בפניי בקשת המפרקת הזמנית למכירת פעילות החברה ונכסיה, לרבות סניף חצור הגלילית.
החברה ניהלה עד השבוע האחרון של חודש אוגוסט שנה זו רשת של ארבעה סופרמרקטים, בחצור הגלילית, כפר תבור, ערד ונתיבות. ביום 15.9.2016 הגישו עובדי החברה בקשה למינוי מפרק זמני לחברה בטענה, כי בעל המניות בחברה ומנהליה ביצעו מעשה עוקץ עת ביצעו רכישות בהיקפים נרחבים וחריגים בחודשים האחרונים, שילמו תמורתן בשיקים דחויים שחוללו ולא נפרעו, ובמקביל פעלו להפסקת פעילות החברה בבת אחת ולהברחת נכסיה על ידי מכירת המלאים של החברה והציוד שהיה בסניפים השונים בסיטונאות ולמרבה במחיר.
הפעילות, המלאי והציוד של סניף חצור הגלילית נמכר לכאורה למשיבה, שהיא בבעלות גב' חמו שלי, אשר התנגדה למינוי מפרק זמני בכל הנוגע לסניף חצור הגלילית, בטענה כי היא רכשה כדין את פעילות החברה בסניף זה, ושילמה בגין כך תמורה הולמת.
בהחלטה שניתנה על ידי ביום 19.9.2016 קיבלתי את הבקשה והוריתי על מינוי עו"ד עדי גילה-חכמון כמפרקת זמנית של החברה, לרבות על סניף חצור הגלילית. בהחלטה זו קבעתי, כי הובאו להנחת דעתי ראיות לכאורה המצביעות על מעשה העוקץ שבוצע לכאורה על ידי בעל המניות ומנהלי החברה. באשר לסניף חצור הגלילית קבעתי, כי "התנהלות הצדדים, לרבות התנהלותה של שלי חמו ושל בעל המניות, מעוררת יותר מאשר סימני שאלה באשר לאותנטיות ההסכם שלפיו רכשה כביכול גב' שלי חמו את הסניף ובאשר למלאי והציוד שנמצא בו". באותה החלטה מניתי את הטעמים שהביאו אותי לפקפק בטענת שלי חמו כי היא רכשה בתום לב ובתמורה הולמת את סניף חצור הגלילית ובשל כך, הוריתי כאמור, כי צו הפירוק יחול גם על סניף זה. נוכח האמור ומאחר שטענות שלי חמו לא הובררו לגופן באותו שלב, הוריתי למפרקת הזמנית להפעיל את סניף חצור הגלילית כעסק חי "במהלך העסקים הרגיל, בכפוף לקיום כל הדרישות על פי דין הנחוצות להמשך הפעלת העסק כעסק חי, וזאת עד מתן החלטה אחרת על ידי בית המשפט...". במסגרת הסמכויות וההוראות שניתנו למפרקת הזמנית באותה החלטה קבעתי בסעיף 8 שבה, כי "סניף חצור הגלילית יופעל על בסיס תזרים מזומנים חיובי והפעילות לא תיכנס לגירעונות...".
בעקבות אותה החלטה הוגש על ידי המפרקת הזמנית דו"ח מס' 2, שלפיו לא ניתן להפעיל את סניף חצור הגלילית כעסק חי מכמה טעמים; ראשית, לעסק לא הונפקה פוליסת ביטוח המכסה את הפעילות שבו ועל מנת שחברת ביטוח תסכים לבטח את העסק, היה על גב' חמו לבצע פעולות ומגונים שונים שלא בוצעו. בשלב זה אין בקופת הפירוק כספים המאפשרים ביצוע פעולות אלה. שנית, אין לעסק אישור הפעלה משירות הכבאות ולצורך הוצאת אישור כאמור, יש לבצע פעולות שונות הכרוכות בעלויות רבות שקופת הפירוק אינה יכולה לעמוד בהן. שלישית, העסק הופעל ללא רישיון עסק ועל כן, המשך הפעלתו הינה בניגוד לחוק. רביעית, אין אפשרות להפעיל את העסק בתזרים חיובי וכל הפעלה שלו תהיה גרעונית. גם בעבר סביר להניח כי העסק היה גרעוני ולא רווחי.
המשיבה התנגדה לבקשה. לטענתה, החלטת בית המשפט מיום 19.9.2016 ניתנה מבלי שהיו בידיה כל המסמכים המעידים על כשרות העסקה בינה לבין החברה. כעת ומשנאספו המסמכים המוכחים את טענתה, אין מקום לפגיעה נוספת בקניינה מעבר לפגיעה המתבטאת במינוי מפרק זמני גם על סניף חצור הגלילית. בין המסמכים שצירפה המשיבה ושלטענתה מוכיחים את רכישת הסניף כלול הסכם שכירות שנכרת בינה לבין חברת חצור מבני תעשייה הבעלים של הנכס שבו מופעל העסק, אישור של חברות אשראי על הצטרפות לשירותי סליקה, צילום השיקים שמסרה שלי חמו לבעל המניות תמורת סניף חצור הגלילית, הצעת איילון חברה לביטוח בע"מ לביטוח הנכס, חשבונית ממבני תעשייה על תשלום דמי שכירות בשיקים, דפי חשבון מחשבון הבנק של שלי חמו המעידים על משיכת מזומנים שלטענתה שימשו לצורך תשלום סכום של 200,000 ₪ במזומן בהתאם להסכם הרכישה, הזמנות מספקים שונים על שם המשיבה ועוד. לשיטתה של המשיבה, לאחר שהוכחה כשרות העסקה בינה לבין החברה נוכח המסמכים הנ"ל, אין מקום לאשר את מכירת הסניף כבקשת המפרקת. המשיבה הוסיפה וטענה, כי אמנם לעסק אין רישיון עסק ואין ביטוח, אך היא שקדה עובר למינוי המפרקת הזמנית לקבלת רישיון עסק ולרכישת פוליסת ביטוח מתאימה, אך משום מה המפרקת הזמנית לא ביצעה את הדרוש ממנה על מנת לקבל את המסמכים. המשיבה הוסיפה וטענה, כי אם בית המשפט יאשר את מכירת העסק, הרי ייגרם לה נזק בלתי הפיך. לטענתה, מכירת הציוד והמלאי בסיטונאות תביא למכירתם במחיר הרבה יותר זול משווים האמתי, וסביר להניח כי התמורה שתתקבל מהמכירה לא תכסה את עלות רכישת הסניף על ידה.
דין הבקשה להתקבל.
התמיהות וסימני השאלה שעלו לכאורה כבר בדיון מיום 18.9.2016 ושפירטתי בהחלטה מיום 19.9.2016, שבה הוריתי על מינוי מפרק זמני לחברה, לא זו בלבד שלא הוסברו ולא נעלמו בעקבות הגשת המסמכים על ידי המשיבה, אלא אף התחדדו עוד יותר. מעיון בדפי החשבון עולה, כי חשבון הבנק של המשיבה היה באופן מתמיד ביתרת חובה אשר הגיעה לסכומים העולים על 30,000 ₪. לכאורה הטענה שעל אף שחשבון הבנק שלה היה באופן תמידי ביתרת חובה משמעותית משכה המשיבה מחשבון הבנק שלה כספים בסכומים מצטברים של 200,000 ₪ וחסכה אותם היא בעייתית מאוד, ומכל מקום לא ניתן לבסס אותה על דפי הבנק שצורפו. לכאורה מדובר במשיכות רגילות שכל אדם המנהל משק בית מושך לצורך כיסוי ההוצאות השוטפות של המחיה והבית ולכאורה אין למשיכות אלה כל קשר עם הסכום שנטען על ידי המשיבה כי היא שילמה עבור סניף חצור. זאת ועוד, מעיון בדפי החשבון עולים סימני שאלה ותהיות באשר להתנהלות גב' שלי חמו בחודשים שקדמו לרכישת הסניף. כך למשל, על אף שבמשך חודשים רבים ואף שנים לפני רכישת הסניף, חשבון הבנק של שלי חמו התנהל ביתרת חובה שהגיעה לכדי סכומים העולים על 30,000 ₪, לפתע פתאום חשבון הבנק שלה נכון ליום 30.6.2016 עמד על יתרת זכות בסך העולה על 185,000 ₪. אין בתצהיר גב' שלי חמו הסבר לסכום זה המופיע בדפי החשבון שלה, ואין הסבר מניין הכסף. זאת ועוד, דף החשבון המתייחס לתנועות וליתרה נכון ליום 31.5.2016 ממוספר כדף מס' 30 ואילו דף החשבון המתייחס לתנועות וליתרה נכון ליום 30.6.2016, שבו רשומה כאמור יתרת זכות בסכום העולה על 185,000 ₪, ממוספר כדף מס' 33, קרי המשיבה לא צירפה דפים מס' 31 ו- 32 שמהם ניתן היה ללמוד על התנועות בתקופה מיום 1.6.2016 ועד 19.6.2016 וכיצד יתרת החשבון עלתה ממינוס ליתרת זכות כה משמעותית. עולה, אם כן, כי דפי החשבון לא זו בלבד שאינם תומכים לכאורה בטענות גב' שלי חמו בדבר יכולתה הכלכלית לעמוד בתשלום 200,000 ₪ במזומן, אלא אף הם מעוררים סימני שאלה ותהיות נוספים מעבר לאלה שפירטתי בהחלטה מיום 19.9.2016.
זאת ועוד, בסעיף 7.ח לתגובה טוענת המשיבה, כי "להשלמת התמונה יצוין, כי המשיבה רכשה מהחברה מלאי נוסף ביום 8.9.2016 וביום 9.9.2016 בסך נוסף (מעבר לתשלומים על פי ההסכם) של 1,029,600 ₪ כולל מע"מ". משום מה, לטיעון זה שנטען כדרך אגב ולהשלמת התמונה כטענת המשיבה, לא הובאה תשתית ראייתית כלשהי. לא הוצג הסכם רכישת המלאי, לא צורפה רשימת המלאי שנרכשה כנטען ולא פורטו מחירי הסחורה שסוכמו. אין בתצהיר גם מענה לשאלות נוספות המתעוררות נוכח העלאת הטיעון האמור, ובכלל זה האם התמורה הנטענת עבור מלאי זה שולמה, ואם כן, כיצד שולמה. לכאורה ומטענות המשיבה בתגובה ובדיון בפניי ביום 18.9.2016 עולה, כי התמורה בגין מלאים אלה לא שולמה, שכן על פי טענות המשיבה עצמה היא שילמה אך ורק עבור סניף חצור סכום של 1,000,000 ₪ (200,000 ₪ ו – 800,000 בשיקים דחויים שטרם נפרעו). אין בתצהיר גב' שלי חמו הסבר מדוע לא שילמה עבור מלאים אלה, מדוע רכשה מלאים נוספים מעבר למלאי של הסניף עצמו, מדוע היה צורך מבחינתה ברכישת מלאים אלה, האם העסק מסוגל למכור מלאים נוספים מעבר לזה המצוי בו, מי מהצד השני עמד מולה עת סוכמה רכישת המלאים, מה היו ההסברים שניתנו לה על ידי בעל המניות של החברה והמנהלים שלה באשר לסיבת מכירת המלאים, האם היא ידעה מה מקור המלאים, האם ידעה כי מדובר במלאים שהובאו מסניפים אחרים ועוד שאלות ותמיהות שהיה על המשיבה להתייחס אליהם כבר בתצהיר שצורף לתגובה. שוב, התנהלות זו של המשיבה ואי מתן הסברים לתהיות העולות מתוך המסמכים שהיא עצמה צירפה מעוררים סימני שאלה ותהיות נוספות באשר לאמיתות הסכם הרכישה והאותנטיות שלו. יתר המסמכים הם מסמכים שגרתיים שאין בהם כדי לתמוך בטענות המשיבה באשר לאותנטיות ההסכם ואין בהם כדי לגרוע מטענות אלה. משנטען על ידי המשיבה כי היא רכשה את העסק, ברור כי יוצג על ידה הסכם שכירות על שמה וברור כי ההזמנות ממועד הרכישה והלאה יהיו על שם המשיבה ולא על שם החברה.