחקור גם בנושא מבחני הכריכה.

9.         המשיבה מציינת בתגובתה, כי תביעת הגירושין אינה כנה והוגשה בעת שהצדדים היו במהלך טיפול זוגי בניסיון להשיג שלום בית. לטענתה היא הגיעה עם המבקש להבנות ביחידת הסיוע, ובמהלך הדיונים לא נאמר דבר על כך שהוגשה כנגד המשיבה תביעת גירושין או כי ביהמ"ש נעדר סמכות לדון בשאלת המשמורת. ולמעשה תביעת הגירושין לא הומצאה ע"י המבקש למשיבה עד עצם היום הזה, ולטענתה של המשיבה היא קיבלה עותק של התביעה לראשונה רק במסגרת בקשת המחיקה על הסף.

10.        לאחר הדיון בצו ההגנה הופנו הצדדים ליחידת הסיוע שליד ביהמ"ש, ושם נקבעו בין הצדדים הסדרים זמניים כדי למנוע חיכוך, ונקבע, בין היתר, שהמשיב יחזור "לעת עתה" לבית המשפחה, אם כי הצדדים ישנו בחדרים נפרדים. ההסדרים הזמניים הוארכו ע"י ב"כ הצדדים מעת לעת, ועתה טוענת המשיבה כי אין בכוחה להמשיך ההסדר והיא שכרה דירה אחרת למגוריה. בבקשה אחרת שבתיק זה (בש"א 7864/09), בה יתקיים דיון בנפרד,  תידון על ידי שאלת המשמורת הזמנית, כמובן בכפוף לתוצאות החלטתי שבכאן.

11.        להשלמת התמונה אבהיר כי הצעות הפשרה השונות שהעליתי בפני הצדדים לא עלו, לצערי, יפה. הצעתי, בין היתר, כי הצדדים יוותרו על הויכוח המיותר בשאלת הסמכות, ויסכימו כי ימונה על ידי מומחה לקביעת מסוגלותם ההורית של כל אחד מהם, יקבע מסלול מקוצר למתן חוות דעת ע"י המומחה, וינתנו המלצות להסדרי ראייה עם ההורה אשר לא יהיה משמורן.

            כאמור לעיל, הצדדים היו חלוקים ביניהם באשר להסדרים שיינקטו בתקופת הביניים ולא עלה בכוחם להסכים לסיום התיק במיתווה האמור.

דיון

12.        כידוע בענייני משמורת קטינים יש סמכות ראשונית מקורית ומקבילה לבית המשפט לענייני משפחה ולבית הדין הרבני.

בית המשפט לענייני משפחה שואב סמכותו מכוח חוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995, ומכוח חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, ולבית הדין הרבני מוקנית הסמכות במקרה של כריכת תביעת המשמורת בתביעת הגירושין, ב"שיפוט אגב גירושין" מכוח הוראות סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953.

13.        על פי ההלכה המשפטית, משמורת ילדים נחשבת סוגיה הכרוכה בתביעת הגירושין לפי טיבה וטבעה, כל עוד לא נתבעה קודם לכן בערכאה מוסמכת אחרת ואילו יתר העניינים דורשים כריכה מפורשת בתביעת הגירושין.

            הפסיקה בעניין זה מרובה ואזכיר רק כמה מפסקי הדין האחרונים וראה:

בג"ץ 2898/03 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול פ"ד נ"ח (2) 550 מפי כבוד השופטת (כתוארה אז) בייניש; בג"ץ 4238/03 בלה לוי נ' ביהד"ר הגדול פ"ד נ"ה (1) 481; בר"ע (חי) 1926/04 פלוני נ' אלמונית (פורסם במאגר "נבו");