הצדדים נישאו זה לזה כדמו"י בתאריך כ"א באלול תשס"ט (10.9.09), ומנישואין אלה נולדו הילדים [ד'] (יליד שנת 2010) ו[ל'] (ילידת 2013).
בתאריך ל' בניסן תשע"ט (5.5.19) קיים בית הדין קדם דיון בתביעת האישה לשלום בית, וכן בבקשה לסעד נלווה, הארכה או סיום הצו למדור ספציפי בדירת הצדדים ברח' ז'. צו זה ניתן בתאריך ט' בחשון תשע"ט (18.10.18), וראה גם החלטות בעניין מתאריך ח' באדר א' תשע"ט (13.2.19), ומתאריך י"ג באדר ב' תשע"ט (20.3.19). מנגד, תבע הבעל גירושין, כאשר הוא מבקש לדחות על הסף את התביעה לשלום בית, ולבטל את הצו למדור ספציפי הנ"ל.
מתברר לבית הדין כי הצדדים, לא רק שגרים נכון להיום תחת קורת גג אחת, אלא אף חולקים חדר שינה אחד.
בשלב זה בית הדין אינו יכול להחליט אם פני המשפחה לגירושין או לשלום. הגם שכשעניין משפחתי נכנס ל"מנהרה המשפטית", סביר יותר להניח שתהליך זה יסתיים בגירושין. זו לדאבוננו הסטטיסטיקה היבשה. כך גם הטענות שמועלות על ידי הבעל בעניין הרחקתו מהדירה וכו', או טענות אחרות, מוליכות לכיוון של גירושין. יחד עם זאת, מצאנו מקרים רבים ובנסיבות דומות, שהצדדים השכילו בסופו של דבר לשמור על שלמות המשפחה.
מדובר בזוג המצוי במשבר מזה כשנה (החל מאפריל – מאי 2018). לא נראה שהמשבר האישי אינו פתיר, ובהחלט יתכן שהצדדים יגיעו למסקנה משותפת לשמור על שלמות המשפחה. לא מדובר במציאות מופרכת כלל וכלל. הסיכוי לכך קיים, והוא תלוי אך ורק ברצון הצדדים ובמאמץ שכל אחד מהם יהיה מוכן להשקיע, להשכיל, ולנהוג במידת הוותרנות והכבוד ההדדי. קשה לשער אם "מסלול הזמן" יוליך את הצדדים לגירושין או לשלום. וככל שקשה להעריך, יש להאריך.
הצענו לצדדים, והצטרפנו לדעתו של ביהמ"ש לענייני משפחה, שאמר והחליט בדיון שהתקיים בתאריך י"ג בניסן תשע"ט (18.4.19): "טוב יעשו הצדדים באם יתכנסו לחשיבה משותפת ולהגיע להסדר שיטיב עם כולם".
אנו סבורים שהצדדים צריכים לקחת פסק זמן משפטי, לחשוב יחד אם פניהם לגירושין או לשלום. ואנו חייבים לומר דעתנו בצורה ברורה. על פניו נראה שבנדו"ד, הגירושין – עסקה גרועה, כך שכדאי מאד לחשוב על האלטרנטיבה, ולראות איך ניתן לגשר על הפערים והמשברים.
נתייחס לטענת בא כוח הבעל שהאישה שוקלת שיקולים כלכליים במסגרת תביעתה לשלום בית. אנו סבורים שאם האישה תגיע למסקנה שחיי הנישואין תמו ואין סיכוי לשלום, הסוגיה הכלכלית תהווה שיקול משני וטפל. יחד עם זאת, במצב הקיים, ניתן להבין את השיקול הכלכלי כחלק ממערכת החשיבה לשלום, שהרי, ככל הנראה, במידה והצדדים יתגרשו, צפויים האישה והילדים להיקלע למשבר כלכלי לא פשוט, כשבנוסף לכלכלה השוטפת, תצטרך האם לדאוג לקורת גג (חלקית), וזאת בנוסף למשבר האישי שישפיע על כולם, בוודאי על הילדים. לאמור – שיקול כלכלי אינו בבחינת "טריפה", במערכת השיקולים לשלום הבית, וניתן לתת לו הכשר, ובלבד שאינו שיקול יחיד ועיקרי. במקרה שלפנינו מוקדם עדיין לקבוע את המשקל שניתן לו במערכה הכללית, האם יש לו את המשקל הסגולי והמקום הנכון. ועוד חזון למועד.
לאור הנ"ל קבענו מועד להוכחות, לתאריך כ"ח בתשרי תש"פ (27.10.19) בשעה 9.30.
במועד זה תחקור באת כוח האישה את הבעל במשך 40 דקות, וכן בא כוח הבעל יחקור את האישה 40 דקות.
אנו מייחלים לכך שהדיון יתייתר, וכי הצדדים יגיעו להחלטה משותפת ומושכלת בעניינם, לטובתם ולטובת ילדיהם.
בעניין הצו למדור ספציפי
בית הדין מבהיר את עמדתו כי הוא מתייחס לבקשות מעין אלו בזהירות המתבקשת. מצד אחד, בית הדין לא מעונין להיות זה המונע וכובל את ידי בית המשפט לענייני משפחה בהחלטותיו, בדברים הנתונים לסמכותו. בית הדין מודע לכך שמי מהצדדים עלול לנצל את צווי בית הדין, על מנת להגיע להישג כלכלי, במסווה של טענת שלום בית, כשרוממות השלום בגרונם, וחרב הכסף בידם. מאידך, אם אכן יש סיכוי לשלום, פרוק השיתוף במדור הצדדים, ישים "סוף פסוק" ל"תהליך השלום". מדובר באירוע לבבי, שמביא את חיי הנישואין למוות קליני, ולגירושין שייתכן שניתן למנעם.
בית המשפט בבואו לדון בפרוק השיתוף במדור המשפחה, דן בהתאם לחוק המקרקעין, ולפיו זכאי כל שותף, גם לנישואין, לפרוק שיתוף במקרקעין, בדרך כלל ללא התחשבות בשאלת הסיכוי לשלום במשפחה, ומבלי לדון אם פרוק השיתוף יאיץ את הליך הגירושין או יסכל את הסיכוי לשלום. שמחנו לקרוא, וגם לשמוע מבאי כוח הצדדים, שבמקרה שלפנינו בית המשפט לענייני משפחה ביקש לבחון את נושא השלום או הגירושין, בטרם ייתן את הכרעתו בעניין פרוק השיתוף בכלל, ובמדור הצדדים בפרט.
עברנו על החומר הרב שהמציא בא כוח הבעל בבקשתו/ תביעתו, ובכללם פרוטוקולים, החלטות בית המשפט לענייני משפחה, כתבי טענות וכו' שנמסרו לבית המשפט לענייני משפחה ועוד.
עדיין אנו סבורים שהשאלה הבסיסית – שלום או גירושין, לא הוכרעה. לעיתים הביטוי "לא מוכרע" הוא ביטוי משפטי זהיר שנוקטת בו ערכאה משפטית בשלב שלפני תום הדיונים. סוף סוף לא קיימנו דיון הוכחות, ואיך נכריע? במקרה שלפנינו התרשמנו באופן חיובי, שאחרי השאלה יש סימן שאלה גדול, ולא סימן קריאה. לכאורה, עדיין קיים סיכוי לשלום, אם שני הצדדים יגלו בגרות, ישבו יחד ויראו כיצד ניתן לשקם את חיי הזוגיות, ולהשיב את השלום למשפחה. וכאמור לעיל, הצדדים לא רק שגרים עדיין תחת קורת גג אחת, הם גם חולקים חדר שינה אחד.
גם בבית המשפט וגם בבית הדין אמר האב כי אינו חפץ לעזוב את הבית, מתוך דאגה לשלומם של הקטינים. ונשאל אנו, אם יפורק השיתוף במדור הצדדים, והצדדים יגורו בנפרד, יתגרשו או לא יתגרשו, האם בכך לא תפגע טובת הקטינים? אנו למדים מדברי האב, שטובת הקטינים ששני ההורים ימשיכו להתגורר תחת קורת גג אחת, או לפחות שהוא, האב, יתגורר עם הקטינים. ואם הקטינים יהיו במשמורת האם או אפילו במשמורת משותפת, כי אז להבנתנו בדעת האב, יש לשקול את המשך החיים המשותפים.
לכן, גם אם לא מצאנו אצל האב פתח של שלום הפתוח כפתחו של אולם, ואם פתוחה היא יותר מפתחה של מחט, שערי שלום לא ננעלו.