בקשה לעיון מחדש בהוצאות שנפסקו ו/או בשכר הנאמן.
רקע
ביום 30/6/16 דחיתי בקשה של המבקשת לביטול חלק מהסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין בדיון אשר התקיים ביום 21/3/16. בסיום ההחלטה, חייבתי את הנושה לשלם את הוצאות בעל התפקיד, בסכום של 5,000 ₪.
המבקשת מבקשת לבטל את ההוצאות שנפסקו בהחלטת בית המשפט מיום 30/6/16, בסך 5,000 ₪, או להפחיתם בצורה משמעותית, בשים לב ליתר השכר שנפסק לנאמן.
הנושה טוענת כי מדובר בסכום גבוה ביותר, אשר ביהמ"ש נזהר מלפסוק כמותו אפילו במסגרת של הליך בר"ע שהסתיים בפסק דין, ואשר על פניו נראה כי הינו חורג מהוראות תקנה 11 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א – 1981 (להלן: "תקנות השכר"); בקופה הצטבר סכום של 24,300 ₪ בלבד, אשר מתוכם רק 10,000 ₪ מתשלומים עתיים ששילם החייב, עליהם חל שכר מימוש בהתאם לתקנה 8(א) לתקנות השכר והיתרה הועברה ע"י המל"ל ממימוש שביצעה ב"כ הנושה, בזכות ההליך שנקטה ב"כ הנושה. על הסכום אשר הועבר מהמל"ל, לטענת הנושה, אין לפסוק שכר מימוש בהתאם לתקנה 8(א) לתקנות השכר, אלא לכל היותר שכר ניהול בהתאם לתקנה 7(א) לתקנות; הוצאות בעל תפקיד בסך 5,000 ₪ לצורך הגשת תגובה לבקשה, מה גם שמילוי תפקידו לא דרש את הגשתה בהיקף שהוגשה, ובשים לב לעמדתו בדיון, חורג מהתעריף המינימלי הקיים במקצועו של בעל התפקיד; בנסיבות תיק זה, בו פעולות הנאמן הניבו 10,000 ₪ בלבד, אין זה סביר לחייב את הנושה בהוצאות בסך 5,000 ₪. בנוסף, מפנה הנושה לסעיף 13(א) לתקנות השכר.
נוכח האמור מבקשת הנושה לבטל את ההוצאות שנפסקו בהחלטתי מיום 30/6/16 או להפחיתם לתעריף המינימלי הקבוע בתקנה 11 לתקנות השכר או להפחתת שכרו של הנאמן מהכספים שנתקבלו בתיק בהתאם להוצאות שנפסקו ולקבוע בתקנות 11 ו- 13 לתקנות השכר.
הנושה טוענת טענות נוספות אשר אינן רלוונטיות להליך הנוכחי, כגון השגות על החלטות בית המשפט, ייצוגו של החייב על ידי הסיוע המשפטי וכו', אליהן לא אתייחס בהחלטה זו.
הנאמן השיב ששכר טרחתו נפסק בפסק הדין מיום 21/3/16 והפך לחלוט; טענות הנושה באשר לשכר המינימלי המשולם לנאמן, בהתאם לכתב המינוי אינן רלוונטיות, מאחר ושכרו נקבע בהתאם לתקנות 8(א) ו- 15(ה) לתקנות השכר; הנושה לא ביססה את טענתה שסכום של 14,350 ₪ הועבר בשל מימוש שביצעה באת כוחה ככונסת נכסים בהוצל"פ; השתת הוצאות על הנושה בגין הבקשות הרבות שהגישה בתיק ולהן נדרש בעל התפקיד, התבקשה עוד קודם לכן, משום שלא מעט מהן היו בקשות סרק /או ללא בסיס ממשי; היה מקום לפסוק לנאמן שכר טרחה ראוי ומאמץ מיוחד, אולם עקב הנסיבות החריגות של התיק, לא עמד הנאמן על דרישה זו ואף לא עמד על העברת כספים לקופת הכינוס, כפי שנדרש בבקשה 10.
בתשובת הנושה לתשובת בעל התפקיד, נטען שהועברו לכונ"ר אסמכתאות לכך שהסכום של 14,350 ₪ הועבר בשל מימוש ע"י ב"כ הנושה, אשר מונתה ככונסת נכסים, והעתק האסמכתאות צורף לתשובה; נטענו טענות חדשות ביחס לתשלום שכר ביניים בסך 4,500 ₪.
הנושה אינה חולקת על שכר בעל התפקיד כפי שנפסק בפסק הדין מיום 21/3/16.
דיון והכרעה
המבקשת ערבבה בבקשתה שני עניינים שונים ולא קשורים: האחד- האם יש מקום לבטל או לשנות את ההוצאות שהושתו עליה בהחלטתי מיום 30/6/16, ושני- האם יש מקום להפחית את שכר בעל התפקיד עבור ניהול התיק. להלן אדון בכל אחד מהנושאים, בנפרד.
ההוצאות שנפסקו בהחלטתי מיום 30/6/16
בהחלטתי מיום 30/6/16 (להלן: "ההחלטה") חייבתי את הנושה בהוצאות בסך 5,000 ₪, עבור דחיית בקשתה בתהליך מספר 15.
אין קשר בין ההוצאות שנפסקו בהחלטה לתקנות השכר. כאשר בית משפט דן ומכריע בבקשה, הוא פוסק הוצאות בהתאם למהות ההליך והתנהלות הצדדים בו.
בהחלטתי מיום 30/6/16 קבעתי שהדעת אינה נוחה מבקשת הנושה וכי: "בקשת הנושה לבטל את התנאי שדרש החייב (סעיפי הגביה), תוך השארת כל התנאים המיטיבים איתה (כל יתר הסעיפים) על כנם, אינה סבירה, אינה תמת לב וגובלת בשימוש לרעה בהליכי משפט".
נוכח האמור, אינני סבור שיש מקום לעיין מחדש בגובה ההוצאות שנפסקו בהחלטתה ועל כן, הבקשה בעניין זה נדחית.
שכר בעל התפקיד