פסק הדין בעניינו של תא"ל משה (צ'יקו) תמי

על סמך הודאתו מורשע הנאשם בעברה שעניינה שימוש ברכוש הצבא שלא למטרות הצבא, לפי סעיף 79(א) לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 (החש"ץ); בעברה שעניינה נהיגה ברכב ללא רשות בעליו, בניגוד לסעיף 36ב(ג) לפקודת התעבורה [נוסח חדש]; בעבירה במסמכים צבאיים, בניגוד לסעיף 105(1) לחש"ץ; ובעברה של התנהגות שאינה הולמת, בניגוד לסעיף 130 לחש"ץ, הכול בהתאם לכתב האישום המתוקן ולפרטים הנוספים.

ניתנה והודעה היום, כ' באייר התשס"ט‏, 14 במאי 2009‏, בפומבי ובמעמד בעלי הדין.

             ______________               ______________               ______________

                      הנשיא                                  שופט                                 שופטת

גזר דין

פתח דבר

קשה ומורכבת מלאכתו של שופט בגזרת הדין.

"היא מצריכה עריכת איזון עדין ורגיש בין שיקולי הענישה השונים, ובין נתוניו של הנאשם הקונקרטי והנסיבות שבהן נעברה העבירה, לבין שיקולי מדיניות מגוונים והצורך בהתוויית מדיניות עונשית ברורה שיש בה כדי לקדם ערכים חברתיים. מטבע הדברים, זהו אינו מדע מדויק, שהרי אין מקרה אחד זהה למשנהו, אין נאשם דומה לחברו ... . בסופו של יום, וזאת אין לשכוח, גזירת העונש נעשית למידותיו של הנאשם הספציפי" (ע"פ 11699/05 סרפו נ' מדינת ישראל, פס' 1 לפסק דינה של השופטת ארבל (2008)).

זו מלאכתנו ואיננו בני חורין להיפטר ממנה.

ביטוי מוחשי למורכבות ולקושי המאפיינים את מלאכת גזרת הדין מצוי בעניין גזר הדין דנן. הנאשם שלפנינו, קצין בכיר מאוד, זכה לשבחים מפליגים מפי הבכירים שבמפקדי הצבא על תרומת השירות המצוין שלו, על יכולותיו כלוחם ועל כושרו כמפקד וכמנהיג שהוליך אחריו מאות ואלפים של לוחמים להישגים מרשימים בהגנה על ביטחון ישראל. הוא נמנה עם קבוצת הלוחמים והמפקדים שהכול חבים להם חוב של הוקרה בגין הקרבה עילאית ובגין השקעת כל תשומה אפשרית בשירות צה"ל.

מנגד, אותו קצין, שצריך להוות מופת לפקודיו הרבים, נכשל במעשי עברה החותרים תחת אמות היסוד הערכיות הנדרשות מקצין בכיר במסגרת צבא הגנה לישראל.

ההכרעה באשר לעונש הראוי היא פועל יוצא של מגוון שיקולים. עמד על כך בית המשפט העליון:

"במסורת הפסיקה נקבעו כללים כלליים בדבר דרכי הענישה ומטרותיה, שעל השופט לשוקלם בבואו לגזור את הדין: אופייה של העבירה ונסיבותיה; עולמו של העבריין, עברו ועתידו; הצורך בהרתעתו של העבריין שהורשע ובהרתעתם של עבריינים בכוח; מידת התגמול וחובת השיקום; תיקון היחיד ותקנתה של החברה. כל אלה השיקולים יפים ונוחים הם לעיון ולדיון, אך קשים הם ביותר ליישמם להלכה ולמעשה... []אין בהם אלא משום נקודות מוצא בלבד... זיווגם של שיקולים אלה והאיזון ביניהם קשים הם כקריעת ים סוף, ויישומם להלכה ולמעשה במקרה המסוים שלפני השופט מסור הוא לחוכמתו, ללבו ולמצפונו" (ע"פ 1399/91 ליבוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(1) 177, 180-179 (1993)).

בענייננו, מחד גיסא, חומרת המעשים ופגיעתם בדימוי הצבא ובערכיו מחייבים נקיטת סנקציה ממשית. נפילתו של הנאשם מפסגת מעמדו כקצין בכיר מוערך ביותר המסמל התנהגות ערכית ומוסרית גבוהה היא נפילה קשה המחייבת תגובה עונשית הולמת. מאידך גיסא, נקודות הזכות, שצבר הנאשם בשנותיו, בתרומתו לביטחון המדינה, ובהקרבה יוצאת-דופן - כל אלו חייבים לעמוד לזכותו ביום פקודה. גם הירתמותו-שלו להמשיך ולתרום, כמו גם צורכי הצבא, חייבים לבוא לידי ביטוי כאן. עזיבתו של הנאשם את שורות הצבא תגרור פגיעה ביכולות הצבא. גם לכך יש ליתן משקל ומשמעות.

ההליך

ביום 27 בנובמבר 2008 הוגש כתב אישום נגד תא"ל משה (צ'יקו) תמיר. במסגרתו יוחסו לו עברות של שימוש ברכוש הצבא שלא למטרות הצבא, בניגוד לסעיף 79(א) לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 (להלן: החש"ץ) (פרט האישום הראשון); נהיגה ברכב ללא רשות בעליו, לפי סעיף 36ב(ג) לפקודת התעבורה [נוסח חדש]; עבירה במסמכים צבאיים, לפי סעיף 105(1) לחש"ץ (פרט האישום השלישי); שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (פרט האישום הרביעי); והתנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 130 לחש"ץ (פרט האישום החמישי).

ביום 4 בפברואר 2009 הוקרא כתב האישום לנאשם. בא כוחו המלומד, עו"ד משה ישראל, הודיע, בשמו, כי הוא כופר באשמות אשר יוחסו לו, אף כי הודה בחלק ניכר מהעובדות הכלולות בפרטי האישום הראשון, השני, השלישי והחמישי. הוא כפר מכול וכול באלו אשר נכללו בפרט האישום הרביעי (שיבוש מהלכי משפט).

ביום 17 בפברואר 2009 החלה להישמע פרשת התביעה. נשמעו עדויותיהם של מר שמואל כהן, רכז ביטחון שוטף צבאי באזור המועצה האזורית אשכול, של סא"ל גיל ממון, מפקד מצ"ח דרום, של רס"ל אלירן בלוטמן, חוקר במצ"ח דרום, ושל מר אלחנן אלטמן, נהג הרכב האזרחי אשר נפגע באירוע. בכך נסתיימה פרשת התביעה.

הצדדים ביקשו מספר פעמים את דחיית המשך שמיעת הראיות לצורך עריכת מגעים, שבמסגרתם יוכלו להגיע להסכמה ביחס לגורל התיק.

ביום 14 במאי 2009 הודיעו לנו כי "המגעים ביניהם הבשילו לכדי הסכמות ביחס להמשך התנהלות תיק זה".

במסגרת הסדר הטיעון, הוסכם כי יתוקן כתב האישום, ואילו הנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן ובעובדות מוסכמות נוספות המופיעות במסמך "הפרטים הנוספים".