א.
מהות התובענה
תביעה זו עניינה טענת התובע כי הנתבע הפר זכויות קניין רוחני הנתונות לו בשיר "
דיווה" בביצוע הזמרת דנה אינטרנשיונל, אשר ייצג את מדינת ישראל וזכה בתחרות האירוויזיון בשנת 1998 (להלן: "
השיר
"דיווה"").
ב.
עובדות רלבנטיות
שני הצדדים הינם מוסיקאים.
התובע עסק בתקופה הרלבנטית לתביעה, בין השאר, גם בעיבוד שירים.
הנתבע הלחין את השיר "דיווה", ואת המלים לשיר כתב יואב גינאי.
בשנת 1998 התבקש התובע לעבד מוסיקלית את השיר "דיווה", בטרם יוצג לוועדת קדם האירוויזיון, שבחרה בשיר זה לייצג את מדינת ישראל בתחרות האירוויזיון בשנת 1998.
התובע עשה כן, וכידוע זכה השיר "דיווה" בתחרות האירוויזיון.
לטענת התובע, נמנע הנתבע מלרשום אותו כבעל זכויות העיבוד בשיר והעיבוד נרשם ברישומי אקו"ם (אגודת קומפוזיטורים ומלחינים בישראל, אשר שני הצדדים חברים בה) ועל גבי הקלטות, על שמו של הנתבע בלבד. יצוין כי תפקידה של אקו"ם הינו גביית תמלוגים עבור שימוש ביצירות ישראליות ובינלאומיות והעברתם לבעלי הזכויות עפ"י מפתח הקבוע בתקנונה.
כתוצאה מכך, עפ"י הנטען, גרף הנתבע לכיסו גם את רווחי התובע כמעבד המוסיקאלי של השיר, תוך שהוא מונע ממנו קבלת תמלוגים בארץ ובעולם. עוד נטען כי הנתבע גזל את זכויותיו המוסריות של התובע, סירב להעניק לו קרדיט בהשמעה, הפצה ומכירה של השיר, ומנע ממנו הכרה ציבורית כמעבד שיר שזכה באירוויזיון.
לפיכך עתר התובע למוסד הבוררות של אקו"ם וטען להכרה בזכויותיו בעיבוד השיר "דיווה", לרבות זכויות מוסריות וזכויות כספיות/תמלוגים בגין יצירתו כמעבד.
הליך הבוררות בין הצדדים ארך כשנתיים וביום 18.1.00 ניתן פסק בוררות ע"י אקו"ם, אשר הגדיר את המחלוקת בין הצדדים באופן הבא:
"
המחלוקת בפנינו היתה בנושא קיומן, או העדר קיומן, המלא, או החלקי, של זכויות העיבוד בשיר "דיווה", שהולחן ע"י המלחין צביקה פיק, כפי שהשיר בוצע בתחרות האירוויזיון 1998, ע"י הזמרת דנה אינטרנשיונל, בהקלטות ובהופעות עוקבות".
פסק הבוררות קבע בזו הלשון (נספח א' ל-ת/1):
"
לאחר שמיעת העדויות והראיות שהובאו בפנינו, בחינתן וההתרשמות מהן, לרבות מחקירת הצדדים, ע"י עוה"ד שפעלו בתיק זה, בייצוגו של כ"א מהצדדים, ולאחר עיון בשתי חוות דעת נפרדות, של שני מומחים אובייקטיביים, שמונו ע"י הוועדה, לצורך הבדיקה בנושא זה, והגיעו למסקנה זהה, ובהיות הוועדה ערה לכך, כי שני הצדדים מסכימים להיותו של העיבוד הקולי פרי יצירתו הבלבדית של המלחין, צביקה פיק, הגיעה ועדת הבוררות למסקנה כי
לפחות-מחצית מעבודת העיבוד, במשמעות המושג "עיבוד" לצורך תשלום התמלוגים המשתלמים למי שנחשב מעבדה של יצירה, וכן לצורך הזכות המוסרית, לרבות כל פרסום שמו של המעבד - בביצוע הנ"ל של השיר "דיווה" ובהקלטות העוקבות-שייך למר אלון לוין, וכך אנו מורים (ההדגשה אינה במקור - ד.פ.)".
כן נקבע בפסק הבוררות כי מאחר ומועד הגשת התביעה היה לפני חלוקתם הראשונה של כספי התמלוגים שהצטברו באקו"ם בגין נושא הדיון, יועברו מחצית התמלוגים לחשבונו של התובע, תוך ביצוע ההתאמות הנדרשות; ובאשר לתמלוגים שכבר נמסרו לנתבע, עליו להעביר לתובע את חלקו במחצית העיבוד בכפוף למפתח החלוקה. התחשבנות זו תיערך באופן שבו ינוכה הסכום ויועבר לתובע, ע"י גזברות אקו"ם, מתוך החלוקות העתידיות של תמלוגי אקו"ם לנתבע.
לטענת התובע, התעלם הנתבע מפסק הבוררות והמשיך לעשות בקניינו הרוחני של התובע כבשלו, ובין היתר מכר לאחרים את השיר כולל זכויותיו של התובע, תוך שהוא גורף לכיסו את רווחי התובע כמעבדו המוסיקלי של השיר.
בהקשר זה הפנה התובע להסכם שחתם הנתבע עם חברת
SONY / ATV MUSIC PUBLISHING (UK) LIMITED (להלן: :"
חברת סוני" ו-"
הסכם סוני") (נספח ב' ל-ת/1), ממנו עולה לטענתו כי הנתבע לא נתן לו קרדיט וגם מכר לחברת סוני את מלוא זכויותיו בשיר, לרבות העיבוד של התובע (יצוין כי ההסכם נחתם בשנת 1998 ואילו פסק הבוררות ניתן בשנת 2000, ועל כך - להלן).
מכאן התביעה, שהוגשה לבית המשפט ביום 15.12.04, במסגרתה עתר התובע למתן חשבונות, צו עשה, צו מניעה קבוע, מינוי כונס נכסים ופיצויים לסוגיהם.