פרחן נ' אמארה

החלטה

לפני בקשה למתן צו מניעת הטרדה מאיימת, על פי חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001.

המבקש, צעיר בן 24, טוען כי לאחר שחרורו מהצבא הוא נקלע לחובות כבדים בהיקף של קרוב לשני מליון ₪ ובין היתר נותר חייב כספים לקרובי משפחתו של המשיב. בחודש יוני 2009 עבר המבקש תאונת דרכים שבעקבותיה הוא נותר נכה בשיעור של 100%. המבקש פתח בהליכי פשיטת רגל ובחודש אפריל 2012 ניתן צו לכינוס נכסיו. מספר ימים לפני שהוגשה הבקשה, מסר המבקש למשיב את צו הכינוס, ובפגישה שנערכה בבית דודו של המבקש, בנוכחות המבקש, דודו ובני דודו מצד אחד, והמשיב, אחיינו ואביו של האחיין מצד שני, הסביר המבקש למשיב כי לשם קבלת 30%-40% מן החוב יש להגיש תביעה אצל כונס הנכסים. המשיב השיב כי אם הוא היה רוצה לתבוע הוא היה תובע, אך הוא לא מחפש את כספו בבית המשפט ויש לו דרכים אחרות "להביא" את הכסף, המשיב אמר למבקש כי יחטוף אותו ובני משפחתו יאספו כסף על מנת לשחררו, או שהוא יירה למבקש בראש וזה יהיה המחיר. לטענת המבקש, איומים מצד המשיב נשמעו גם קודם לכן בשנים האחרונות, ועל כך הוא התלונן פעמיים או שלוש במשטרה.

המבקש טוען כי הוא התארס עם אשה מכפר כנא וכי המשיב ובני משפחתו פונים לשכנים של ארוסתו ומחפשים אותו שם ומדברים עליו, דבר שמטריד ומפחיד את המבקש.

בדיון שהתקיים בפני היום העיד המבקש, כי הוא והמשיב היו בעבר חברים וזאת עד שהמבקש פשט רגל. לטענתו, המשיב גם התקשר לאביו של המבקש והשמיע גם בפניו איומים שכוונו כלפי המבקש.

המבקש ציין בבקשתו כי הוא אושפז בבית החולים זיו על רקע נפשי "בגלל כל החובות וההטרדות" והוא מטופל אצל פסיכולוג במרכז לבריאות הנפש. בדיון שהתקיים בפני היום הציג המבקש, לעיוני בלבד, מסמכים רפואיים בעניין מצבו הנפשי.

המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, כפי שהועלתה בעדותו בפני היום, לא היו דברים מעולם והוא לא השמיע כל איומים כלפי המבקש. אכן נערכה פגישה בבית דודו של המבקש, וזאת לאחר שאחייניו של המשיב אמרו לו שהם רוצים ללכת לדודו של המבקש כדי "לשבת על החוב" של המבקש. במהלך אותה פגישה התחיל המבקש לצעוק על אחייניו של המשיב ואמר להם שהם יקבלו 100 ₪ אצל כונס הנכסים, המשיב אמר לו "אתה לא מתבייש, 5 שנים אנשים סובלים ועכשיו הוא אומר להם שיקחו 100 ₪", המבקש התחיל לצעוק ולהתפרע ודודו אמר לו שיבקש סליחה. המבקש נישק את המשיב, התחיל לבכות "כמו ילד טוב" וביקש סליחה. לאחר מכן ישבו ושתו קפה עוד שעה ונפרדו. משכך, הופתע המשיב מפתיחת התיק נגדו. המשיב אישר כי המבקש איננו חייב לו כסף אלא לאחייניו.

המבקש העיד, בתגובה לטענות המשיב, כי הוא לא צעק וכי הוא נישק את ראשו של המשיב באותה פגישה "כדי לסגור עניין ולא להיכנס לדברים ולהגדיל את העניין כי אני לא בנוי לבעיות גדולות, אני משפחה קטנה".

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ואת טענותיהם, שוכנעתי כי יש מקום להיעתר לבקשה:

מהדברים שנשמעו בפני עולה, כי אין מחלוקת בין הצדדים שלמבקש חובות כספיים כלפי בני משפחתו של המשיב, וכי המבקש פתח בהליכי פשיטת רגל וניתן צו כינוס על נכסיו. צו כינוס הנכסים ניתן רק לאחרונה, בחודש אפריל 2012, וזהו הרקע, ככל הנראה, למפגש שהתקיים בין המבקש לבין המשיב ובני משפחתו, בבית דודו של המבקש, מפגש שעצם קיומו גם הוא איננו במחלוקת.

מדברי המשיב עולה כי אכן, כטענת המבקש, המשיב לקח חלק פעיל בעניין החוב הכספי של המבקש כלפי אחייני המשיב, וזאת על אף שלמבקש אין כל חוב כלפי המשיב עצמו.

עוד עלה מעדיות הצדדים, כי אותה פגישה שהתקיימה בבית דודו של המבקש, ימים ספורים לפני הגשת הבקשה, גלשה לפסים לא נעימים כאשר הרוחות בין הצדדים התלהטו על רקע אותו חוב כספי ודברי המבקש כי בני משפחתו של המשיב לא יקבלו את כל כספם המסגרת הליכי כינוס הנכסים.

נתתי אמון בעדות המבקש ולפיה במסגרת הדברים שנאמרו באותה פגישה, הטיח בו המשיב גם איומים – מפורשים ומשתמעים, באשר לגביית החוב ממנו. עוד נתתי אמון בטענת המבקש ולפיה המשיב דיבר אודותיו אצל אנשים בכפר כנא, שם מתגוררת ארוסתו של המבקש.

העובדה שהמבקש פרץ בבכי באותה פגישה ואף נישק את המשיב בסיומה, מעידה על סערת הרגשות בה היה נתון המבקש באותן נסיבות, והדבר אף מתיישב עם טענת המבקש כי הרגיש מאויים ורצה רק "לסגור את העניין" ולא להעצימו. הדברים מקבלים משנה תוקף דווקא על רקע מצוקתו הכלכלית, הפיזית והנפשית של המבקש.

בנסיבות המתוארות לעיל, ונוכח קיומו של בסיס סביר להניח שהמשיב עלול לשוב ולפגוע בשלוות חיי המבקש, שוכנעתי כי יש להיעתר לבקשה ולהותיר למשך מספר חודשים את הצו הזמני שניתן בתיק במעמד צד אחד.

על כן, הריני מותירה על כנו את הצו הזמני שניתן ביום 24.6.12 וזאת עד ליום 24.12.12.

המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לצדדים ולמשטרת ישראל.

ניתנה היום, י"א תמוז תשע"ב, 01 יולי 2012, בהעדר הצדדים.