השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
1. ביום 10.8.2010 ניתן פסק דיננו החלקי, בו הצהרנו כי המבקשת הינה ארגון העובדים היציג במשיבה הפורמאלית עד יום 11.3.2011. במסגרת פסק דין משלים זה יובאו הנימוקים לכך, ותובהר התשתית המשפטית לטיפול בסוגיה זו של תחרות בין ארגוני עובדים.
תשתית העובדות
2. המשיבה הפורמאלית - ספרינט מוטורס בע"מ - הינה חברה בע"מ העוסקת בתחום הדלק, ומפעילה כ - 174 תחנות תדלוק של חברת "סונול" ברחבי הארץ (להלן -
החברה). לפי הודעתה, מועסקים בה כיום 1540 עובדים.
במהלך חודש יוני 2009 החלה לראשונה התארגנות עובדים בחברה, באמצעות המבקשת - הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן -
ההסתדרות הכללית).
3. ביום 11.3.2010 נחתם - לראשונה בחברה - הסכם קיבוצי מיוחד, בין החברה לבין ההסתדרות הכללית, אשר הוגש לרישום ומספרו 115/10 (להלן -
ההסכם הקיבוצי). בסעיף 1 להסכם הקיבוצי הובהר כי החברה מכירה בהסתדרות הכללית כ"
ארגון העובדים היציג של עובדי החברה עליהם חל הסכם זה", תוך הגדרת קבוצות העובדים עליהן חל ההסכם.
ההסכם הקיבוצי כולל מעין "הצהרת כוונות" - מצד שני הצדדים - לקיים מערכת יחסים קיבוצית בחברה ולחתום על הסכם קיבוצי מפורט. לכן נקבע בסעיף 6 כי "
הצדדים ימשיכו בהדברות לגבי עריכת הסכם קיבוצי מיוחד... מתוך מטרה לסיימו בתוך חצי שנה".
4. סעיפים נוספים של ההסכם הקיבוצי עוסקים בתוספות שכר לחלק מקבוצות העובדים (סעיף 3); בחובת החברה לקיים מנגנון מוסכם במקרה של פיטורים, ניוד, הפחתת עמלות, הליכי משמעת ושינויים מבניים (סעיף 4); ובהתחייבות לשקט תעשייתי בנושאים מסוימים (סעיף 7). עוד נקבע כי "
הסכם זה הינו בתוקף עד ליום
31.12.14", וכי "
ככל שייחתם ההסכם הקיבוצי המיוחד כמפורט בסעיף 6 דלעיל... גם ההסכם הסופי יהיה בתוקף עד ליום 31.12.14" (סעיף 8).
5. בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי, ניהלו החברה וההסתדרות הכללית משא ומתן לחתימת הסכם קיבוצי מפורט. במהלך המשא ומתן התגלעו מחלוקות בין הצדדים והוכרז על ידי ההסתדרות הכללית סכסוך עבודה. ביום 22.6.2010 פנתה החברה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (ס"ק 39015-06-10), וביקשה הוצאת צו מניעה כנגד הצעדים הארגוניים בהם נקטו העובדים באמצעות ההסתדרות הכללית.
בהחלטת בית הדין האזורי (השופטת מיכל פריימן ונציגי הציבור מר אפי רוזנר ומר צבי וינשטוק) מיום 28.6.2010 הונחו הצדדים "
לשוב באופן מיידי לשולחן המו"מ במטרה להגיע לכלל הסכמה תוך פרק הזמן שנקצב על ידם בהסכם העקרונות או אפילו קודם לכן", וזאת "
ללא שתעמוד מעל ראשם חרב השביתה, חלקית או מלאה". בית הדין הורה לצדדים לעדכנו בדבר התפתחות המשא ומתן עד ליום 15.7.2010.
6. ביום 14.7.2010 קיבלה החברה הודעה מהמשיבה - הסתדרות העובדים הלאומית בישראל (להלן -
ההסתדרות הלאומית) - בה נטען כי הפכה לארגון העובדים היציג של עובדי החברה, וביקשה מהחברה "
לסכם את נהלי העבודה". החברה הודיעה על כך באופן מיידי להסתדרות הכללית, וביקשה את "
עמדתכם בחוזר, ללא כל דיחוי, על מנת למנוע זעזועים מיותרים בחברה".
כן הגישה החברה הודעה לבית הדין האזורי, בה פירטה את המחלוקת בין ארגוני העובדים; ביקשה לקבוע תחילה את זהותו של ארגון העובדים היציג בחברה "
טרם כל הליך אחר בבית הדין וממילא גם חתימת הסכם קיבוצי"; וסברה כי "
אין להתיר בשלב ביניים זה לכללית ו/או לה.ע.ל לממש כוחות על פי דין כ"ארגון עובדים יציג", לרבות חתימה על הסכם קיבוצי מיוחד ו/או הכרזה על סכסוכי עבודה".
7. ביום 26.7.2010 הגישה גם ההסתדרות הלאומית בקשה לבית הדין האזורי, להצטרף כצד לסכסוך הקיבוצי המתנהל בין החברה לבין ההסתדרות הכללית ולקבוע "
כי יש להכריע מיהו הארגון היציג אצל המבקשת (המעסיקה) בטרם תידון ותוכרע בקשה זו".
בהחלטת בית הדין האזורי מיום 27.7.2010 הנחה בית הדין האזורי את ההסתדרות הכללית להגיש לבית דין זה את ההליך המתאים לצורך קביעת ארגון העובדים היציג. עוד קבע כי החברה וההסתדרות הכללית רשאיות להמשיך בניהול המשא ומתן ביניהן, כפוף להכרעה בשאלת היציגות ובתנאי שלא ייחתם הסכם קודם להכרעה בשאלה זו. בהתאם, הוגש ההליך שבפנינו - מכוח הסמכות הנתונה לבית הדין הארצי במסגרת סעיף 25(2) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969.
טענות הצדדים
8. ההסתדרות הכללית טענה בבקשתה כי נכון ליום הגשת הבקשה חברים בה 957 עובדים, המהווים למעלה ממחצית עובדי החברה, וממילא הינה "
ארגון העובדים היציג" כמשמעותו בסעיף 3 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז - 1957 (להלן -
חוק הסכמים קיבוציים). לגישתה, "כל זמן שלא הוכחה טענה פוזיטיבית בדבר יציגות ארגון עובדים אחר, עומדת להסתדרות חזקת היציגות מכוח הדין ואף לאור חתימת הצדדים על ההסכם הקיבוצי הראשוני".
9. ההסתדרות הכללית ממשיכה וטוענת כי "קיים חשש כי התארגנות העובדים בהסתדרות הלאומית, נעשתה במעורבות של גורמים בהנהלת החברה". לגישתה, עצם התערבותה של ההסתדרות הלאומית "
מסכלת את האפשרות כי ייחתם הסכם קיבוצי לטובת העובדים, אשר ההסתדרות הכללית והחברה מנהלות בעניינו משא ומתן מזה חודשים רבים ומסכלת את האפשרות העומדת לעובדים לנקוט בצעדים ארגוניים לשם השגת מטרותיהם".
10. ההסתדרות הלאומית טענה בתגובתה כי משפט העבודה הישראלי "
מאפשר, ואולי אף מעודד, את קיומם ופעולתם במקביל של ארגוני עובדים, באותו מקום עבודה ואצל אותו מעסיק". לגישתה, "מנגנון זה מאפשר תחרות מתמדת על מעמד היציגות בין הארגונים השונים... בכל עת ובכל מועד רשאי עובד להצטרף לארגון העובדים הנראה בעיניו כארגון הטוב והמתאים ביותר... אם מספר העובדים שיעשו כן יהיה גדול דיו, ייתכן וארגון עובדים שהיה יציג יאבד את יציגותו".
11. ההסתדרות הלאומית אינה חולקת על כך שההסתדרות הכללית היא שהחלה בארגונם של העובדים בחברה, צירפה עובדים לשורותיה
וחתמה על ההסכם הקיבוצי בהיותה ארגון העובדים היציג. אלא, שבמהלך ניהול המשא ומתן לקראת חתימת ההסכם המפורט החל חוסר שביעות רצון בקרב חלק מהעובדים לגבי התנהלות ההסתדרות הכללית והוועד שמונה על ידה; עובדים אלה פנו לפיכך להסתדרות הלאומית והביאו בעקבותיהם מאות עובדים - רובם לא היו כלל חברי ההסתדרות הכללית, וחלקם העדיפו לסיים את חברותם בהסתדרות הכללית ולהצטרף להסתדרות הלאומית. ההסתדרות הלאומית מכחישה כי הנהלת החברה הייתה מעורבת בדרך כלשהי בגיוס זה של העובדים.