המבקש, עו"ד ירון אלון, הגיש תובענה מנהלית נגד המשיבה ובגדרה בקשה לאשר את התובענה כייצוגית. עניינן של התובענה ובקשת האישור בשתי אגרות שגבתה לשכת רישום המקרקעין;
הראשונה, אגרה שנגבתה בגין הגשת בקשה לרישום עסקה או שירות אחר, המכונה "אגרת הבקשה".
השנייה, אגרה שנגבתה בגין בקשה לרישום ירושה על פי דין או על פי צוואה, בנוסף על אגרת הרישום, המכונה "מחצית האגרה לרשות המקומית". המשיבה הודיעה על הפסקת גביית האגרה המכונה "מחצית האגרה לרשות המקומית", בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "
חוק תובענות ייצוגיות") ועניינה של החלטה זו באגרה השנייה, היא "אגרת הבקשה". לטענת המבקש, המדובר באגרה הנגבית שלא כדין, מאחר שאין שירות הניתן בצדה.
1.
רקע עובדתי ופסק הדין החלקי
המבקש, עו"ד ירון אלון, פנה ביום 19.3.06 ללשכת רישום המקרקעין בחולון, בבקשה (בכתב) לרישום צוואה (ראו נספח א' לתצהיר המבקש). בגין הרישום המבוקש, נדרש המבקש לשלם אגרה בסך 186 ש"ח, המורכבת, הלכה למעשה, משלוש אגרות שונות, כדלקמן: הראשונה, בסך 106 ש"ח, בגין רישום צוואה; השנייה, בסך 53 ש"ח, בגין "מחצית האגרה לרשות המקומית", אשר, כאמור, איננה עוד מעניינה של החלטה זו. השלישית, בסך 27 ש"ח, היא "אגרת הבקשה" נשוא ענייננו (ראו נספח ב' לתצהיר המבקש). יצוין, כי סכום "אגרת הבקשה" עודכן בינתיים והוא עומד כיום על סך 32 ש"ח ואילו סכום אגרת הרישום עומד על סך 113 ש"ח.
ביום 2.7.07 הגיש המבקש תובענה מנהלית וכן בקשה לאישור התובענה כייצוגית בגין גביית האגרות שהוגדרו "מחצית האגרה לרשות המקומית" ו"אגרת הבקשה" על ידי המשיבה, על פי סעיף 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות. המבקש טען, כי המדובר באגרות שנגבו שלא כדין, אשר הביאו להתעשרות המדינה שלא כדין. המבקש עתר להשבת הסכומים שגבתה המשיבה בגין האגרות האמורות בשנתיים שקדמו להגשת התובענה וכן לסעד הצהרתי בדבר אי חוקיות האגרות.
בדיון שהתקיים לפניי ביום 6.4.08, המלצתי למשיבה לשקול את הפסקת גביית האגרה המכונה "מחצית האגרה לרשות המקומית".
ביום 5.5.08 הודיעה המשיבה כי היא מקבלת את המלצת בית המשפט וכי בכוונתה להפסיק את גביית האגרה המכונה "מחצית האגרה לרשות המקומית" החל מיום 1.6.08 (בשל הצורך להתאים את מערכת המחשוב להפסק הגבייה) בהתאם לסעיף 9(ב)
לחוק תובענות ייצוגיות, וזאת מבלי להודות בטענת המבקש לפיה האגרה נגבתה שלא כדין. בהודעת החדילה נטען על ידי המשיבה, כי האגרה הנדונה נגבית כדין, מכוח מקור חוקי תקף, וכי ההחלטה שהתקבלה בדבר הפסקת הגבייה מקורה בתפיסה, לפיה
חוק הרשויות המקומיות (אגרת העברת מקרקעין), תשי"ט-1959 (להלן: "
חוק הרשויות המקומיות") הינו חוק ישן כי ויש מקום לבחון את תכליתו ומטרותיו מחדש ועל כן, במקביל להפסקת הגבייה, תפעל המדינה לשינוי או ביטול החוק האמור.
בתגובתו להודעת המשיבה על הפסקת הגבייה מיום 6.5.08 טען המבקש, כי מאחר שהמשיבה אינה מודה בטענתו לפיה האגרה המכונה "מחצית האגרה לרשות המקומית" נגבתה שלא כדין, הרי שהודעת המשיבה לא ניתנה בהתאם לסעיף 9(ב)
לחוק תובענות ייצוגיות ומשכך אין לדחות את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית בכל הנוגע לאגרה זו. המבקש טען, כי הפטור שמעניק סעיף 9(ב)
לחוק תובענות ייצוגיות, לרשות שהודיעה כי תחדל מהגבייה, מותנה בכך שהרשות תודה שהגבייה נעשתה שלא כדין ותיאות להשיב את הכספים שגבתה שלא כדין, באם תוגשנה נגדה תביעות השבה פרטניות באותו עניין.
בפסק הדין מיום 6.5.09 קבעתי, כי הרשות אינה נדרשת להודות כי הגבייה שהופסקה נעשתה שלא כדין על מנת על מנת להיכנס בגדרו של סעיף 9(ב)
לחוק תובענות ייצוגיות וכי די לשם כך בהפסקת הגבייה שבשלה הוגשה בקשת האישור. לאור האמור, קבעתי, כי יש לקבל את הודעת המשיבה על הפסקת הגבייה ולהורות על דחיית הבקשה לאישור התובענה כייצוגית. עוד קבעתי, לאחר שהבאתי את מכלול השיקולים הרלבנטיים לעניין, כי המשיבה תשלם למבקש גמול בסך 60,000 ש"ח ושכ"ט לבאי כוחו של המבקש בסך 150,000 ש"ח בצירוף מע"מ.
ביום 25.5.09 הגיש המבקש בקשה שכותרתה "
בקשה בהסכמה להבהרת החלטה ו/או תיקון טעות סופר בפסק-הדין
". המבקש טען בבקשה, כי מאחר שעניינה של הודעת החדילה אך ורק באגרה שכונתה "מחצית האגרה לרשויות המקומיות", הרי שבקשת האישור אמורה הייתה להידחות רק ככל שעניינה באגרה האמורה, שמגבייתה חדלה המשיבה, ולא בכל הנוגע ל"אגרת הבקשה".
בהחלטתי מיום 7.6.09 הבהרתי, כדלקמן:
"אין המדובר בטעות סופר, נראה היה כי הצדדים זנחו את הטענות בגין אגרת הבקשה לרישום, לאור דברי ביהמ"ש בדיון המקדמי. בנוסף, הצדדים התייחסו באריכות לשאלת הגמול ושכר הטרחה כך שנראה היה שהכוונה לסיים את הדיון בתיק כולו. אם הצדדים מעוניינים לקיים דיון גם בעניין אגרת הבקשה לרישום, יודיעו על כך לביהמ"ש בתוך 14 ימים מהיום וינתן צו לסיכומים בכתב."
לאור בקשת הצדדים, התקיים ביום 21.12.09 דיון נוסף בבקשת האישור, ככל שעניינה ב"אגרת הבקשה", שבסופו הורתי על הגשת סיכומים בכתב.
עניינו של פסק הדין המשלים, אם כן, אך ורק באגרה המכונה "אגרת הבקשה", כאשר הקבוצה המיוצגת על ידי המבקש לעניין אגרה זו הוגדרה בבקשת האישור, כך:
"כל מי שהגיש בקשה לרישום עסקה או לשירות אחר בלשכת רישום המקרקעין (למעט הוצאת נסח) ושילם 'אגרת בקשה'".
2.
טענות הצדדים
המבקשטוען כי "אגרת הבקשה" הינה אגרה הנגבית שלא כדין, מאחר שלא ניתן בגינה כל שירות על ידי רשם המקרקעין. משכך, אגרת הבקשה איננה אגרה אלא מס המוטל על הציבור שלא כדין.
המבקשטוען עוד, כי קמה לו עילת תביעה אישית בגין גביית האגרות וכי התנאים הקבועים בסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות מתקיימים כולם בעניינו; המדובר בקבוצת תובעים, אשר מתעוררות לגביהם שאלות משפטיות ועובדתיות משותפות וקיימת אפשרות סבירה שהן תוכרענה לטובת הקבוצה, התובענה היא הדרך היעילה וההוגנת להכריע בסוגיה וקיים יסוד סביר להניח כי עניינם של חברי הקבוצה ינוהל בדרך הולמת ובתום לב על ידי המבקש ובאי כוחו.
המשיבהטוענת, כי "אגרת הבקשה" אינה עומדת בפני עצמה וכי היא חלק מהאגרה הכוללת הנגבית בגין רישום הירושה, כאשר חלק אגרה זה, המוגדר כ"אגרת הבקשה", נגבה בגין בדיקת המסמכים שאותה עורך הרשם בטרם ביצוע רישום הירושה - או כל פעולה אחרת המצריכה רישום - ואילו אגרת רישום הירושה נגבית בגין הרישום עצמו, וזאת לאחר שהרשם בדק ומצא שכל המסמכים שהוגשו מתאימים לצורך ביצוע הרישום. לטענת המשיבה, מחוקק המשנה בחר להקל על הפונים ללשכת רישום המקרקעין לצורך רישום עסקאות, שכן הוא בחר לבצע הפרדה "טכנית" בין "אגרת הבקשה", שהינה נמוכה משמעותית מאגרת הרישום, לבין אגרת הרישום. כך, במקרה בו מחזיר הרשם למבקש את המסמכים לאחר בדיקה, בשל אי התאמה וכיו"ב, נדרש המבקש לשלם שוב, בהגישו את המסמכים בשנית לצורך הרישום, אך ורק את "אגרת הבקשה" הנמוכה, בסך 27 ש"ח בלבד, וזאת כדי שהרשם יבדוק בשנית את המסמכים ויוודא כי הכל כשורה לצורך הרישום.
המשיבהטוענת עוד, כי טענת המבקש בנוגע לתקפותה של אגרה זו מהווה תקיפה עקיפה של חקיקת משנה ותובענה ייצוגית הינה בוודאי אינה הדרך לתקוף חקיקה באופן עקיף.
המשיבהמוסיפה וטוענת, כי כלל לא מתקיימים בענייננו התנאים הקבועים בסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות. כך למשל, ניתן לכלול בגדרי הקבוצה שאותה מתיימר המבקש לייצג רק את מי שהגיש בקשה לרישום ירושה ושילם בגינה "אגרת בקשה" ולא את כל מגישי הבקשות, באשר הם.