החלטה
1.בפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן ביום 25/11/2011 בהעדר כתב הגנה מטעם הנתבעים 1-2 (להלן "המבקשים") וכן לעכב את ביצועו.
בקשה נוספת מטעם המבקשים היא מתן ארכה להגשת כתב הגנה.
2.בפסק הדין האמור חויבו המבקשים לשלם למשיב תשלום עבור עבודה בשעות נוספות, פדיון ימי חופשה, פנסיה ופיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד. כן חויבו בתשלום הוצאות שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.
3.המבקשים טוענים כי אכן הומצא להם כתב התביעה מטעם המשיב. עם זאת, לפי תקנה 27 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, (להלן "התקנות") לא מוטלת חובה על נתבע להגיש כתב הגנה אלא אם נדרש לעשות כן בהוראת שופט או רשם.
מעיון בתיק וכן בדיקה בתוכנת המזכירות, עולה כי הדרישה להגשת כתב הגנה מעולם לא הומצאה לידי מי מהמבקשים. בתגובתו לבקשה, לא צירף המשיב כל תצהיר מטעם מי שהמציא בפועל את הדרישה להגשת כתב הגנה.
הדרישה להגיש כתב הגנה לא הומצאה לידי מי מהמבקשים עד ליום הגשת הבקשה דנן. אישור המסירה המצורף מעיד על מסירת כתב התביעה בלבד. לא ניתן ללמוד מאישורי המסירה על תכולת המכתבים שהומצאו לידי המבקשים. בתצהירו מעיד המשיב כי אין הוא יודע מידיעה אישית אם הומצאה למבקשים דרישה להגשת כתב הגנה. המבקשים מצדם צירפו תצהיר החתום על ידי מבקש 2, מנכ"ל המבקשת 1, שבו נאמר באופן מפורש שלא הומצאה למבקשים דרישה להגשת כתב הגנה או הזמנה לדין. בהמשך צירפו המבקשים תצהיר מטעם הגברת ענת פינק, סמנכ"לית המבקשת 1, והחתומה על אישורי המסירה. גם הגב' פינק מכחישה מכל וכל כי קיבלה דרישה להמצאת כתב הגנה או זימון לדין.
עוד טוענים המבקשים כי טענת המשיב לפיה המציא את הדרישה להגשת כתב הגנה, אינה מגובה בראיות ו/או בעובדות.
המבקשים מדגישים כי לא מסרו כתב הגנה מכיוון שבתום לב סברו שאין הם נדרשים לכך.
הפגם בהמצאת הדרישה להגשת כתב הגנה מצדיק ביטול מן הצדק של פסק הדין. לחילופין, פונים המבקשים לביה"ד בבקשה שיעשה שימוש בסמכותו לפי תקנה 50 לתקנות ולהורות על ביטול פסק הדין, מתוקף שיקול דעת ביה"ד.
המבקשים טוענים כי יש להם סיכויי הגנה טובים למדי כנגד התובענה, ומפרטים את טעמיהם. לפיכך, יש הצדקה לגופו של עניין לביטול פסק הדין.
טענה נוספת שמעלים המבקשים היא שאין בפגם של פרוצדורה כדי לפגוע בזכות החוקתית של מיצוי הדין. אף מקום שבו פעל צד מן הצדדים במחדל, יישמע הדיון לגופו תוך קביעת פיצוי בהוצאות. מטרתו העיקרית של ביה"ד היא לעשות משפט צדק, וזו גוברת על החתירה לשמירה על כללי הפרוצדורה.
המבקשים פונים לביה"ד בבקשה כי יימנע מלהטיל עליהם תשלום הוצאות משפט למשיב, וזאת בשל הפגם שנפל בהליך שהביא למתן פסה"ד. עוד מתבקש ביה"ד להטיל על המשיב את הוצאות המבקשים, וזאת לאור הפרה שיטתית של חובות המשיב כבעל דין.
4.המשיב טוען כי פסק הדין ניתן כדין, ויש להותירו על כנו, הן מכוח חובת הצדק והן משיקולי דעת ביהמ"ש. המבקשים נוהגים בחוסר תום לב, והבקשה שהגישו מטעה ומסלפת ואין בה ממש, ועל כן דינה להידחות.
טוען המשיב כי המבקשים הוזמנו כדין. הן כתב התביעה והן ההזמנה לדין הומצאו למבקשים כדין ביום 10/10/2012 וביום 12/10/2012 (אישור המסירה צורף לנספח א' לתגובת המשיב).
טוען המשיב כי שעה שבחרו המבקשים שלא להגיש כתב הגנה במועד, הרי שהתובע ביקש לממש את זכותו, והגיש בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה. משלא הגישו המבקשים כתב הגנה, אין להם להלין אלא על עצמם.
מוסיף המשיב כי אין הבקשה מגלה כל עילה או טעם מוצדקים לביטול פסה"ד. המבקשים פעלו במחדל וברשלנות. יתירה מכך, התנהלותם עולה כדי התעלמות מדעת מההליך המשפטי וגילוי יחס של זלזול כלפי חובתם כבעלי דין. על אף שלל טענותיהם וטיעוניהם הפרוצדורליים, לא עלה בידי המבקשים להוכיח כי לא השתמשו לרעה בהליך השיפוטי ולא התעלמו במכוון מקיומו.
עוד מדגיש ומבהיר המשיב, כי די באישור המסירה כדי להוכיח כי כתב התביעה וההזמנה לדין הומצאו כדין. טענת המבקשים כי המילים "כתב תביעה" באישור המסירה מעידות כי רק כתב התביעה נמסר באותו מעמד היא משוללת כל בסיס. למעלה מן הצורך מסביר ב"כ המשיב כי המילים כתב תביעה נועד לצרכי עבודה פנימיים ואין בהם כדי להעיד כי לא היה באגודת המסמכים במכתב הן כתב התביעה והן ההזמנה לדין. הרישום על אישור המסירה הוא דבר שבשגרה, שנועד לצרכי מעקב בלבד. אין לכך נפקות לענייני סדר דין בביה"ד לעבודה.
המשיב מציין כי ממילא טופס ההזמנה לדין הינו טופס סטנדרטי אשר מונפק ונשלח ישירות לצד השני, יחד עם כתב התביעה. אישור המסירה שנשלח למשיב, השולח, הוא הראיה לכך שכתב התביעה וההזמנה לדין (הכוללת את הדרישה להצגת כתב הגנה) התקבלו אצל המבקשים.
עוד טוען המשיב כי משמוטלת על בעלי הדין לשלוח האחד לשני ישירות כתבי בי-דין ושאר מסמכים, הרי שעיון במזכירות ביה"ד היה לשווא, שכן מלכתחילה, אין מזכירות ביה"ד ו/או המערכת הממוחשבת מיועדות לתעד תכתובת ישירה בין הצדדים.