צוקר נ' איי.בי.אם גלובל סרוויסס (ישראל)בע"מ

החלטה

1.המבקשת, (להלן גם: "הנתבעת"), הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת שיהוי, אי תשלום אגרה והיעדר עילת תביעה.

2.העובדות הרלוונטיות בתיק זה

א.המשיבה, (להלן גם: "התובעת"), ילידת 1970, הועסקה החל משנת 1991 ועד ליום 1/4/2003 בקרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים.

ב.החל מיום 1/4/2003 ועד ליום 30/6/05 הועסקה התובעת על ידי הנתבעת.

ג.כתב התביעה בתיק זה הוגש ביום 23/6/2011.

ד.התובעת טענה בכתב התביעה כי פוטרה בניגוד לדין. רכיב תביעתה העיקרי הנו לפיצויי בסך של 330 משכורות ובסך של 2,407,020 ₪, מיום פיטוריה ועד למועד הצפוי לפרישתה על פי דין.

ה.אין חולק, כי מצבה הבריאותי של התובעת הנו בכי רע וכיום הנה נכה המקבלת קצבה בשיעור 100%.

3.ביום 18/12/12 התקיים דיון קדם משפט בתיק ובו הועלו טענות הצדדים בפני בית הדין. ב"כ התובעת, בתגובה לבקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף הודיע לבית הדין, כי יפחית את סכום התביעה וישלם אגרה על סכום התביעה כפי שמוטל עליו על פי דין.

לאור האמור, הופחת סכום התביעה והועמד על ידי התובעת על סך של 800,000 ₪ וכן שולמה אגרה כדין.

4.יובהר, כי מששולמה אגרה כדין, מתייתר הדיון בבקשה הנתבעת לסילוק התביעה על הסף בגין אי תשלום אגרה. יתר העילות לסילוק התביעה על הסף נותרו על כנן.

5.שיהוי

הנתבעת טענה, כי התביעה הוגשה בשיהוי קיצוני, העולה כדי מניעות והתיישנות. התובעת פוטרה מעבודתה ביום 2/3/05 ואילו כתב התביעה הוגש ביום 23/6/11, למעלה משש שנים לאחר פיטוריה. מאז ועד היום, התובעת לא העלתה כל טענה בנוגע לסיום העסקתה ולא זו אף זו, לתובעת היו מספר דרישות לתשלומים שונים אשר הנתבעת נעתרה להן סמוך לסיום העסקתה ומאז לא נשמעה כל טרוניה או טענה מטעם התובעת בעניין זה.

עוד טענה הנתבעת, כי עילת תביעתה של התובעת הנה חוק שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות אשר חלה לגביו תקופת התיישנות קצרה בת 3 שנים.

התובעת טענה, כי אין לדחות את תביעתה מחמת שיהוי וכי הלכה פסוקה היא, כי רק במקרים קיצוניים וחריגים יטה בית המשפט להיעתר לבקשה מסוג זה. לטענת התובעת, הנתבעת לא העלתה כל טענה ממשית בדבר הנזק שנגרם לה לכאורה בשל הגשת התביעה בשיהוי.

התובעת דחתה את טענת הנתבעת בדבר תקופת התיישנות קצרה וטענה, כי תביעתה איננה מבוססת על סמך עילה אחת בלבד. יובהר, כי הצדק עם התובעת בעניין זה ומתוך קריאת כתב התביעה עולה באופן ברור כי לא זו בלבד עילת תביעתה.

7.לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה, כי אין לסלק את התובענה על הסף מחמת שיהוי. אמנם, מדובר בתביעה שהוגשה כשש שנים לאחר מועד היווצרות העילה אולם אין בכך די על מנת לדחות תביעתה של התובעת על הסף.

התובעת טענה, כי יש בידה נימוקים אשר יסבירו את מועד הגשת התביעה ואת חלוף הזמן ממועד היווצרות עילת התביעה ועד למועד הגשתה. היות וטענת השיהוי צריכה בירור עובדתי הרי שעשוי להתברר, כי בשל נסיבות מיוחדות, ובפרט בשל מצבה הבריאתו של התובעת, יש בידיה כדי להסביר ולנמק את השיהוי בהגשת תביעתה.

זאת ועוד, נכונה טענה התובעת, כי הנתבעת לא העלתה כל טענה בדבר שינוי מצבה לרעה בשל חלוף הזמן.

הלכה פסוקה היא, כי רק במקרים חריגים וקיצוניים יטה בית הדין לסלק תובענה על הסף ולא מצאתי כי יש מקום לנקוט בפעולה זו בתיק זה. תשומת לב הנתבעת מופנית לכך שמצבה הבריאותי של התובעת הנו בכי רע ויש להתחשב אף בנסיבות אלו כאשר אנו בוחנים את בקשתה של הנתבעת.