פש"ר 8650-01-16 ועד מקומי תלמי יוסף נ' כהן ואח'

לפניי בקשה למינוי כונס נכסים זמני שהגיש המושב, למעשה יחד עם מימי הנגב, נגד החייב, מר אליהו כהן. בד בבד עם הגשת הבקשה, הגיש המושב גם בקשת נושה למינוי כונס נכסים ולהכרזתו של החייב פושט רגל. בבקשה להכרזתו של החייב פושט רגל טוען המושב כי לחייב חוב של 326,801 ₪ למושב וכן חוב נוסף בסך 3 מילון ₪ בשל ערבותו של המושב לחוב של החייב למימי הנגב, ספקית המים למושב. נטען על ידי המושב, כי שיקים של החייב חזרו וכי הוא הודיע שלא יוכל לפרוע את חובותיו. נטען שהדבר מהווה מעשה פשיטת רגל לפי סעיף 5(5) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980.

מינוי כונס נכסים זמני התבקש על ידי המושב ומימי הנגב, בעיקר מתוך טענה כי המושב נתן רשות שימוש לחייב בשטח חקלאי וכי החייב גידל בו גזר, הבשל לאסיף בימים אלה וכי קיים חשש שהחייב יוציא את היבול ויבריח אותו או כספים לידי צד שלישי.

הבקשה למינוי כונס נכסים זמני

1. המושב ביקש מינוי כונס נכסים במעמד צד אחד. הואיל ולא מצאתי כי יש לדון בבקשה במעמד צד אחד בלבד, קבעתי דיון במעמד הצדדים. באותו הדיון התברר, כי החייב התקשר בעסקה עם קוואליטי, במסגרתה מסר את שטח לאותה החברה וכי זו גידלה עליו את גידול הגזר. עוד הוברר כי קוואליטי מכרה את כל יבול הגזר לפשה, חברה סיטונאית לשיווק תוצרת חקלאית. המושב לא צירף את קוואליטי ופשה כמשיבות לבקשה, ודבר קיומן נודע לבית המשפט בדיון, וגם בעקבות הודעה שהגישה פשה לבית המשפט, לפיה היא רכשה את יבול הגזר מקוואליטי.

    

2. בבקשתו טוען המושב כי לחייב חוב כלפיו, כפי שנרשם לעיל. המושב טען כי קיימת לו זכות עיכבון, בהיותו בעל הזכות בקרקע אשר נמסרה לחייב כבר רשות, וזאת לפי סעיף 7.4 להסכם עליו חתמה עם החייב. כן נטען לזכות עיכבון על פי סעיף 11(א) לחוק המיטלטלין, התשל"א-1971. נטען כי ערך הגידול כ-3 מיליון ₪. הבקשה נסמכת על סעיף 21 לפקודה בטענה כי יש צורך להגנת הנכסים, הוא יבול הגזר. נטען כי המדובר הוא בחייב פתלתל שלא בוחל מהונאת נושיו. נטען כי מינוי כונס זמני והטלת עיקול אצל צד ג' יאפשר לפעול איתור נכסיו של החייב.

    

3. משהתברר כי החייב אינו "שחקן יחיד במגרש הכתום", הוריתי על צירופן של קוואליטי ופשה כמשיבות לבקשה למינוי כונס נכסים זמני ועל הגשת תגובות מטעם כל הנוגעים בדבר: מימי הנגב, החייב, קוואליטי ופשה. במעמד זה גם הוריתי, לאחר שביררתי עם הנוכחים בדיון כי לא ייגרם נזק לגידול, על איסור ארעי של אסיף הגזר על ידי מי מהמעורבים בדבר. הדיון במעמד הצדדים התקיים ביום 14/1/16 ולאחר שהניסיונות להביא את הצדדים להסכמה ולפעול בשיתוף פעולה באסיף הגזר (דבר המזכיר את שיתוף הפעולה בשיר וסיפור הילדים "סבא אליעזר והגזר", לוין קיפניס, בהוצאת שימשון זיזמון) עלו בתוהו, נחקרו מצהירים ובאי כוח הצדדים סיכמו את טענותיהם.

    

    

    

   ההסכמים בין הצדדים

4. המושב והחייב חתמו ביום 30/7/15 על הסכם, לפי נתן המושב לחייב רשות לעשות שימוש באופן זמני בשטח של 100 דונם (כך כתוב בהסכם אך נדמה שאין חולק כי השטח הינו גדול בהרבה) לגידול שנתי חד עונתי. להן עיקרי ההסכם הנוגעים לעניינינו: תקופת השימוש נקבעה לשלוש שנים. בהסכם נקבעה התמורה עבור זכות השימוש. החייב התחייב לשלם סכומים נוספים, ביניהם תשלומי המים בגין החלקה. החייב התחייב שלא לשעבד או למכור או לעשות כל "טרנזקציה" בזכויותיו על פי ההסכם ולא להעביר לאחרים באופן ישיר או עקיף, בשכירות או בהרשאת משנה, כל זכויות שיש לו על פי ההסכם, אלא לאחר קבלת הרשאה מראש ובכתב מהמושב (סעיף 7.2). החייב התחייב שלא לאפשר לאחרים להשתמש בחלקה דרך קבע אלא לאחר הסכמה מראש ובכתב מהמושב (סעיף 7.3). החייב התחייב שלא לבצע נטיעות או תוספות בניה או שינויים בחלקה לא אישור מראש ובכתב. הוא התחייב להסיר נטיעות ותוספות כאלה לפי דרישת המושב וכן נקבע כי אלה יהיו רכוש של המושב (סעיף 7.4).