צו למדור שקט - מתן אפשרות לאשה ולילדיה השוהים במקלט לנשים מוכות, לשוב לביתם

האם יש ליתן צו למדור שקט לטובת המבקשים על דרך איסור שהייתו של המשיב בדירת המגורים וכפועל יוצא, הותרת הדירה למגורי המבקשים, אשר שוהים כעת במקלט לנשים מוכות?

העובדות:

1.                  הצדדים נשואים זל"ז ולהם 4 ילדים קטינים. עקב מסכת התעללות לה טוענת המבקשת, אשר הגיעה לשיאה בחודש 8/2010, היא נאלצה לעזוב את הדירה ולמצוא מחסה במקלט לנשים מוכות יחד עם ארבעת ילדיה.

2.                  המבקשת מתארת חיים רווי אלימות מצידו של המשיב, אשר נוהג בה כאילו משל הייתה רכושו הפרטי שזכותו לנהוג בה כרצונו. המבקשת טענה כי המשיב נהג לקיים עמה יחסי מין ללא הסכמתה, מעשים אשר החלו לעיני הילדים והסתיימו מאחורי דלת חדר השינה.

3.                  כתבי טענותיה, מתארת המבקשת את התנהגותו הקשה של המשיב, את חיי הסבל והמרורים אשר היו מנת חלקה עד אשר, לדבריה, שקלה לשלוח יד בנפשה בכדי להפסיק את ההתעללות הבלתי פוסקת של המשיב בה ובילדים. לדבריה של המבקשת, היא חששה פן המשיב ירצח אותה ויישב בכלא ואם אכן תסריט אימה זה היה מתרחש, הילדים היו מאבדים את שני הוריהם.

4.                  האירוע האלים אשר היווה את 'הטריגר' לפתיחת ההליכים, אירע, לטענת המבקשת, בסוף חודש אוגוסט 2010 עת שבר המשיב אקווריום גדול ובו דגים שהביאה הילדה. לטענתה, המשיב החל לקלל ולשבור חפצים ולאחר שסיים פנה להכות את המבקשת, אולם הייתה זו הבת אשר הפרידה בין הוריה, לא לפני שהמשיב איים על המבקשת, לאמור כי ירצח אותה.

5.                  בכתב הגנתו של המשיב, אשר מחזיק עמוד וחצי בלבד, מכחיש המשיב כל קשר לאלימות או לאיומים מכל מין וסוג שהוא. בקיצור האומר, טוען המשיב - להד"מ!

6.                  למרות שלל טענותיה הקשות של המבקשת כלפי המשיב - טענותיה בדבר יחסי מין בכפייה, טענותיה להתעללות גופנית בלתי פוסקת מצידו והשלטת משטר פחד וטרור - ולמרות רצונה העז וסיים את נישואיה למשיב, המשיב מסרב לסיים את נישואיו למבקשת וכל מה שיש לו לומר הוא כי המבקשת מוזמנת לשוב לדירה, לזרועותיו הפתוחות ולחיי המשפחה הנהדרים שהיו מנת חלקם.

7.                  עוד טוען המשיב, כי נשות המעון לנשים מוכות הלעיטו את ראשה של המבקשת בבדיות, כי הן באות באופן אוטומטי לטובת המבקשת וכי אף התסקיר שהוגש, נכתב ממניעים זרים וכי הוא נגוע בחוסר אובייקטיביות.

דיון:

8.                  לאחר התקיימות של דיונים מספר, התרשמותי הינה כי המבקשת דוברת אמת וכי היא אכן הייתה נתונה לאלימות מצידו של המשיב, ואנמק.

9.                  בניגוד למבקשת, אשר לא ניסתה להתחמק משאלות והשיבה לכל שאלה ושאלה, לפרקים, הפך המשיב את חקירתו הנגדית לפארסה, תוך שהוא "מגלגל" עיניים ונותן תשובות מתחמקות. כאמור, ציפיתי כי המשיב יפרט בכתב הגנתו את השתלשלות העניינים, ייתן ביטוי מתאים לכל טענה וטענה שנטענה כנגדו ואולם כל שבנמצא הוא כתב הגנה שכולו הכחשה אחת גדולה מבלי ליתן את הדעת לטיב הטענות ולחומרתן (השווה: תקנה 86 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984).

10.              מטבע הדברים, כאשר נטענות טענות לאלימות בתוך המשפחה, על פי רוב, היקף הראיות דל ועל בית המשפט לנסות ולתור אחר האמת בעיקר מעדויות הצדדים, ואם קיימות עדויות חיצוניות - דיינו.

11.              כאמור, המבקשת תיארה כיצד המשיב שבר את האקווריום שהביאה הבת ותיארה כיצד הדגים פרפרו על הרצפה לחרדתם של בני הבית. כאשר המשיב נשאל על אותו אירוע, הוא הכחיש נמרצות כל קשר לשבירת האקווריום ואף הוסיף כי לא היה בדירה אקווריום ומן הסתם, לא היו דגים (ראה: עמ' 3 לפרוטוקול מיום 10.2.11). בהמשך הדברים, עדותו קיבלה תפנית מסוימת עת טען כי לדגים שלום. תישאל השאלה, אם אין דגים, כיצד זה שהאין הפך ליש? למשיב הפתרונים.

12.              גם עדותו בפני ביום 26.4.11 לא הצטיינה באמינות יתרה, בלשון עדינה. המשיב המשיך להכחיש את הדברים, הוא הכחיש כל אלימות, איומים או קללות וכאשר הוא נשאל מדוע הבת העידה במשטרה כי הוא התעצבן על אימה ושבר את האקווריום, הוא השיב כי הכל מזימה של המבקשת אשר מכניסה מילים לפיהם של הילדים.

13.              בין לבין, הוגש לתיק בית המשפט 'דו"ח פעולה' מאת משטרת ישראל ובו תיאור הגעתם של השוטרים לדירת המגורים ומה התרחש באותה עת. באותו דו"ח נכתב במפורש:

                              "לציין כי הבחנתי בשברי זכוכית ומים בסלון הדירה...".

14.              כמו כן, לדו"ח צורף צילום של האקווריום השבור, אותו אקווריום שהמשיב הכחיש את קיומו.

15.              בתסקיר אשר הוגש לתיק בית המשפט ואשר נושא תאריך 3.2.11, נרשם כי שתי הבנות הגדולות "מדברות על הקשיים בחשיפתם למריבות והאלימות בין ההורים". בפרק 'התרשמות והמלצות' נכתב כי: